גליוני השס על ירושלמי ביצה· רבי יוסף ענגיל
פרק ב
הלכה א
מעשה באחד שהדיר כו', נ"ב ירושלמי שלהי ביכורים:
הלכה ב
ואדם בשבת שכן אדם טובל לקירויו בשבת, נ"ב פי' דטבילה לקריו היינו טבילת עזרא פשיטא לירושלמי דמותרת בשבת כיון דאינה לטהרה להתיר אכילת מעשר כו' והוא רק להתיר ת"ת ותפלה ומלל"נ וגם מה"ת מותר בת"ת ותפלה אפי' בלא טבילה וע"כ לא חשוב מתקן וע"כ תו כל טבילה אפי' לטהרה נמי שריא דלא מיחזי כמתקן דהרואה יאמר שטובל לקריו וכן באשה שטובלת לשימושה [ומה שנ' מפי' הק"ע דפי' לקיריו היינו שהרואה יאמר שטובל להקר עצמו אינו נ' דל' לקיריו אין משמעותו להקר והו"ל לירושלמי לומר להקר וע' ירושלמי ברכות פ"ב ה"ז ר' יוסי כו' ראו אותו טובל אם לקיריו לא ידעין אם להקר גופו כו' לא ידעין ע"ש הרי דל' לקיריו לחוד ולהקר לחוד: