גליוני השס על יבמות· רבי יוסף ענגיל
דף נט.
ולא ישא את מוכת עץ נב ע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שס"ט שכ' ואולי להגדיל תורה באת להכניס פילא בקופא דמחטא ואמרת דאשת כהן דקאמר (הכוונה אגמ' כתובות ט' א' לא צריכא באשת כהן) אשת כהן גדול קאמר ומשום דליכא אלא חדא ספיקא דמוכת עץ אסירא לכ"ג ויש בזה כמה תמיהות דליסתם לישני' ולימא אשת כהן ולא לימא באשת כ"ג ועוד דאף היא אינה כן דמוכת עץ אם נשא נשאה כדאי' בפ' הבע"י משום דסופה להיות בוגרת תחתיו וסופה להיות מוכת עץ תחתיו ומתני' דקתני מוכת עץ דילמא לכתחלה ומדרבנן דאמרי' בפ"ק דנדה ח' ב' תנא ג' בתולות הן בתולת אדם ובתולת קרקע ובתולת שקמה בתולת אדם כ"ז שלא נבעלה נ"מ לכהן גדול אלמא אינה אסורה אלא בשעשה בה איש מעשה ממש עכ"ל ודבריו חידוש גדול וגם צ"ע דאי כל עיקר איסורה של מוכת עץ לכ"ג רק דרבנן א"כ קרא דבתולה לר' אלעזר דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה ל"ל דקרא הא ליכא לאוקומי' אממאנת דרבנן וע"כ דאתי למיסר מוכת עץ כי היכא דלדידן אתי למימר בתולה ולא בעולה ה"נ לר"א אתי למימר בתולה ולא מוכת עץ ומשא"כ לרשב"א הנ"ל דאיסור מוכת עץ רק דרבנן ומה"ת מיקריא בתולה ק' וצע"ג:
שם רש"י ד"ה פשיטא כ' אלמנה סתמא משמע, נ"ב אי גם אלמון משמע בין מן האירוסין בין מן הנשואין ע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ח"ן:
שם תוד"ה הא כ' או בעולה אי הוי נשתנה הגוף, נ"ב ע' כריתות י"א א' אינו חייב אלא על שפחה בעולה בלבד שנא' והיא שפחה נחרפת לאיש ומאי משמע דהאי נחרפת לישנא דשנויי היא וברש"י לישנא דשינויא היא שנשתנית מברייתה: