אור ברסלב

גליוני השס על יבמות· רבי יוסף ענגיל

דף מב.

דף מא:

אמר רבא ק"ו איסור כרת התרת איסור לאו לא כ"ש, נ"ב דוגמתו חולין ל"א א' א"ל רבא כו' עון כרת הותרה איסור מיתה מיבעי':

שם ה"נ איכא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה, נ"ב צע"ק לכאורה דלשון זה משמע דהוא זרעו וודאי וההבחנה רק לידע אם הוא זרע קדושה כו' והרי ההבחנה בגוף הזרע ככל הבחנות דאם הוא מזמן היותו עכו"ם א"כ הרי אינו זרעו דגר שנתגייר כקטן שנולד ואפי' בעודו עכו"ם אינו זרעו דאפקרי' רחמנא לזרעי' דעכו"ם ואין אב לעכו"ם כדאמרי' לקמן צ"ח א' וא"כ הרי ההבחנה כפשוטה כמשמעות ולזרעך אחריך שצריך לידע אם הוא זרעו או אינו זרעו ושוב מצאתי בשאלתות פ' וירא דמייתי הך דכאן בזה"ל ה"נ להבחין בין זרע שנזרע בקדושה ובין זרע שלא נזרע בקדושה דקדושה זרעי' ואידך לאו זרעי' הוא עכ"ל נ' כוונתו דזה עצמו כוונת הגמ' ואף דאמר להבחין בין זרע שנזרע בקדושה כו':

שם ויפטור את יבמתו לשוק, נ"ב בשאלתות שם הוסיף ושמא יוציא עבדים לחירות עכ"ל פי' דיחשבו דהוא בנו של אחרון ושמא יירש ממנו עבדים ויוציאם לחירות וישאו בנות חורין ובאמת אינו אדונם ואין שיחרורו שיחרור ואסורים בבת חורין ואם הית' גירסתו כך בגמ' יש לדקדק דרבא פליג אשמואל דס"ל דמפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ ג"ש דאל"כ אכתי הם בני חורין מטעם ייאוש כיון דשאר היורשין האמיתיים נתייאשו מהם וי"ל דהוי ייאוש בטעות ויש לדון בזה טובא ואכ"מ:

שם היכא דקים לן כו', נ"ב ע' אריכות בסוגיין בשו"ת שבות יעקב סי' צ"ה, צ"ז:

שם תוד"ה לאחר שלשה כ' דיותר יבמה קרובה לביאה מארוסה, נ"ב זהו אפי' למ"ד דמצות חליצה קודמת, שו"ת חכם צבי סי' א' וע"ש:

תוכן העניינים

גליוני השס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה