אור ברסלב

גליוני השס על יבמות· רבי יוסף ענגיל

דף קג:

דף קג.

אין לי אלא נעלו נעל של כל אדם מניין ת"ל נעל נעל מ"מ, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ב' בתשובת ה"ר אביגדור ז"ל מש"ש ובחליפין דבעי' כליו של קונה אפשר דקני בסודר שאול דמאי שנא מחליצה דתני' חלצה בסנדל שאין שלו חליצתה כשיר' בתרוייהו נעלו כתי' ואפי' את"ל שאני קנין ר"ל מן החליצה המסתבר שצריך לקנות בכלי שלו כו' עכ"ל וצ"ע דמה ראי' מחליצה דכתי' ג"כ נעלו וכשר באינו שלו הא בחליצה מקרא הוא דילפי' לי' וכדאמר כאן ת"ל נעל נעל מ"מ ומ"ש ז"ל ואחי' את"ל שאני קניין מן החליצה כו' זה נוגע לפלוגתא דירושלמי במכלתין בכמה דוכתי אי חליצה קניין או פטור:

שם לסנדל המסוליים, נ"ב הוזכר כלים פכ"ו מ"ד סוליים שנפסק:

שם סנדל המוסגר כו', נ"ב בשאלתות פ' מצורע וז"ל וסנדל מוחלט אעפ"י דלשריפה קאי טמויי מטמא ולא אמרי' כמאן דשרוף דמי דתני' מטלית שיש בה ג' על ג' כו' שאני התם דא"ק ושרף את הבגד אפי' בשעת שריפה קרוי בגד ודאמי כמאן דאיתי' ברם צריך מהו למיחלץ בי' יבמה מי אמרי' כיון דלשריפה קאים כל העומד לשריפה כשרוף דמי הילכך לאו מנעל הוא וליתא לחליצה א"ד כיון דלענין טומאה אמרי' כמאן דאיתי' דמי דמאן דנגע בי' מטמא לי' ולא אמרי' כשרוף דמי אפרו טהור הוא פי' דאילו הי' נחשב כשרוף לא הי' ראוי שיטמא שהרי אפרו טהור הוא] לעניין חליצה נמי ילפי' לי' מטומאה ואת"ל ילפי' לי' מטומאה סנדל של עיר הנדחת מהו מי ילפי' לי' מנגעים דאע"ג דלשריפה קאים אמרי' כמאן דאיתי' דמי א"ד מנגעים לא ילפי' שאני נגעים דאחמור בי' רחמנא ת"ש דאמר רבא הלכתא אחד סנדל מוסגר כו' לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשיר' אחד סנדל של תקרובת ע"ז היכא דעבודתה בכך כגון אבנים של מרקוליס והא בעינן זריקה משתברת וליכא דאמר מר שיבר מקל לפני' חייב ונאסרת זרק מקל לפני' חייב ואינה נאסרת כגון שקיצעו מתחלה לכך אחד סנדל של עיר הנדחת ושל זקן העשוי לכבודו לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה פסולה של זקן העשוי לכבודו ושל תקרובת ע"ז משום דלא עבדי להילוכא של עיר הנדחת משום דלשריפה קאי כמאן דשרוף דמי אלמא מוחלט כיון דלעניין טומאתו אמרי' כמאן דאיתי' דמי דהא גלי רחמנא והבגד לעניין חליצה נמי כמאן דאיתי' דמי של עה"נ אמרי' כמאן דשרוף דמי כיון דלשריפה קאי ולא ילפי' מנגעים דהא אחמרו בי' רבנן במילי יתירתא עכ"ל ויש בדבריו אלה כמה דברי חידוש ואין הגליון מספיק לדבר בם ורק זאת ארשום דזהו ט"ס וודאי בדבריו וצ"ל של זקן כו' משום דלא עביד להילוכא ושל תקרובת ע"ז ושל עה"נ משום דלשריפה קאי כו':

שם איסור מטומאה לא גמרי', נ"ב ע' תוס' בכורות ז' ב' ד"ה דג ותוס' מנחות ס"ט א' ד"ה דבלע וע' רוקח ה' פסח סי' רצ"א ובכללים הארכתי וע' שו"ת ח"צ סי' ג' וע' שו"ת שבסוף ס' תורת חטאת סי' ע"ז:

שם אמר רבא הלכתא, נ"ב לא הבנתי שהרי הפלוגתא משמי' דרבא דר' פפי משמי' דרבא אמר כך ור' פפא משמי' דרבא אמר כך ואיך שייך שיאמר רבא בעצמו ע"ז הלכתא ואולי טעות נפל בספרים וצריך להיות שם אמורא אחר ואם הוא כן קרוב דצ"ל אמר רב אשי וטעה המעתיק והשמיט אותיות "ש"י" ונשאר אמר רבא וגם אפשר שהי' כתוב בר"ת אמר ר"א והוא ר"ת רב אשי וטעה המעתיק והכניס אות ב' בין אותיות ר"א ונעשה אמר רבא וקצת ראי' דרב אשי הוא בעל המאמר מהא דא"ל רבינא לר' אשי מ"ש זקן העשוי לכבודו כו':

שם אחד סנדל המוסגר כו', נ"ב אע"ג דאמרי' לעיל נעלו הראוי לו צ"ל דזה ממעט רק אם בעצם אין ראוי כגון גדול שאין יכול להלוך בו אבל איסור אין מבטל השם ראוי ובכללים הארכתי ועמ"ש בבית האוצר ערך אונס כלל כ"ג וע"ע בזה בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קל"ה עש"ה:

תוכן העניינים

גליוני השס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה