גליוני השס על יומא· רבי יוסף ענגיל
דף פו:
וקא קרי לי' מכשול, נ"ב ע' רש"י דמכשול שגגה וכ"ה במנחות ק"ט א' דמכשול שוגג וע"ש:
שם כאן מאהבה כאן מיראה, נ"ב במהרי"ו סי' קצ"א איתא כאן לשמה כאן שלא לשמה:
שם כגון שבאת כו', נ"ב ברי"ף איתא כגון שבא דבר עבירה לידו ופירש וכן בדין דמה עניין לכאן ב' פעמים דהוא מלתא דחזקה להחזיק דבר אצלינו ומשא"כ כאן ל"ש חזקה דכל עניין התשובה רק לפני הבוחן לבות ית' והוא ית' יודע אם חרטתו אמיתית וכמ"ש הרמב"ם עד שיעיד עליו היודע תעלומות ואם אין חרטתו אמיתית גם פרישה ב' פעמים לא תועיל:
שם כתי' אשרי נשוי פשע כסוי חטאה כו', נ"ב ע' ירושלמי שבועות פ"ז ה"ד דחשוד על השבועה כשרותו משיבוא לדין לפני ב"ד דלא חכמון לי' ויימר לון ההוא גברא חשוד הוא ע"ש וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תמ"ט ועוד שם סוף סי' תס"ב וע' ט"ז יו"ד סי' ה' ס"ק ג':
שם הא בחטא מפורסם, נ"ב כמו כן אשה שחטאה חטא מפורסם ושבה בתשובה צריכה לפרט חטאה בביהכ"נ הנשים בקיבוץ הנשים ותתודה בפניהם ותאמר כך וכך עשיתי והנני שב בתשובה כו', שו"ת מהרי"ו סי' י"ב ע"ש שהביא ראי' מכאן ומגוף דברי הגמ' הי' אפשר לחלק דבאשה אין מחמירין עלי' כל כך דזילותא דידה קשיא מדגברה כמבואר ביבמות ק' א' ועוד שם ס"ב ב' רש"י ד"ה יותר מגופו וא"כ אין ראי' מאיש לאשה:
שם שלישית מוחלין כו' רביעית אין מוחלין, נ"ב ע' רש"י סנהדרין ז' א' ד"ה אתרי תלת גנבא כו':
שם ואם שנה בהן צריך להתודות יוה"כ אחר. נ"ב בס' בית אלקי"ם להמבי"ט שער התשובה פ"ו פי' דאם שנה צריך להתודות ביוה"כ גם על הקודמות שהתודה עליהם כבר ביוה"כ שעבר עש"ה:
שם ואחת אכלה פגי שביעית, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' פ"ז ודבריו דברי רש"י דכאן אלא דנקט קרא דקאכלו את תבואתה עד שתהא תבואה ואילו רש"י כ' משום לאכלה ולא להפסד:
שם מפרסמין כו', נ"ב ל' הבה"ג פכ"ג מה' שבת מפרסמין את החנפין בשבת מפני קידוש השם עכ"ל כ' כוונתו שמצוה לפרסמם בשבת ברבים באסיפת הציבור בביהכ"נ וביהמ"ד דוגמת הך דכתובות ס"ג ב':
שם רש"י ד"ה אחת קילקלה כ' והתרו בה, נ"ב בס' מגלת אסתר במצוות עשה ששכח אותן הרב כפי דעת הרמב"ן במצוה ג' כ' דיש כאן ט"ס ברש"י וצ"ל והתרו בהן ע"ש ונלפע"ד שאין צורך להגיה רק ממ"ש רש"י בהך דזינתה דהתרו בה סמך דנדע מזה ממילא דגם בשני' התרו אחרי שגם היא לוקה, ואך בגוף הדבר צדק הבעל מגלת אסתר ז"ל דוודאי איירי דהתרו גם בשני' ואם שלא כ' ז"ל שם מה שהכריחו לזה מ"מ נלע"ד פשוט דיש הכרח לומר כן וזה דהך דאכלה פגי כו' ע"כ מכות מרדות היא שלקתה כיון שאיננו לאו ואין כאן מלקות ארבעים וא"כ ע"כ דגם אותה שקלקלה כו' ג"כ מ"מ היא שלקתה כמותה דאל"כ מה קאמר שלא יאמרו על מה שזו לוקה כו' הרי ניכר מתוך המלקות שאינן שוין וע"כ דהבאת שתיהן הית' בשיווי וכן פרש"י אהך דקילקלה דהיינו זינתה והכוונה הפשוטה שנבעלה ביאת פנוי' ואין בזה רק מ"מ לרש"י ורוב ראשונים וע' יבמות צ"ב א' מאי קילקלה זינתה והכוונה אביאת פנוי' עש"ה וא"כ מדכ' רש"י דהתרו בה א"כ היינו ע"כ משום דס"ל דמ"מ צריך התראה א"כ ממילא דגם השני' הלוקה מ"מ הי' זה בהתראה ואולם צ"ע מרש"י סנהדרין כ"ו ב' ד"ה ארבעין בכתפי' דמתבאר בדבריו שם דמ"מ א"צ התראה וצ"ע:
שם הותרה לו ס"ד אלא אימא נעשית לו כהיתיר, נ"ב אין הכוונה להגיה רק לפרש דמה שאמר הותרה הכוונה שנעשה לו כהיתיר ויש כזה בסנהדרין ק"ג ב' אחז התיר את הערוה וברש"י התיר, נעשה לו כהיתיר עכ"ל הרי דאמר התיר והכוונה נעשה לו כו' ועמ"ש בבית האוצר ערך "אלא אימא":