גליוני השס על יבמות· רבי יוסף ענגיל
דף לט.
סד"א מצוה דרמיא רחמנא עלי' עבדה השתא תיקום עלי' באיסור אשת אח, נ"ב ע' ס' בכור שור סוטה י' ב' ד"ה ולא יסף עוד לדעתה:
שם אשה הקנו לו מן השמים, נ"ב ל' המשנה נדרים ע"ד א':
שם כל שהויי מצוה לא משהי', נ"ב ע' שו"ת תה"ד ח"א סי' ל"ה וסי' רס"ט ועוד שם ח"ב סי' רל"ג ושו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף פ"ז ושו"ת צמח צדק סי' קכ"ז וע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' נ"א וע' שו"ת משפטים ישרים סי' קמ"ד נ' טעם דבריו משום דשהויי מצוה לא משהי' דאל"כ אין לס"ס להועיל משום דאפשר להמתין עד שתלד אשתו ויתבררו הספיקות ול' ס"ס דנקט ז"ל קצת אינו מדויק דהוא רוב דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות וה"ל רובא לא ס"ס וע"ע שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' ל"ד ומש"ש מהך דב"ק פ' א' מי שנדר ליקח בית כו' לענ"ד אינו עניין לכאן כלל דשם לא שייך עניין זריזין מקדימין כלל דבנדר יש בל תאחר וע' ריש נדרים דבאומר לא איפטר מן העולם עד שאהא נזיר עובר בבל תאחר אם אין מקבל נזירות מיד מחשש שמא ימות ע"ש והך דב"ק הטעם דלא הי' דעת הנודר רק על בית ואשה הוגנת לו וכ"ז שאין הגון אין ע"ז נדר כלל וז"פ וע"ע שו"ת חכם צבי סי' א' מש"ש בגוף דברי הגמ' כאן דשהויי מצוה כו' דאין הכוונה משום שהויי מצוה רק משום עיגון דידה עש"ה ואם שהביא כזה מן הר"ן מ"מ שטחיות דברי הגמ' לענ"ד לא משמעי הכי וגם מן הר"ן אין ראי' כ"כ דכוונתו דאף אם שניהם מרוצין שלא לייבם ושלא לחלוץ רשאין מ"מ היכא דהיא רוצה להתייבם כו' אז היבם מצווה שלא לעגנה רק או לייבם או לחלוץ וזהו מצות יבום וחליצה המוטלת עליו כשתרצה היא וכיון שמצווה תו שהויי מצוה בעצם ולא משהינן ודו"ק וע"ע שו"ת ח"צ סי' ק"ו וע"ע שו"ת עבודת הגרשוני סי' י"ב עש"ה כל התשובה ומש"ש כי אליבא דר"י ור"א יש לחלק הא דאין ממתינין עד שיעשיר משום דעשירות לא שכיח כו' צע"ק מגמ' ערכין י"ח א' כשהי' אביו גוסס כו' הרי דאפי' באביו גוסס ומניח לו רבוא דרוב גוססין למיתה ואפ"ה אין ממתינין ומש"ש עוד לעניין הקטרה דעצם המצוה אין משובחת בלילה יותר מביום עדיפא מינה הול"ל דמשובחת ביום מבלילה דעבודת יום חשיבא טפי אפי' בדבר הכשר בלילה ע' רש"י זבחים י"ט א' ד"ה דיום נמי חייצין וכן הוא עוד בכ"ד וגם מאי דפשיטא לי' ז"ל דגוף המצוה איננה משובחת בלילה כו' יש לדון ג"כ ולומר דמצוה הנעשית שלא בדחיית איסור עדיפא בעצמותה מהנעשית בדחיית איסור כי האיסור פוגם במה גם המצוה הנעשית עמו ויש להאריך בזה ואכ"מ:
שם תוד"ה אשה כ' וא"ת ומה מרויח כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תרנ"ח: