גליוני השס על ירושלמי נדרים· רבי יוסף ענגיל
פרק ח
הלכה א
לית הדא פליגא כו'. נ"ב משמע בסוגי' דאין בירור בל' בני אדם אם היום הולך אחר הלילה או הלילה אחר היום וע' ירושלמי ב"מ פ"ח ה"ב לילה שבנתים מהו עש"ה ומשמע ג"כ דאין הכרע מן הלשון עצמו שאם אמר היום בשאלה ומחר בשכירות י"ל דלילה הולך אחר היום והוי גם הלילה בשאלה וכן י"ל דיום הולך אחר הלילה והוי הלילה בשכירות:
הלכה ט
הדא אמרה כו'. נ"ב פי' דיש בזה מחלוקת הראשונים בנודר הנאה מחבירו מי עובר המדיר או המודר ולזה הוא כוונת הירושלמי דממתני' שמעי' דההן דמשבע לחברי' דלא ייכול ממנו [ומשבע לאו דווקא דבנודר עסקי' והכוונה אנודר מחבירו] אזי אם מאכילו ההן אוכל וההן פי' אידך המאכילו עובר וזה נשמע מן המשנה דתני שלא נתכוין זה והול"ל שלא נתכוון ול"ל תיבת זה ועל כרחך דהך מותר ליכנס לביתו קאי אמודר שמותר לו להניחו ליכנס לביתו כו' שלא נתכוון זה הנודר אלא לשם אכילה כו' וא"כ שמעי' דבעלמא המודר עובר ודו"ק וע' דיוק כזה בתוס' יבמות י"ח א' ד"ה מיאנה]: