גליוני השס על ירושלמי סוטה· רבי יוסף ענגיל
פרק ה
הלכה א
וכתי' כן כיי דאמר ר' אמי כו' עד לרבות את כל המנחות ליציקה. נ"ב ירושלמי נזיר פ"ה ה"א, הוריות פ"א ה"ג:
הלכה ב
ואפי' תימר בטבול יום דבר תורה שנייא היא דכתי' טהור טמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך. נ"ב כזה ירושלמי חלה פ"ג ה"ה:
א"ר יוסי ואפי' ראשון שבו אינו מחוור לא אוכל אין כתי' כאן כו'. נ"ב ע' מראה הפנים ד"ה ואפי' וע' ירושלמי שבועות פ"א ה"ב ר' אליעזר בן יעקב אומר מתוך שנאמר לא אכלתי באוני ממנו יכול ישראל שאכל מעשר אונן או טמא יביא קרבן כו' ע"ש ומשמע דהלאוין מחוורין הן וע"ע ירושלמי שבת פ"ט ה"ד מניין שהוא מחוור בעשה ר' אלעזר כו' לא נתתי ממנו למת כו' איזה דבר שמותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה ובקרבן עדה שמע מיני' דבסיכה איסור דאוריתא ואינו אלא עשה דלא נאמרו הדברים אלא בסיפור דברים של הוידוי וליכא למישמע לאו מיני']:
מניין כו'. נ"ב צ"ל מכיון דכתי' ככל מצותך אשר צויתני כמי שהוא מחוור:
הלכה ו
דרש ר' עקיבא ויחר אף אליהוא כו' זה בלעם כו' אמר לו ראב"ע אין הוא הוא כבר כסה עליו המקום ואין לית הוא עתיד להתווכח עמך כו'. נ"ב כעין זה אמר ר' יהודה בן בתירא לר"ע בבבלי שבת צ"ו ב' עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן אח הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז כו' ע"ש: