אור ברסלב

גליוני השס על יומא· רבי יוסף ענגיל

דף פה.

דף פד:

לא צריכא דאפי' לחיי שעה, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ל"ח הקשה דכיון דטעמא דפ"נ דוחה שבת משום חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה הוא א"כ לחיי שעה דלא שייך האי טעמא מדוע מפקחין עמש"ש בזה והנה למדתי תירוצו של דבר מדברי המאירי כאן במקומו במשנה כ' וז"ל התחילו לפקוח ובדקו בחוטמו ומצאוהו חי משלימין בפיקוחו ואעפ"י שנתברר שא"א לו לחיות אפי' שעה אחת [אולי צ"ל אלא שעה אחת] שבאותו שעה ישוב בלבו ויתודה עכ"ל נ' שהוקשה לו קושי' הנ"ל וניחא לי' דכיון דאפשר שישוב בתשובה באותה שעה על כל החטאים שעבר בחייו ויתוקנו כולם ע"י התשובה לכן ה"ל החילול שבת אצלו ג"כ עבור כלליות קיום התורה דוודאי הא דאמרי' כדי שישמור שבתות הרבה לאו דווקא שבתות רק הכוונה דכלליות קיום התורה שיוכל לקיים אם יחי' דוחה לאיסור שבת הפרטיי שמחללין עתה וע"כ ה"נ בחיי שעה כיון דאפשר לו באותה שעה לשוב בתשובה על כל חטאים שקדמו לו דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואפי' יודע בבירור שאין לו חטא חילול שבת מ"מ הרי יש לו שאר חטאים ויתוקנו כולם ע"י התשובה וזהו דבר כלליי וה"ל התשובה בקיום כלליות התורה כל ימי חייו למפרע וע"כ הכלליות הזה שפיר דוחה לאיסור שבת הפרטיי ודו"ק היטיב ואולם עדיין צ"ע דא"כ בקטן דלאו בר מצוות הוא א"נ כשהגיע זמן גדלותו עתה בשעת הפיקוח ויוכל לחיות עוד שעה דעכ"פ הרי אין לו באותה שעה לשוב על חטאים שקדמו לו עד עתה כיון דעד עתה קטן הי' א"כ לא יפקחו על חיי שעה שלו וזה וודאי אינו וצ"ע וגם יל"ע דלטעמא דחלל עליו שבת אחת כו' א"כ משמע דאם יצטרך אדם לחלל שבת כל ימיו עבור פ"נ דחבירו אין החילול נדחה כיון דגם הנדחה הוא שבתות של כל ימי חיי האדם ותיקשי ע"ז מגיטין מ"ד א' ע"ש ברש"י ד"ה סקריקון דמשמע דרשאי אדם לומר לעכו"ם הבא להורגו טול עבד זה והניחוני ואמאי הרי יצטרך העבד לחלל שבת אצלו כל ימיו וזה הרי אין פ"נ דוחה ויש ליישב ובגוף הך דחיי שעה ע' ע"ז כ"ז ב' ובתוס' שם ויל"ע דכי היכא דיש חיוב פ"נ בחיי שעה דאחר א"כ פשוט דה"ה בעצמו ויש לספק לפי"ז בהך דסנהדרין מ"ב ב' דפעם ראשונה ושני' אפי' אין ממש בדבריו מחזירין אותו אם אומר יש לי ללמד על עצמי זכות אם לא הי' כל מחויב מיתת ב"ד מחויב לומר כן ב' פעמים טעמים כל דהוא שאפשר לו כדי שיחזירו אותו משום חיי שעה וכדי שיומת באיחור דאף דמיתת ב"ד מצוה מ"מ המצוה רק על הב"ד אבל לא על הנידון והנידון שפיר י"ל דיש עליו חיוב פ"נ של עצמו לחיי שעה ואולם בחולין ק"מ א' משמע דמצוה על כל אחד מישראל להביא את המחויב מיתה לב"ד משום ובערת הרע וגו' וכן מבואר בסנהדרין ע"ב ב' מאי איכא דבעי איתויי לבי דינא ע"ש ברש"י וא"כ גם הנידון הרי ישראל הוא ויש גם עליו חיוב זה ותו לא שייך עניין פ"נ כלל כיון דגם הוא מחויב במיתת עצמו ואדרבה י"ל דאם יודע שאין בדבריו ממש אסור לו לומר ולהחמיץ המצוה ואולם לפמ"ש בגליון לעיל כ' ב' דבסילוק מקדושה לא שייך הך דזריזין מקדימין א"כ ה"נ סילוק ישראל מן העולם אף דנתחייב בכך מ"מ הוא סילוק מקדושה דישראל קדושים והוי סילוקו לגבי השאר שנסתלקה קדושה מהם וגם הוא הוי סילוקו מן העולם שבו עבודה וקיום מצוות סילוק מקדושה ולכן לית לן בי' משום חימוץ המצוה ונזכרתי דבסנהדרין שם מ"ח ב' אמר דהך דיואב דהחזיק בקרנות המזבח מאי נפקא לי' מינה לחיי שעה ואין מבואר אם עשה כן מרצונו או הי' מחויב לעשות כן באמת כיון שהי' אפשר לו משום פ"נ דחיי שעה ובאתי רק להעיר:

שם עד לבו, נ"ב גי' הרי"ף עד טיבורו והיא גירסא מתוקנת יותר לפי מאי דבעי למימר דיש אומרים כאבא שאול וכמובן:

שם א"ר פפא מחלוקת ממטה למעלה אבל ממעלה למטה כו', נ"ב כלשון זה נדה כ"ד א':

תוכן העניינים

גליוני השס על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה