גליוני השס על יבמות· רבי יוסף ענגיל
דף קיג.
אילו רצה שפחה וכו' עד דאיכא תרתי, נ"ב דוגמתו כתובות נ"א א' וע"ע דמיון להך דהכא בנדרים ל"ח ב' הרי מוסר לו שפחה לשמשו ובסנהדרין ל"ט א' ונתנו לו שפחה לשמשו והנה לישנא דרבא כאן מאן חכים כר' מלכיו דגברא רבה הוא כמוהו בנדרים צ' א אמר רבא מאן חכים למיעבד כי הא מילתא אי לאו דר' אחא ב"ר הונא דגברא רבא הוא כו' ועוד דוגמתו חולין קי"ב א' אמר רבא מאן חכים למישרי כה"ג אי לאו ר' חיננא כו' ועוד בע"ז ע"ו ב' אחר רבא מאן חכים למיעבד כי האי מילתא אי לאו ר' עקביא דגברא רבא הוא כו' ועוד בב"ב קע"ד א' אמר רבא מאן חכים למיעבד כי הא מילתא אי לאו ר' חנין כו':
שם רש"י ד"ה גזיר' שמא יאכיל כו' כ' אבל קטנה לגדול ליכא למיגזר משום גדילה לקטן דאין לקטן נישואין, נ"ב מכאן תשובה לדעת האומר דקטן שהשיאו אביו אשה ה"ל נישואין מדרבנן מטעם זכיי' דיש לו זכיי' לקטן מדרבנן כמבואר בב"מ ע"ב א' דאי איתא הא משכחת נמי נישואי גדולה לקטן מדרבנן וניגזור דילמא אתי למיכלה בתרומה דאוריתא כחו דגזרי' כן בחרש וע"כ דנישואי גדולה לקטן לא משכחת כלל מדרבנן: