גליוני השס על ירושלמי כתובות· רבי יוסף ענגיל
פרק ז
הלכה א
כמאן דמר כו'. נ"ב פי' דכיון דחיוב מזונותי' רק דרבנן ומילי דרבנן אין מוסבים על החפצים ונאמרים רק לאדם עשה כך ולא תעשה כך [וע"כ איסור דרבנן הוא רק איסור גברא וכמו שהארכתי בכ"ד מאוד באתוון דאוריתא] וע"כ אין כאן שיעבוד נכסים ושפיר חל נדרו על נכסיו שלא תיזון מהם ולא חשיב אוסר פירות חבירו על חבירו כיון דאין הנכסים משועבדים לה לשיוחשבו נכסי' לזה ויוחשב אוסר פירות חבירו כו' ומייתי ראי' מדתני דאשה ניזונית אצל בעלה בשביעית והוא מטעם הנ"ל דכיון דאין הנכסים משועבדין אין נחשב בזנו אותה שלוקח חלק הנכסים המשועבדים כנגד המזונות חזרה ממנה ע"י המזונות והו"ל עושה סחורה בפירות שביעית רק כיון דאין כאן שיעבוד נכסים הרי אין לוקח ממנה דבר ואין כאן סחורה ומ"מ אין ב"ד פוסקין דפסק בי"ד נעשה מלוה וכבבלי גיטין י"ח א' מאימתי נזקפים במלוה משעת העמדה בדין ושפיר יש שיעבוד נכסים כעל שאר מלוה וע"ע בבלי ב"מ ט"ו א' הב"ע כשעמד בדין] ותו הו"ל סחורה ואסור משום עושה סחורה בפירות שביעית ודו"ק, ויעשו אותה כפועל כו' פי' דמקשה אהא דאין בי"ד פוסקין כו' דהא אין פוסקין לה ממון רק מזונות ואילו היו מזונות בזול ולא היו מזונותי' שוין פרוטה הרי לא הי' שם עניין ממון וא"כ אכתי הא אין כאן חיוב ממון שיוחשב סחורה ודמי לפועל שאין מעשהו שוה פרוטה שמותר לפורעו מפירות שביעית דפמש"פ לא מיקרי סחורה ומשני הדא אמרה כו' פי' דבריתא זאת אומרת באמת דסברתך זאת טעות ולא דחיא לפועל שאינו יפה ש"פ רק כל שהבי"ד מחייבין מזונות אזי אם המזונות שוין פרוטה הוי כאילו חייבו הבי"ד להדיא פרוטה והויין הנכסים משועבדים לפרוטה וחשיב בזנו אותה שלוקח ממנה שיווי פרוטה מנכסיו חזרה ושפיר חשוב סחורה ודו"ק:
הלכה ו
אין שוטה היא תיסב פרן שלים ואין לית שוטה היא תיפוק בלא פרן. נ"ב כצ"ל ופי' אם היא שוטה ועשתה כן מחמת שטות וחסרון דעת ולא במזימת זנות תיסב פרן שלים ואם אינה שוטה הרי ידעה שזה כיעור וזנות ותצא בלא כתובה, אמר לון ר' מנא כו' מכיון שקיבלה עלי' כו' פי' דמעתה אפי' היא שוטה ובשטות עשתה כן ולא במזימת זנות מ"מ מכיון שקיבלה עלי' שיתן פיו כו' זה ראי' עכ"פ ששונאה לבעלה וא"כ יש לה להפסיד חצי הכתובה לפי התנאי: