גליוני השס על ירושלמי בבא קמא· רבי יוסף ענגיל
פרק ד
הלכה ג
א"ר לא לא על הדא כו'. כצ"ל ה"ה (ט"ו א') חד אמר כו', נ"ב פי' דתשלומי תם מכונים תוספת דעיקר החיוב הוא רק במועד דכבר אייעד תורי' והי' לו לשומרו ותשלומי תם נדמים לתוספת על עיקר החיוב ותרוייהו ס"ל דעם דאימעוט מל' סלעים מ"מ משלם שויו ואך דבהא פליגי דחד אמר דרק אם שיווי העבד עד ל' סלעים הוא דמשלם שויו בתם משא"כ אם שויו יותר מל' סלעים משלם רק ל' סלעים שלא תהא תוספת היינו תשלומי תם יתירה על העיקר תשלומי מועד שאילו הי' מועד לא הי' משלם רק ל' סלעים וחרנה אמר דמשלם כל נזקו ואפי' שוה יותר מל' משלם יותר כל כמה שהוא שוה [והל' דכאן לא תהא תוספת יתיר' על העיקר כמוהו בירושלמי עירובין פ"ה ה"א ע"ש]:
הלכה ט
כל שמירה שאמרה תורה אין משערין אותו אלא בגופו לפיכך כו' עד ואם לאו חייב. נ"ב כזה בירושלמי שבועות פ"ח ה"א שמיר' שנא' בשומר שכר אין משערין אותו אלא בגופו לפיכך כו' עד ואם לאו חייב: