גליוני השס על ירושלמי שבת· רבי יוסף ענגיל
פרק א
הלכה א
חייא ברי' רב כל המעכב דרסה ברה"ר נידונין ככרמלית, נ"ב לקמן פי"א ה"ב ע"ש:
הלכה ג
ר' ירמי' סלק לגבי רבסי, נ"ב רבסי היינו רב אסי ואין צורך להגיה רב אסי כי כך דרך הירושלמי למינקט ל' קצרה וכן הוא בירושלמי ע"ז פ"ה הי"א שאל לר' חיי' ולרבמי ולרבסי" והכוונה "ולרב אמי ולרב אסי" ועוד שם הלכה ט"ו כהדא רבמי סלק כו' היינו רב אמי סלק כו' ע"ש:
הלכה ו
מפני שהוא מתיירא שמא מתאכל ציבעו והוא מוסיף מוי, נ"ב דוגמתו לקמן פ"ג ה"ג מפני שהוא עשוי פרקים כו' הוא מתיירא שמא נתאכל דיבוקו והוא מוסיף מים:
הלכה ז
מי מודיע כו', נ"ב כל סוגית הירושלמי דכאן הוא בביצה פ' אין צדין והובאה הסוגי' כאן משום דק' במשנה דלב"ש אין פורשין אלא כדי שיהי' אפשריות שיצוד מבעוד יום ואמאי הא אפי' ליכא שהות לזה מ"מ לישתרי דהא אפשר שלא יצוד כלל גם בשבת וע"כ מייתי כאן הך סוגי' דאיתמר בה בפורש בחורשין דשכיחי חיות וניצודין בוודאי וע"כ גם מתני' איירי כן בפורש בחורשין דבוודאי יצוד וע' ירושלמי כתובות פ"ה ה"ה שניי' היא הקדש מצודה שאינה מצוי' ואיירי שם במצודה פרושה ע"ש וצ"ל ג"כ דאיירי בסתם מצודה אבל בפורש בחורשין הא מצוי ונחשב כוודאי שיצוד וכדאמר כאן:
הלכה ט
מהו ליגע במשוך, נ"ב פי' דמוקצה אסור בנגיעה ויותר מזה לקמן בירושלמי פ"ד ה"ב ובלבד שלא יהא הכלי נוגע בגופה של ביצה ובירושלמי ביצה פ"ד ה"א מוקצה שיבש אסור ליגע בו ושם פ"ה ה"א מצודתא הוון פריסן כו' אתון שאלון לרב מהו מטלטלתון אמר לון אסור ליגע בהון וע"ע לקמן פ"ג ה"ז אבל כוס וקערה ועששית אעפ"י שכבו אסור ליגע בהן וע"ע ירושלמי ביצה פ"א ה"ג מהו לשתמש על גב מקומה דלפי מש"ש הפי' בגליון מבואר דנגיעת מוקצה ע"י דבר אחר מיהת שרי עש"ה: