גליוני השס על יומא· רבי יוסף ענגיל
דף ו.
לא צריכא דאקדים, נ"ב ע' רש"י וע' מה שדן מכאן בשו"ת שבות יעקב סי' קכ"ט ואינו נראה כלל וכלל דסוף סוף שם כיון דרק חליצה האחת היא המתרת וכיון דאחרי חליצה הא' אסורה להתייבם עוד תו ה"ל חליצה הב' חליצה פסולה ואין לדבר עניין להך דכאן כלל:
שם מביתו למה פירש כו', נ"ב ע' תוס' ותוס' ישינים וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז וסי' קל"ה וסי' קל"ו וסי' קל"ז:
גף ז ע"א
קתני מיהא אומר ומביאין אחרת תחתי', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' ל"ז ושו"ת ח"צ סי' מ"ה ושו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ל' ומש"ש הח"צ ועוד מניין לו לומר כו' אדרבה איפכא מסתברא הא טומאת הגוף היא בכרת כו' והשיב השבות יעקב דוודאי לבייש פני אדם שיש לו בושת כו' דברי השבות יעקב במחכת"ה אין נראין לענ"ד דמאי בושה שייך כאן וכי אם נטמאו הכהנים במת באונס יש להם בושה ונזכרתי דבפסחים פ"ב א' אמר כזה ראש המעמד הי' מעמיד את הטמאים כו' א"ר יוסף כדי לביישן ואולם רבא שם פליג ע"ז ע"ש ועכ"פ נ' דאדרבה יותר יש לחוש בזה לזילותא דקדשים שמסלק המנחה מידו ותישרף וע' זבחים פ"ה א' מדיחן ל"ל דאי מתרמי כהן כו' אפ"ה עדיפא שלא יהיו קדשי שמים מוטלין כנביל' ע"ש דאפי' בפסולין עבדינן להו תקנתא ומהדרי' שיעלו ע"ש וגם מ"ש השבות יעקב דמאן לימא לן דטומאת הגוף חמירא כו' אם דר' אשי אמר כן לשנויי לדר' יוסי הגלילי מ"מ הפשיטות בכ"מ אינו כן רק דכרת דטומאת הגוף חמור וע' פסחים ע"ט א' מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו ואל יאכל בשר בטומאת הגוף שהוא בכרת:
שם בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון, נ"ב כל' זה יבמות נ"ג ב', ע"ז נ"ד א' וע"ע סוטה כ"ח א' סוטה שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון וב"ק כ"ו ב' לחייבו על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון ובמגילה ט"ו ב' שמא אתה דן על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון ובסנהדרין ע"ו ב' רוצח שלא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון וע"ע סוטה ל"ב ב' ובמה היא נטמאת בשוגג או במזיד באונס או ברצון וע"ע תוספתא נזיר פרק ד' בין שטמאוהו אחרים בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון וע"ע ל' הש"ס שבת ק"א ב' בין שוגגין בין מזידין בין אנוסין בין מוטעין ול' התוספתא שם פרק י"א בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין ובין מוטעין וכזה שם בתוספתא פרק י"ד וביצה פרק ד' וכן בתוספתא ר"ה פרק ב' קדשוהו אנוסין שוגגין מזידין ומוטעין וע"ע בתוספתא עירובין פרק ז' שכל מחיצה שנעשית לשבת [צ"ל בשבת] בין אנוסין בין שוגגין בין מוטעין בין מזידין הרי זו מחיצה וזאת הנוסחא מתוקנת יותר דהיא לא זו אף זו דלא מיבעי' אונס רק אפי' שוגג דיש בו קצת פשיעה ולא זו לבד אלא אפי' מוטעה כגון אומר מותר דהיא עוד פשיעה יותר דהי' לו ללמוד ולא זו לבד אלא אפי' מזיד גמור ה"ז מחיצה: