גליוני השס על ירושלמי מכות· רבי יוסף ענגיל
פרק ב
הלכה ה
מ"ט דר' יודה כי יחם לבבו. נ"ב נ' דצ"ל "דר"ע" תחת דר' יודה והכוונה דר"ע ס"ל דהוא רק רשות מדכתי' פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו ואילו הי' מצוה ל"ל להכתוב ליתן טעם כי יחם לבבו הרי בפשיטות יש לו לרדוף כיון דכך המצוה ועל כרחך דאינו מצוה ורק למי שחם לבבו וא"א לו לעצור עצמו מלהרגו נתנה לו תורה רשות להרגו [ואני מסופק עוד אם אין כל המאמר דכאן טעות ונתשרבב מירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ח דאי' שם מה טעמא דר' הונא כי יחם לבבו ונשתרבב זה לכאן בטעות וגם נחלף הונא ביודה]: