גליוני השס על יבמות· רבי יוסף ענגיל
דף כ:
גזיר' ביאה ראשונה אטו ביאה שני', נ"ב בחידושי רמ"ה סנהדרין י"ח ב' כ' וכ"ת מי איכא מידי דמדאוריתא מצוה לייבם ואתו רבנן וגזרי ומבטלי מצות ייבום אין כיון דאפשר בחליצה שפיר דמי עכ"ל וצ"ל דאע"ג דלא אסיק אדעתי' כאן סברא דאפשר בחליצה וכן מסיק דלא חשיב אפשר דחליצה במקום ייבום לאו מצוה היא מ"מ ה"מ לעניין דאוריתא דליחשב אפשר לקיים שניהם מה"ת משא"כ לעניין שיוכלו חכמים לגזור שפיר ידע דחשיב אפשר לעניין זה כיון שאינם עוקרין קיום המצוה מכל וכל אולם גוף קישית הרמ"ה אינה מובנת דהא שוא"ת היא ומדוע לא יוכלו לגזור ולבטל וע' תוס' קידושין ל"ח א' ד"ה אקרוב גזיר' כזית ראשון אטו כזית שני ודומה להך דגזיר' ביאה ראשונה כו' וע"ע דוגמא זבחים ל"ג א' גזיר' שמא ירבה בפסיעות ובנדרים ל"ט א' ומ"ב א' גזיר' שמא ישהה בעמידה ובישיב' וע' בירושלמי קידושין פ"א ה"א וירצע הסחוס פחות מן הכרשינה שמא יבא לידי כרשינה ושוב ראיתי ברמ"ה סנהדרין נ"ג ב' ד"ה מתיב ר' הושעיא דיבר ג"כ מזה ויש לפרש דבריו באופן אחר ואין הגליון מספיק וע"ע חידושי הרמ"ה סנהדרין קי"ב ד"ה ותרומות ירקבו דכ' ג"כ וכ"ת מי איכא מידי כו' וק' ג"כ דמאי קשיא לי' הא בשוא"ת יש להם כח לבטל ויש ליישב ודע דראיתי כאן פלא בשו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קל"ו דהביא גמ' דכאן גזיר' ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ופי' דכיון דאיקיימא לי' מצות יבום בביאה ראשונה מכאן ואיליך קאי כ"ג באלמנה לא יקח ולא יחלל זרעו עכ"ל וצ"ע דלא יקח הוי רק בקידושין וכאן שהיא כבר אשתו שהרי סר קנאה בביאה ראשונה אין כאן רק משום ולא יחלל לבד ע' קידושין ע"ח א' וצע"ג:
שם הדר אמר רבא כו', נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תרנ"ה דהספק אם אפשר בחליצה מיקרי אפשר תלוי אי יבום וחליצה נמנין ב' מצוות או אחת עש"ה שכל הדברים שם צ"ע לכאורה מסוגי' דכאן וגם מש"ש דאם אפשר בחליצה לא חשיב אפשר אז מצות יבום דוחה לאיסור שבועה מטעם עדל"ת עש"ה וצ"ע דה"ל ל"ת ועשה לא יחל ומוצא שפתיך וגם הביאה שני' הרי תותסר וגם הביאה ראשונה מגזיר' אטו ביאה שני' ואילו דבריו שם סובבים הולכים דמייבם אותה ודר עמה ככל שאר יבמות וצ"ע:
שם מיתיבי ואם בעלו קנו כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קכ"ז וקצת גמגום שם בדברים אך תוכן הקושי' דעדיפא מיני' ה"ל לגמ' למיפרך מן המשנה דלקמן קי"ב ב' ב' אחין אחד חרש ואחד פקח כו' מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם ואמאי אסורה לעולם ליתי עשה דייבום ולידחי איסור אחות גרושתו דרבנן דמפאת קידושי וגירושי חרש דקיל וודאי מלאו דאוריתא והתם הא א"א בחליצה כיון דהוא חרש וא"כ עדיפא ה"ל לגמ' להקשות כאן ממשנה הנ"ל ומדוע פריך מבריתא ואינו קושי' חדא דאחות גרושתו דרבנן וודאי דלא אמרי' בי' דחי' אף דאמרי' עדל"ת כיון דאחות גרושתו האיסור אטו אחות גרושתו דאוריתא דאין עדל"ת דכרת כהך דר"ה פרק בתרא דלא דחי עשה דשופר אפי' לשבות דרבנן פיקוח הגל כו' מטעמא דאין עדל"ת ועשה והיינו משום דהדאוריתא הוא ל"ת ועשה ה"ה הדרבנן כן וג"כ אין נדחה וז"פ ועוד דרבא דאמר כאן לאו מילתא הוא דאמרי לא הדר משינויא דגזיר' כו' לומר דאין לגזור ביאה ראשונה אטו ביאה שני' רק כוונתו דכאן א"צ לזה דבלאה"נ ניחא מה"ת מה שאין מתייבמת משום דאפשר בחליצה אבל במתני' דחרש הנ"ל שפיר יוכל להיות הטעם עדיין מפאת גזיר' ביאה ראשונה אטו ביאה שני' וז"פ: