גליוני השס על כתובות· רבי יוסף ענגיל
דף כז.
איכא דרמי לה מירמא, נ"ב כזה ב"ק ט"ז א' ב' זימני, ערכין כ"ז ב' ודוגמתו עוד ב"מ פ"א א' ור"ה כ"ז ב':
שם אם יש שם מחבואה אחת כו', נ"ב ע' מה שדימה לזה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ק"ג:
שם אינה מחזקת אלא אחת מהו כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת רד"ך בית ח' חדר ט' י' וע' שו"ת מהרי"ל סי' ע"ב מש"ש ומה שכתבת אמאי לא מבטלינן חדא דבמחבא ברוב לא מיבעיא אי נימא דברי' הוי ולא בטלה מדאוריתא כדמוכח ריש ב"מ בתוס' אלא אפי' את"ל דלא הוי ברי' נראה דהוי קבוע דעל שעת האיסור דנין כדפי' התוס' פ"ק דכתובות ואותה שעה שנחבאה היתה קבוע ושוב לא תיבטל ועוד כיון דאיהי אמרה נחבאתי וברי לה אין כאן ספק לבטל דחברותי' אין נאמנות עלי' דנוגעות בדבר דכל חד אמרה נחבאתי כדי לטהר עצמה ולא דמי לנסקלין בנשרפין דב"ד מסופקין וצריכין לגמור הדין כפי הרוב אבל הכא נאמנת על עצמה והכהן סומך עלי' כיון דאין עד מכחישה כו' עכ"ל וכל דבריו דברי חידוש ויש לדון בם הרבה מאוד ואכ"מ: