גליוני השס על ירושלמי יבמות· רבי יוסף ענגיל
פרק א
הלכה א
ר' יודן בעי כמ"ד הכל מודין בצרה שהוא חייב. והיינו דלא אמרי' דאיהו שליחותא דצרה קעבדה והויא גם הצרה כחלוצה ואין בה רק משום לא יבנה רק דכשיש ב' יבמות רק אחת מהן היא זקוקה ולא השני' ולאותה שחולץ או מייבם אגמ"ל דהיא הית' הזקוקה ולא השני' וע"כ חייב על הצרה כיון דאגמ"ל דלא הית' הצרה זקוקה לייבום מעולם ולא הותר בה איסור אשת אח מעולם א"כ לסברא זאת אם נפלו ב' יבמות וקידש אחד מן השוק את אחת מהן ובא היבם אח"כ וחלץ לה או שבא עלי' דנמצא דהיא הית' הזקוקה והויא לה יבמה לשוק לכן פקעו ממנה קידושין דס"ל דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק [ותיבת "ופקעו" הוא ט"ס וצ"ל "פקעו" בלא וי"ו,] ואם לא חלץ היבם או בעל לאותה שנתקדשה רק חלץ לחברתה או בעל דאגמ"ל דרק חברתה הית' הזקוקה אבל אותה שנתקדשה לא הית' זקוקה כלל ולא הית' יבמה לשוק מעולם וע"כ למפריעה חלו עלי' קידושין ואח"כ מייתי הך דר' שמי לראי' לסברת ר' יודן דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק והי' ראוי להיות א"ר שמי א"ר ינאי נמנו שלשים כו' ואך דעיקר מימרא דר' שמי הוא בירושלמי סוטה פ"ב ה"ו ושם שייך ל' "לא כן" דדבריו שם הם קושי' ולא כן א"ר ינאי כו' ע"ש וע"כ הובא הל' הזה גם כאן וכדרך הירושלמי בכל מקום:
א"ר ינאי כו' א"ל ר' יוחנן ולאו מתניתה היא כו' והוה ר' ינאי (כצ"ל) מקלס לה הזלים כו' בני אל יליזו כו'. נ"ב כזה ירושלמי ב"ב פ"ט ה"ו:
הלכה ו
את ר"ע כו' ראה את ראב"ע כו'. נ"ב בבבלי כאן הוקדם ראב"ע לר"ע וע' תוס' כתובות ק"ה א' ד"ה דחשיב עש"ה ומה שהביאו שם מהגדת פסח דמקדים ראב"ע לר"ע ע"ע שבת מ' א' למחר נכנס ראב"ע ור"ע והזיעו בו כו':