גליוני השס על ירושלמי שבת· רבי יוסף ענגיל
פרק ז
הלכה א
תני ר' זכיי קומי ר' יוחנן כו' א"ל ר' יוחנן בבליא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת, נ"ב כל' זה ירושלמי יבמות פ"ח ה"ג [ומ"ש כאן ואיתברת הוא ט"ס וצ"ל ואיתבדת:
שם ואין לא לתמוה, נ"ב נ' דג' תיבות אלו צריכים להיות להלן אחרי אומרו תמן אמרין חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפש וע"ז פריך ואין לא לתמוה פי' דאם יעשה רק כדי קיום הנפש בצמצום האם לא יחליש במשך הזמן ויסתכן ע' בבלי פסחים ע"ד ב' מאי שנא מחלא מתמהא פי' חומץ חלש וכך כאן תיבת לתמוה פירושו להחליש והיינו האם לא יביא לו זה להחליש ולהסתכן ועמ"ש על הגליון בירושלמי פסחים פ"ד ה"א בסופה ד"ה במתמי' עש"ה] וגם אם יאכל כל צרכו יהי' לו כח יותר למהר הילוכו לבא ליישוב ישראל לשמור אז שבתות כהלכתן וע"כ אין לו להחמיר כיון דהוא רק חומרא דקבוע דרבנן שאינו ניכר ונשאר הירושלמי בקושיא:
הלכה ב
א"ר יוחנן דברי ר' מאיר עשרים וארבע דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וזה חד בהם, נ"ב ירושלמי נזיר פ"ד ה"ו:
שם בשומין נענע, נ"ב צ"ל נענע בשומין:
שם חד אמר הכין שרי והכין אסור וחרנה אמר בין הכין ובין הכין אסור, נ"ב כל' זה ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב:
שם על דעתי' דר' ישמעאל בנו של ריב"ב מ' מלאכות אינון וניתנן לא אתינן מיתני אלא מילין דכל עמא מודיי בהון, נ"ב כזה לקמן פי"א ה"א על דעתי' דר' יודה מ' מלאכות אינון וניתנין לא אתינן מיתני אלא מילין דכל עמא מודיי בהון:
שם (ל' א') א"ר יניי אמרו לו לר' חנינא צא וקרא, נ"ב פי' הק"ע תמוה והפי' פשוט שאמר שיאמרו לר' חנינא שיצא ויקרא משנתו הנ"ל (עד יחות כל סיטרה) בחוץ ולא בביהמ"ד כי הוא טעות וכזה בבבלי ברכות ל' ב' יתיב ר' חנינא קרא קמי' דר' ינאי כו' א"ל פוק קרי קרייך לברא וכזה בכתובות נ"ו א':
שם וההין דעבד ספין, נ"ב פי' אסקופה ע' ירושלמי פסחים פ"ט ה"ה אית תניי תני סוף אסקופה כו':