גליוני השס על כתובות· רבי יוסף ענגיל
דף ז.
וא"נ כו' הורה רבי כר' יעקב, נ"ב ע"ע חולין פ"ו ב' והורה רבי כחכמים ובנדה נ"ח א' דבר זה הוריתי בעיר רומי לאיסור וע' ירושלמי ע"ז פ"א ה"ט הורי ר' יוסי בי ר' בון שאסור להשכיר כו':
שם רש"י ד"ה עליך אמר קרא כו' אבל מוגמר אינו אלא למפונקים, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' קס"ו שכ' וכן נ' בעיני איסור גמור שמחממים יהודים בית החורף ביו"ט של פסח אף כי לפעמים אין קור גדול כל כך דמדמינא לי' למוגמר ולמרחץ דהוי איסור דאוריתא דאינן שוה לכל נפש אלא למעונגים עכ"ל ושמעתי בשם הרב הצדיק מהו' יחזקאל האלבערשטאם ז"ל משינאווא שהי' נזהר ביו"ט בעישון טיטון שדרך אנשי מעשה להדליק חתיכת נייר בשלהבת נר חלב וממנו מדליקין הטיטון ואין מדליקין בשלהבת עצמו מחשש בליעת חלב ושמעתי על הצדיק הנ"ל ז"ל שביו"ט לא הי' עושה כן משום דכיון דמעיקר הדין מותר להדליק בנר עצמו ה"ל הבערת הנייר שלא לצורך ע"כ שמעתי וי"ל דכיון דהוא חושש לדבר ולולי הבערת הנייר לא יעשן ולא יהנה ה"ל הבערת הנייר לצורך ואולם יש לדון דסוף סוף הבערת הנייר הא אינה שוה לכל נפש רק לחסידים ואנשי מעשה המחמירים על עצמן ביותר אולם כיון דגוף ההנאה היא שוה לכל נפש אף דהבערת הנייר אינה שוה נ' שפיר דחשוב שוה ועדיף עוד מצבי דכאן ודו"ק וגוף חומרא הנ"ל וודאי אין לה שום מקום לכאורה מדינא דוודאי דהאש שורף את החלב הנבלע בו וא"א שתלך הבליעה דרך אש וע' ר"ש כלים פ"ד מ"ד תני' בתוספתא כלי חרס מאימתי מקבלים טומאה כו' משיצרפו בכבשן צרפן אפי' בגפת טמא אינו חושש שמא מיצה משקין לתוכו פי' גפת הוא פסולת של זתים ורגילים היו להסיק התנור בגפת כו' ואם גפת זה הוא מזיתים טמאים לא חיישינן שמא מכח האש יצא השמן מן הגפת ומיצה לתוך הקדירות ונטמאו דהא לא מקבלי טומאה עד גמר צירופן וכבר כלה השמן באש עכ"ל הרי דהאש שורף שמן הנבלע בתוכו וה"נ בחלב וז"פ:
שם תוד"ה מתוך כ' היינו משום דאסור לשורפו מדרבנן משום מוקצה דאסור לטלטלו, נ"ב קצ"ע מתוספתא שבת פרק ב' מפני מה אמרו אין מדליקין שמן שרפה ביו"ט לפי שאין שורפין לא תרומות ולא קדשים ולא חמץ ביו"ט ומשמע דהשריפה גופה אסורה דומי' דתרומה וקדשים: