גליוני השס על גיטין· רבי יוסף ענגיל
דף כד:
תוד"ה לאיזו כ' ואור"י דאפי' מאן דסבר בעלמא יש בריר' כו', נ"ב יש ראי' לסברא זאת מהך דלקמן פ"ו ב' הא לא ידעי בהי מינייהו קא מיגרשה ע"ש ברש"י דכ' דאין זו נתינה לשמה מבוררת ולא מצינו בעלמא פסול כזה בדבר המעורב חד בחד דיופסל מפאת אין בריר' ובעירוב מצינו להדיא איפכא דבריר' דלמפרע פסלי' גם בעירוב למ"ד אין בריר' ע' עירובין ל"ו ב' אם בא חכם כי'. ועכ"ז שם ל"ו א' היו לפניו שתי ככרות אחת טהורה ואחת טמאה כו' לא נחית הש"ס הלל דיהי' זה תלוי בבריר' דלמ"ד אין בריר' יופסל מפאת דלא ידעי' הי מינייהו קא קני וע"כ דגם למ"ד אין בריר' קני שפיר כיון דמבורר דאחד מאלו השנים קונה ורק לקמן שאני דבעי' נתינה לשמה ולשמה לא הוי רק כשמבורר לגמרי מי הוא וה"נ דכוותה וגוף דברי התוס' דוכתב לה לשמה משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה ואפי' למ"ד יש ברירה לא מהני ע' דוגמא בתוס' ע"ז ס"ג א' ד"ה כגון דשם אתנן בעי' שיהא מבורר בשעת ביאה ואפי' למ"ד יש ברירה לא מהני ברירה דאח"כ לפוסלו ע"ש: