גליוני השס על ירושלמי בבא קמא· רבי יוסף ענגיל
פרק ז
הלכה ג
א"ר זעירא הדא אמרה כו'. נ"ב ירושלמי ב"ב פ"ג ה"ו:
הלכה ד
מילתי' דר"ל אמרה מכירה כפדיון אמר ראוי הוא לפדותו ולאוכלו. נ"ב נ' דצ"ל פדיון כמכיר' תחת מכירה כפדיון וה"פ דמילתי' דר"ל הנ"ל אמרה דמדמה פדיון למכיר' מסברא לולי הראי' מהמשנה דמקדיש אינו כמוכר וע"ז דבשלמא במכיר' ראוי הוא לאכילה להמוכר וע"כ כשמוכרו ה"ל המכירה החשבה וקובע ומשא"כ פדיון הקדש לפני הפדיון אין ראוי לאכילה לשום אדם ואפי' להקדש אינו ראוי וע"כ ה"ל הפדיון רק היתר איסור האכילה ואין לו תורת מכירה וכך הוא ראוי ועומד רק לפדותו כדי לאכלו וע"כ ה"ל הפדיון רק היתר איסור ואין כאן החשבה וא"צ כאן לראי' ממקדיש דאפי' הי' מקדיש ג"כ נחשב מכיר' היינו משום דראוי למקדיש לאכילה בלא ההקדש וכשמקדישו ה"ל כמכיר' ומשא"כ פדיון הקדש דזולת הפדיון אינו ראוי לאכילה כלל ה"ל הפדיון רק היתר איסור האכילה ואין כאן תורת מכיר' והחשבה כלל ותיבת אמר רגיל בירושלמי עד"ז והכוונה שיש לומר ולסתור דמיון ר"ל מפאת דבפדיון ראוי הוא לפדותו ולאוכלו היינו דצריך הפדיון עבור גוף היתר האכילה וכנ"ל: