גליוני השס על יבמות· רבי יוסף ענגיל
דף סה.
הוא אמר כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל מ"ג אותיות א', ב', ה', י"ב:
שם נושא אדם כמה נשים כו' והוא דאית לי' למיזיינינהי, נ"ב ע' לעיל מ"ד א' עצה טובה קמ"ל ד' אין טפי לא כי היכי דנמטיי' עונה בחודש וע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ט"ו העיר מזה עש"ה ואין כאן קושי' כלל דלעיל רק עצה טובה קמ"ל וכאן מיירי מעיקר הדין וגם אומרו כמה נשים כו' אין הכרח דהכוונה גם יותר מד' ובשאילת יעב"ץ שם כ' כמה נשים שירצה ואילו בגמ' ליתא תיבת שירצה וגם מש"ש דהך דעצה טובה כו' איירי בת"ח דווקא צ"ע וע' בחידושי אגודה שבסוף שו"ת מהרי"ו כ' אהך דכאן לדון מזה באשה הטוענת על בעלה שהוא רועה זונות דיוציא ויתן כתובה דהא אמר כאן והוא דאית לי' למיזיינינהו וא"כ רועה זונות הרי יאבד הון ולא יהי' לו לפרנס את אשתו וע"ש עוד טעמים בזה וע"ש שכ' שהעדים המעידים על זה צריכים דרישה וחקיר' כמו על דיני נפשות עש"ה וע' מ"ש על האגודה הנ"ל בשו"ת ח"צ סי' קל"ג וע"ע מ"ש בסוגיין בשו"ת מהר"י מינץ סי' י' וע"ש חידוש דכ' דרבא לא פליג כלל על ר' אמי מדלא אמר הש"ס ורבא אמר רק רבא אמר עש"ה וע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' נ"ג ודע כי כתבתי בחידושי זה זמן רב לחדש דמה שגזר ר"ג שלא לישא שתי נשים הי' מקורו ג"כ מגמ' דכאן דחשו לזה שמא לא יהי' לו לזונן וחידשתי שם הרבה בזה דכל שחייב במזונותי' יש עליו בוודאי חיוב גזירת ר"ג ולדמיון מגורשת ואינה מגורשת דחייב במזונותי' בוודאי מפאת שמעוכבת בשבילו להנשא ע' רש"י כתובות צ"ז ב' ממילא אסור לו לישא אחרת ג"כ בוודאי וכן גירש אשה בגט פסול מדרבנן דמעוכבת להנשא בשבילו וממילא חייב במזונותי' שוב יש עליו גזירת ר"ג כבכל אשה ולא הוי כאן תרי דרבנן ודו"ק היטיב מאוד וכעת מצאתי גוף הרעיון בשו"ת מהר"ם פאדווה סי' י"ד וז"ל עוד נכון לומר שתקנת ר"ג שלא לישא שתי נשים כלשונו ממש ששתיהן נשואות לו כי חששו ושקדו על בנות ישראל בהיותינו בגולה אשר ירבה לו נשים ויוליד בנים הרבה לא יוכל להספיקן כי אפי' לרבא דהלכתא כוותי' דאמר בפ' הבע"י נושא אדם כמה נשים הא מסיים והוא דאית לי' למיזיינינהו ועל אלה חששו קדמונינו בהיותינו בגולה טרודים וכעניים וכל ממונינו על קרן הצבי אבל אחת מהן ארוסה עש"ה ודע דדעת שו"ת הר"י מינץ שם סי' יו"ד אליבא דס' התרומה דהלכה כר' אמי דכאן ולא כרבא וע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ג סי' א' נ' דעתו ג"כ כן וע' שו"ת לחם רב סי' נ"א דתמהו עליו באמת בזה עש"ה ובתשובה הארכתי בזה וכעת ראיתי דבשו"ת הרא"ש כלל ח' אות ז' מוכח להדיא דס"ל דרק בלית לי' למיזיינינהו יוציא ויתן כתובה בנושא אשה על אשתו לא באית לי' למיזיינינהו עש"ה וע' שו"ת ח"צ סי' מ"א מש"ש עוד כ' החכם נר"ו בתיקון תשובת הרא"ש כו' עש"ה וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' שי"ד מש"ש כי אף בכשרות החרים ר"ג ז"ל שלא לישא אשה על אשה אלא שהרמב"ם ז"ל מראה פנים להיתיר שישא נשים רבות כמנהג הישמעאלים שעושין כן וכפי' הר"א הלוי ז"ל דכ' דקיי"ל דנושא אדם נשים רבות והוא דיכול למיקם בסיפוקיהו ודווקא במקום שנהגו אבל במקום שלא נהגו אסור לאדם לישא אשה על אשתו דאנן סהדי דעל דעת המנהג אינסיבא לי' דלא לינסיב אחריתי והו"ל כחמר שאינו יכול לעשות גמל כו' ע"ש וקצ"ע דמהתחלת דבריו ודווקא במקום שנהגו משמע דכל שאין מנהג ידוע לישא ב' נשים אסור בסתמא ואילו מסיום דבריו דעל דעת המנהג כו' משמע דבעי' מנהג בפירוש שלא לישא ואין האיסור בסתמא ומצאתי עוד בשו"ת עבודת הגרשוני סי' נ"ג הביא דברי הר"י מינץ סי' י' הנ"ל ודן בהם בארוכה עש"ה: