אור ברסלב

גליוני השס על הוריות· רבי יוסף ענגיל

דף ב:

ראוי להוראה כו', כגון מאן כו'. נ"ב ע' תוספתא תרומות פרק ה' א"ר יהודה בן בבא אחד מן הראויין להוראה כו' ואולי ר' יהודה בן בבא לא הי' תלמיד וא"א לאוקמי לתלמיד דמתני' בר' יהודה בן בבא אולם אם לא הי' תלמיד לא הל"ל אחד מן הראויין להוראה דפשיטא דהי' ראוי להוראה ול' זה שייך רק על תלמיד לומר דאף שהי' עדיין תלמיד ומן הלמידין לפני חכמים מ"מ כבר הי' ראוי להוראה וכן משמע קצת מאי דאמר שם עוד ולא עוד אלא שב"ד צריכין למנות על כולם כו' ומשמע דהוא הי' תלמיד יושב לפני ב"ד וראוי להוראה ממש כשמעון בן עזאי ושמעון בן זומא דכאן ואמר דראוי שיהיו הב"ד נמנין כו':

דתניא אם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה כו' העושה מפי עצמו חייב בהוראת ב"ד פטור. נ"ב עמ"ש על הגליון שבת צ"ג א' וקצרתי שם במובן וכוונתי דזה א"י וזה א"י כל אחד מה שהוא עושה בכחו הרי איננו מכח השני רק בכח עצמו הוא עושה אלא דכחו קלוש ולא הי' אפשר למלאכה להעשות ע"י כחו זה לבד רק ע"י כח שניהם אבל העושה עכ"פ מה שהוא עושה בכחו הנה הוא ע"י עצמו לא ע"י השני ומשא"כ ביחיד שעשה בהוראת ב"ד אזי כל מעשהו הרי הוא רק בכח הב"ד דלולי הוראתם הרי לא הי' עושה כלל לכן עיקר המעשה מתייחס רק לב"ד לא לו ולחייב את הב"ד לבד ג"כ א"א דסוף סוף הרי הי' רק הוראה ודיבור מצדם ולגבי חטאת לעשות כתי' ולכן שנים שעשאוהו דכגון זה דהאחד עושה הכל מכח אחר ומתייחס המעשה מש"ה לשניהם לזה מפאת העשי' ולזה מפאת הכח אין לחייב לא את זה ולא את זה ולכן מיסתבר למידרש מיעוטא דבעשותה דממעט שנים שעשאוהו אשנים שעשאוהו דכה"ג היינו יחיד שעשה בהוראת ב"ד דזה מיסתבר טפי למיפטר מב' שעשאוהו בפועל ממש בזה א"י וזה א"י ואולם מל' הגמ' כאן מיסתבר לי טפי דהכוונה כהך דיבמות ק"ו ב' וירקה מעצמה בעי' עש"ה וה"נ בעשותה מעצמה בעי' ולא שיעשה ע"י ב"ד בהוראתם וע"ע ב"מ ל"ו א' כל שבועה שהדיינים משביעין אותה אין חייבין עלי' משום שבועת ביטוי שנא' נפש כי תשבע מעצמה והוא ג"כ כהך דכאן דדרשי' בעשותה מעצמה ולא ע"י ב"ד וע"ע דוגמא ב"ק ל"ט א' כי יגח ולא שיגיחוהו וה"נ דרשי' בעשותה ולא שיעשוהו ב"ד ע"י הוראה:

תוכן העניינים

גליוני השס על הוריות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה