גליוני השס על יבמות· רבי יוסף ענגיל
דף ע.
אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מניין, נ"ב כזה סנהדרין ס"ד ב':
שם פצוע דכא כו', נ"ב ל' השאלתות פ' תצא ולא מיבעי' פ"ד וכרות שפכה דאסיר לי' למינסב בת ישראל אלא אפי' נסב איתתא ואית לי' בני בכשרותא ולבסוף הוי פ"ד או כ"ש כממזירא שווי' רחמנא עכ"ל מוכח דפסול פ"ד וכ"ש הוא עניין ממזירות במה ועוד בשאלתות שם כזה וז"ל ברם צריך היכא דאינקיב הגיד והדר נסתם מי שרי לי' למינסב בת ישראל כו' מי אמרי' דומי' דממזר שווי' רחמנא מה ממזר לית לי' תקנתא אף האי כו' עכ"ל וכזה להלן ע"ה ב' נאמר לא יבא פצוע דכא ונאמר לא יבא ממזר מה להלן בידי אדם ובאותו מקום אף כאן כו' ומוכח מכל זה דפסול פ"ד וכ"ש מתייחס במה לפסול ממזירות ואולי הטעם בפשיטות דממזר הוא מום זר כדלקמן ע"ו ב' הרי דעניינו עניין פסול מום וכן בסנהדרין ל"ו ב' דממזר פסול לדון דיני נפשות אמרי' ההוא משום דבעי' שיהיו מנוקין ממום עש"ה ומום הוא פסול חסרון כמבואר בתמורה י"ז א' ובכ"ד וע"כ פצוע דכא וכרות שפכה דהוא פסול חסרון ממש לכן מדמינן לי' לממזר:
שם ואם לא ידעה כו' יאכלו הא ידעה לא יאכלו ואף דאינו זר אצלה מעיקרא מ"מ כיון שיכול להיות זר אצלה מעיקרא פוסל ולא ממעטינן לעיל ס"ט א' רק נבעלה למחזיר גרושתו שא"א לו היותו זר אצלה מעיקרא שהרי הית' אשתו פעם בהכרח, ס' יריאים סי' רי"א: