גליוני השס על יבמות· רבי יוסף ענגיל
דף עט.
העבירום לפני ארון כל שארון קולטו, נ"ב דוגמת זה זבחים קט"ז א':
שם אר"ח בר אבא א"ר יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל ש"ש בפרהסיא, נ"ב דוגמא לזה לר' יוחנן בתמורה י"ד ב' מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל:
שם שהיו עוברים ושבים אומרים כו' ומה בני מלכים כך בני הדיוטות עאכ"ו, נ"ב כזה סנהדרין כ"א א' אמרו לבנות מלכים כך לבנות הדיוטות עאכ"ו וע"ע דוגמא הוריות יו"ד ב' אם נשיא שלו מביא קרבן צריך את לומר מהו הדיוט:
שם תוד"ה ונתינים כ' ואתי שפיר הא דאין בנתינים תורת עבדות כו', נ"ב יש עוד ראי' דאין בהם תורת עבדות מדחייבין בתקיעת שופר כמבואר בתוספתא ר"ה פרק ב' ואילו עבדים פטר שם בתוספתא מתקיעת שופר והוא פשוט דפטורין מכל מ"ע שהז"ג כנשים וע"ע בתוספתא שם דנתינים מוציאין את הרבים ידי חובתן ומוכח דאין בהם תורת עבדות כלל אפי' לא מדרבנן להחמיר דאל"כ לא הי' ראוי להן להוציא את הרבים מדרבנן מיהת וע"ע בתוספתא מגילה פרק ב' ג"כ כן דנתינים חייבים בקריאת מגילה ומוציאין את הרבים ידי חובתן ואולם לעניין הדרבנן יש לומר דמדרבנן הם עבדים גמורים באמת ורק שחכמים באו רק להחמיר ולא להקל וע"כ לא רצו לפוטרם ממ"ע שהז"ג וע"כ כיון דמחויבין בעצמם הוו להו בני חיובא ומוציאין ממילא גם את הרבים יד"ח ודו"ק ובחידושי דנתי אי נימא דיש בנתינים תורת עבדות והם הרי הם עבדים של כלל ישראל ודנתי שאם הי' אחד מהם ערל אם מעכב את כל ישראל מלאכול בפסח ואולם העיקר כנ"ל דאין בנתינים תורת עבדות ועכ"ז הספק הנ"ל עדיין ישנו בעבד גמור אם יקנו כלל ישראל עבד די"ל דמה ששייך אל הכלל לא נחשב שום יחיד בעלים ואין מעכבו מלאכול בפסח ע' נדרים מ"ז ב' ושניהם מותרים בדבר של עולי בבל וע' ביצה ל"ט וע' תוס' זבחים ד' א' ד"ה וישנו בציבור ומ"ש בגליון שם ואם נאמר דאין היחיד בעלים ואינו מעכבו אכתי איכא לספוקי בפסח הבא בטומאה אם ג"כ אינו מעכב דפסח הבא בטומאה ע"כ לאו בתורת יחיד אתי דפסח יחיד אין דוחה טומאה ורק מתורת ציבור ומשום דאתי בכנופיא הוא דאתינן עלי' א"כ כיון שכל עיקר ביאת הפסח הוא רק מכח הכלליות א"כ הכלל הא יש להם עבד ערל ושפיר יש לו לעכב ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ ובעבד של שני שותפין דעלמא ג"כ יש לספק אי מעכב לכל אחד מהם מלאכול בפסח די"ל דכולו בעליו בעי' עמ"ש בגליון יומא ס"ה ב':