אור ברסלב

גליוני השס על יבמות· רבי יוסף ענגיל

דף קב:

דף קב.

חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחד, נ"ב מה שנסתפקו האחרונים ובראשם בשו"ת ח"צ סי' א' איזה כוונה צריכה אם כוונתו היתיר להתירה לעלמא בחליצה זאת או כוונת מצוה מצאתי בס' הפרנס סי' ש"ס וו"ל צריך שיתכוונו שניהם לשם התרת חליצה קודם החליצה עכ"ל ומבואר דכוונת היתיר הוא דצריך לא כוונת מצוה ומתיבת קודם דכ' ז"ל נלמד עוד חידוש דצריך שתקדים הכוונה למעשה ואין די בהיותה עם המעשה יחד ופשוט לפי"ז דלעניין מצצ"כ נמי צריך קדימת הכוונה לעשיית המצוה וי"ל דזהו הטעם בברכת מצוה דצריך עובר לעשייתן די"ל דכל עיקר עניין הברכה אשר קדשנו במצותיו וצונו הוא רק להזכיר את האדם לכוון לשם מצוה ועכ"פ ניתן להאמר דזה אחד מן הטעמים שחייבו חכמים לברך וע"כ מפני הטעם הזה הרי צריך לברך קודם כיון דצריך ג"כ קדימת הכוונה וע' תוס' סוכה ל"ט א' ד"ה עובר הביאו פלוגתא בירושלמי מצוות מאימתי מברך עליהן אי עובר לעשייתו או עם עשייתן ע"ש ולהנ"ל הנה זהו פלוגתתם אם צריך קדימת הכוונה או די בהיות הכוונה יחד עם העשי' וע' חגיגה י"ט א' עודהו רגלו אחת במים כו' משמע דמהני כוונה שפיר עם המעשה בדבר הצריך כוונה ויותר מזה דאפי' גם אח"כ יש שייכות כוונה אלמפרע עש"ה והנה בסדר חליצה שבשו"ת מהרי"ו סי' קפ"ח כ' ג"כ כוונת החליצה שיכוון לפטור אותה כו' ע"ש וכן גם בסדר החליצה שבשו"ת מהר"ם פאדווא כ' ואומר ליבם וליבמה לכוון בחליצת מנעל זה להתיר' לשוק כי עתה הם קשורים יחד קצת שהיא קצת כמו אשתו עכ"ל והיא כאותו צד הסברא שכתבתי באתוון דאוריתא שיש ענין אישות בין היבמה ובין היבם והוא האוסרה לשוק לא כאידך צד הסברא שכתבתי שם שהוא איסור גרידא לא מפאת עניין אישות ויל"ע עוד בזה בשו"ת משפטים ישרים סי' רכ"ה דדן דאין מיאון לאחר מיתת הבעל והא דממאנת לזיקתו הוא רק משום דהזיקה הוא מפאת דיש עדיין אישות הבעל ושייך שפיר מיאון ע"ש ובגוף מה שדן אי שייך מיאון לאחר מיתה כיון דאין אישות עוד ואין מה להתבטל במיאון חידוש שלא הביא הך דאכלה כולה אין נשאלין עלי' עש"ה וע"ע שו"ת הר"י מגא"ש סי' קט"ו כ' ג"כ דכוונת היתיר הוא דבעי' ע"ש וכ"כ עוד בכלבו סי' ע"ו ע"ש וכן במהרי"ל בה' חליצה דר"ג ע"ב דפוס ווארשוא הזכיר ג"כ רק כוונת היתיר עש"ה ויש לספק יבם שנתכוון בחליצה להתיר זיקתו לבד לא זיקת האחים מי חשוב אין נתכוון להתיר כיון דנשארת זקוקה לשאר האחים א"ד כוונתו על עצמו מועיל ממילא גם לאחים כיון דשליחותא דידהו קעביד ואפי' יתכוון בפירוש דזיקתם לא יותר לאו כל כמיני' א"ד אמרי' דחלקו הותר וחלקם לא הותר וכן בנתכוונה היבמה לפטור עצמה ולא צרתה יש לספק בזה עוד ביותר דשם לגבי דידה ה"ל כוונת היתיר מעליא כיון דניתרת לשוק וי"ל דהותרה היא בוודאי ויש לספק רק דלא הותרה צרתה ועמ"ש בגליון קידושין מ"ה א' וכן יש לספק בנתכוון היבם להתיר אותה ולא צרתה די"ל דכיון דאיהי שליחותא דצרה היא דקעבדה כוונת היבם בזה לא מעלה ולא מוריד רק בתר כוונה דידה הוא דאזלי':

שם במנעל הנפרם כו', נ"ב ק"ק הא כתי' נעלו ונעלו משמע שלם ע' ב"מ מ"ז א' ושם מ"ה ב' רש"י ד"ה משום דדעתי' אצורתא:

תוכן העניינים

גליוני השס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה