אור ברסלב

גליוני השס על בבא בתרא· רבי יוסף ענגיל

דף קיג.

דף קח.

ובן לאו אחר הוא, נ"ב הארכתי בזה בכללים וכעת ראיתי בס' הפרדס לרש"י סי' נ"א דמה שלא תיקנו ברכה על צדקה ופדיון שבוים כו' היינו משום דברכת המצוות מברכת התורה היא שלמדנוה [כוונתו לירושלמי ריש כיצד מברכין] ע"כ בעי' דומי' דברכת התורה שיכולה המצוה להתקיים ע"י האדם בעצמו מבלתי שיהי' שם עוד אדם, אחר עמו וא"ת הרי פדיון הבן שא"א לקיימה בלתי היות הבן עמו ומברך עלי' על פדיון הבן שאני בן דהואיל ומגופי' נפיק כגופי' דמי ועובר ירך אמו היא ולא חשיבא מצוה תלוי' באחר שהבן אחד מאיבריו הלכך טעון ברכה עכ"ל וצע"ק בדבריו דא"כ פסח למ"ד דאין שוחטין אותו על היחיד לא תטעון שחיטתו ברכה וא"ל דאה"נ דא"כ מאי פריך בפשיטות בפ"ק דפסחים פסח וקדשים מאי איכא למימר ומאי קושיא מפסח הרי יש מ"ד דאין מברכין עליו כלל וא"כ גם ר' פפי דשם הרי יכול לסבור כן וי"ל דכיון דשחיטה בעלמא מתקיימת ביחיד וטעונה ברכה ע"כ גם שחיטת פסח טעינה ברכה משום לא פלוג אולם לפי"ז עדיין אין מובן קישית הגמ' פסחים הנ"ל דכיון דפסח מפאת עצמו לא הי' ראוי שיטעון ברכה כלל ומשום לא פלוג דשאר שחיטות הוא דמברכי' עלי' א"כ וודאי אין ראוי שתהא טופס ונוסח ברכתו משונה מבשאר שחיטות וכמובן ועדיפא מהך דרענו זננו דאמרי' לי' גם בשבת מפאת דטופס ברכות כך הוא וצע"ק:

תוכן העניינים

גליוני השס על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה