גליוני השס על ירושלמי סוטה· רבי יוסף ענגיל
פרק ח
הלכה ד
נעלו אם הי' בתוכו חפצים. נ"ב נ' דצ"ל "אם הי' לו בתוכו חפצים (ותיבת נעלו צריך למחוק ומעתיק אחד טעה להקדים תיבת לו וכ' "לו אם הי' בתוכו חפצים" ובא מעתיק ב' ונפלאו ממנו הדברים וחשב דתיבת לו חסירה אותיות נ"ע וצריך להיות נעלו] והפ' דקאי אנתן לו שכרו לאחר י"ב חודש היינו דלא הקדים השכר דהוא כמי שלא חנכו כיון שהשכירו לאחר ואינו דר בעצמו תוכו וע"ז אמר דאם הי' לו בתוכו חפצים היינו דאף שהשכירו לאחר מ"מ הניח גם חפצים שלו בתוכו אזי תלוי בזה דאם ביטל החפצים לשם להיותם שם בקביעות וכך דרכם להיותם שם בקביעות והוא כל' תבן וביטלו דפ"ק דסוכה חשוב מה שיש לו שם חפצים בקביעות כאילו דר בעצמו שם וה"ל כמי שחנכו, ואם לאו היינו שלא ביטל החפצים לשם להיותם שם בקביעות או שכך עניין החפצים עצמם שסופם להינטל משם והם שם רק עראי ולפי שעה לא חשיב הנחה דידהו דירה והוא כמי שלא חנכו וד"ז דבעה"ב שיש לו חפצים בדירה שמשכיר לאחר חשיב הנחת חפציו כאילו דר בעצמו שמה מבואר בעירובין פ"ה ב' במשנה אם יש שם תפיסת יד של בעה"ב אינו אוסר ע"ש פירש"י דאם נותן שם הבעה"ב כליו להצניע הוי כאילו דר עמו בבית ולכן אינו אוסר עליו ע"ש וע"ש בגמ' דזהו רק בכלים שאין ניטלין בשבת דהם קבועים לשם בשבת ע"ש וכך מעין זה הוא כאן דחפצים הבטילים לשם להיותם שם בקביעות חשיב הנחה דידהו דירה כאילו דר שם וה"ל חנכו:
הלכה ה
אימתי הוא מחלל ברביעית בחמישית מסתברא בחמישית אבל ברביעית כתיב ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש הלולים לד' ורבנן דקיסרין אמרין לא מסתברא אלא ברביעית אבל בחמישית דמים הוא חייב לו. נ"ב כצ"ל לענ"ד והפי' דפדיון כרם רבעי לא כתי' בגופי' רק כל הלימוד דטעון פדיון הוא רק מקרא ומי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו וכמבואר ברשב"א ריש כיצד מברכין ולא נתפרש במקרא זה אימתי הוא מחללו וע"כ שואל הירושלמי אימתי הוא מחללו ברביעית בחמישית פי' ברביעית או בחמישית ומשיב מסתברא בחמישית אבל ברביעית כיון דכתי' בי' בגופי' ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש וגו' ולא פירש בגופי' דיש לו פדיון לכן אין בו רק הקדושה וצריך לאוכלו בירושלים בקדושה כמע"ש וקרא דאשר נטע כרם ולא חללו לית לן לאוקומי' רק אאחרי רביעית דלא נתפרש בו קדושה וע"ז בא קרא דולא חללו להוסיף לחייבו פדיון גם בחמישית ושגם בחמישית אסור לאוכלו בלא פדיון ורבנן דקיסרין אמרין להיפוך דלא מסתברא אלא ברביעית דכתי' בקרא דהוא קודש ואתי קרא דולא חללו לגלות דיש לקדושה ההיא פדיון אבל בחמישית דלא נאמר בו קדושה [ופשטא דקרא ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש וגו' ובשנה החמישית תאכלו את פריו משמעותו דהקדושה רק ברביעית ופוסקת בחמישית] מדוע יחייב קרא לפדותו ואטו דמים הוא חייב להכרם בתמי' ולא מיסתבר לאוקמי' קרא בהכי רק ארביעית דיש לו קדושה שייך שחייב הכתוב פדיון וכמו הקדש דטעון פדיון דהקדושה טעונה פדיון אבל בחמישית דאין קדושה אטו דמים הוא חייב לו בתמי' והפני משה כאן לא פירש כלום והרידב"ז בירושלמי פאה פ"ז ה"ה בתוס' הרי"ד ד"ה מעתה פי' ג"כ דוחק גדול וג"כ אין פירושו נ' כלל וכלל אף דסיים בו דהוא הפי' האמיתי] ונתיישבתי דיש להגיה עוד בפחות מזה ושצ"ל אימתי הוא מחלל ברביעית בחמישית מסתברא ברביעית אבל בחמישית דמים הוא חייב לו [בתמי' והכוונה כנ"ל דמסתברא ברביעית דיש לו קדושה הקדושה טעונה פדיון אבל בחמישית דאין בו קדושה אטו דמים גרידא הוא חייב להכרם ומדוע יטעינו הכתוב פדיון] ורבנן דקיסרין אמרין לא מסתברא אלא בחמישית דכתי' ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש הלולים לד' פי' דלא מסתברא אלא בחמישית דכתי' ובשנה הרביעת יהי' כל פריו קודש ולא נתפרש בו שיועיל פדיון לכן לית לן לאוקמי הך ולא חיללו רק אחמישית [ובאופן זה הרוחנו דס"ל לסתמא דירושלמי כהלכה דטעון פדיון ברביעית ואולם עכ"ז גירסתנו הקדומה ופירושה נוחה יותר לענ"ד] ונתיישבתי עוד דיש לפרש בלי שום הג"ה וה"ק מסתברא בחמישית אבל ברביעית אטו דמים הוא חייב לו בתמי' והכוונה דברביעית הא עיקר החיוב להעלות הפירות עצמן לירושלים ולאוכלן שם כמע"ש והחילול הוא רק עצה בהעדר אפשריות ההעלאה כי ירבה ממך הדרך אמרה תורה לפדותו ולהעלות הדמים וא"כ אי אי' דקרא דולא חללו ארביעית קאי א"כ מדוע שבקה תורה לגוף החיוב ההעלאה והאכילה ונקטה להזכיר החילול דאינו גוף החיוב רק עצה בהעדר אפשריות קיום גוף החיוב והול"ל ומי האיש אשר נטע כרם ולא אכלו ומה זה דנקט קרא החילול בדמים אטו זה הוא החיוב ועל כרחך דקאי אחמישית וחידש קרא במקרא זה חיוב פדיון בחמישית דאסור לאוכלו בלא פדיון וכנ"ל ורבנן דקיסרין אמרין לא מסתברא אלא ברביעית דכתי' ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש והטעין הכתוב פדיון להקדושה אבל בחמישית דאין בו קדושה למה יטעינו הכתוב פדיון וגם י"ל הכוונה דכתי' יהי' כל פריו קודש הלולים ודרשי' הלולים חלולים וכירושלמי פאה שם ע"ש דאמר ר"ז בעי' קומי ר' אבוה מניין שהוא טעון חילול קודש הילולים קודש חילולים לא מתמנעין רבנן בין ה"י לחי"ת ורבנן דקיסרין בזה לטעמייהו אזלי דבירושלמי שבת פ"ז ה"ב ר' חנינא כו' (אלה הדברים דכתי' בשבת) א' חד ל' תלתין ה' חמשה דבר חד ודברים תרין מיכן לארבעים חסר אחת מלאכות כו' רבנן דקיסרין אמרין מן אתרה לא חסרה כלום (פי' דמתיבת אלה לבד יש ללמוד לל"ט מלאכות) א' חד ל' תלתין ח' תמנא לא מתמנין רבנין דרשין בין ה"י לחי"ת פי' דמפאת דלא מתמנעין כו' דרשי' לה"י דאלה כאילו הי' כתוב חי"ת וע"כ רבנן דקיסרין לטעמייהו דלא מתמנעין כו' דרשו גם כאן הילולים חילולים וא"כ הא כתי' בהדיא ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש חלולים הרי דהחילול הוא ברביעית וזהו ורבנן דקיסרין אמרין לא מסתברא אלא ברביעית דכתי' ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש הלולים וגו' ודו"ק כי זה נ' נכון מאוד בס"ד [והנה מה שכתבתי תחלה דצ"ל מסתברא בחמישית אבל ברביעית כתי' ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש וגו' ולא נאמר רק קדושה ולא פדיון י"ל עוד דהכוונה אבל ברביעית כתי' ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש היינו יהי' בהוייתו יהא דיהי' בהויית קדושתו ולא יצא לחולין ע"י פדיון, ובגוף העניין ע' ירושלמי שביעית פ"א ה"ו מהו שיחולו עד שיפדו או עד שיעשו חולין מאיליהם ע"ש דלפי' כל המפרשים שם פשיטא לי' לסתמא דירושלמי דהחילול הוא ברביעית אבל בחמישית א"צ חילול ע"ש]: