גליוני השס על ירושלמי יבמות· רבי יוסף ענגיל
פרק ד
הלכה ב
הרי איפשר. נ"ב צ"ל הרי אי אפשר:
במשהו. נ"ב ט"ס וצ"ל כמי שהוא והפי' דכיון דיש חיוב על העראה כגמר ביאה ואחרי ההעראה הרי הי' יכול לפרוש מיד ואז הרי הי' מתברר הוודאי חיוב שלו דהי' אז וודאי דהעובר מן האח ולא ממנו דאין אשה מתעברת בהעראה וא"כ כיון דאז הי' יכול לעמוד על וודייו הרי מיד אז נתחייב אשם תלוי וע"כ אף שגמר הביאה אח"כ ונסתלק אפשריות הבירור מ"מ הרי כבר נתחייב ושפיר צריך להביא אשם תלוי וזהו הל' מאחר שהוא יכול להערות ולפרוש ולידע אם ממנו הוא אם מאחר הוא כמי שהוא יכול לעמוד על וודייו:
הלכה יא
אבא בר ווא פליג על שמואל ברי'. נ"ב פי' בתמי' וצע"ק מבבלי שבת ס"ה ב' דפליג אבוה דשמואל אדשמואל:
מתיב כו' הי' שני גיטין אחד נכתב עכשיו ואחד נכתב לאחר זמן וניתנו שניהן ביום אחד לזו את אוסר ולזו את מתיר. נ"ב מעין דוגמא לקמן פט"ו ה"א מתיבין כו' הגע עצמך שהית' אחת בוכה ואחת שאינה בוכה לזו את אוסר ולזו את מתיר: