גליוני השס על ירושלמי סוכה· רבי יוסף ענגיל
פרק ד
הלכה ב
לא תיהוון יהבין לה אלא לדעת גמורה. נ"ב פי' הק"ע שלא יאמר ע"מ להחזיר וצ"ע דאין זה משמעות ל' לדעת גמורה רק הול"ל מתנה גמורה וכל' ירושלמי פסחים פ"ב ה"ב ובלבד שיתנו לו מתנה גמורה דהפי' שם לאפוקי ע"מ להחזיר ע"ש ונ' דהפי' כאן שיתכוון להקנות לגמרי ולא עבור המצוה לבד דבעי' שיהי' שלו לכל הדברים לא לצאת לבד וע"ז מייתי דר' הונא אמר לברי' אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה ואין למחר הרי הוא לך מתנה למחר (כצ"ל) ואי אי' דדי במקנה לצאת לבד הרי הי' יכול לומר בקצרה הרי הוא שלך לצאת בו וממילא אם אין היום יו"ט הרי אין המצוה היום רק למחר וממילא קנוי רק אלמחר ועל כרחך דבעי' שיהי' שלו לכל הדברים וי"ל עוד כמה פנים בהך דר' הונא ואין הגליון פה מספיק אך עכ"פ ל' לדעת גמורה נ' ברור הכוונה כנ"ל (וע' בבלי בכורות נ"א ב' לא גמרת ויהבת כו' עש"ה] וע"ע ל' לדעת גמורה בירושלמי כלאים פ"ב ה"ג עד כדון ר' שמעון בן יהודה שהוא אמר לדעת גמורה כו' עש"ה [וע' תוס' פסחים פ"ח ב' ד"ה על מנת דמשמע לכאורה דאם מקנה עבור המצוה לבד ג"כ די עש"ה]:
הלכה ז
ר' פדת בשם ר' הושעי' מי סוטה כו' ר' אחא כו'. נ"ב ירושלמי סוטה פ"ב ה"ב ושם אי' ר' פדת בשם ר' יוחנן: