גליוני השס על בבא בתרא· רבי יוסף ענגיל
דף ס:
לקח חצר מסויידת כו' ה"ז בחזקתה, נ"ב בשאלתות פ' יתרו שאילתא דאסיר להון לישראל למיעבד כדמות שמשין דקוב"ה דכתי' לא תעשון אתי כו' ואפי' לאחרים דלאו איהו קא משתמש בהו דאעשי' קפיד קרא והרי עשאום אחרים שרי לאישתמושי בהון ישראל ולא חיישי' לחשדא כדתני' לקח חצר מפוייחת מצויירת ה"ז בחזקתה עכ"ל וצ"ע דזה נשנה כאן גבי איסור ציורים משום אבילות על חרבן ביהמ"ק ואין ללמוד מזה לאיסור עשיית דמות משמשון כו' דהוי איסור תורה ולתא דע"ז דחמור טפי וע' ר"ה כ"ד ב' שאני ר"ג דאחרים עשו לו כו' ולא הביא הש"ס כלל הך דכאן וצע"ק:
שם סד כו' ומשייר כו', נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' קס"ט:
שם דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לישא אשה, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' רט"ו ואין דבריו מובנים וע"ע שו"ת מעיל צדקה סי' ל"ג דפי' ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאיליו ובטח לא יניח הבורא ית' להיות כך ויובטלו הגזירות בהכרח עש"ה וע' סוטה י"ב א' אבא קשה גזירתך כו' דקשה משם קצת על פי' המעיל צדקה הנ"ל ודו"ק והנה הא דאמר דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לישא אשה אם בכלל הגזיר' הזאת ג"כ שלא לייבם יבמה ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' י':
שם הנח להם לישראל כו', נ"ב בס' מאה קשיטה להרמ"ע ז"ל סי' פ' כ' דלא אמרי' כן אלא בעשין אבל לא בלאוין ובשל דבריהם אפי' בלאוין עכ"ל וע' ס' הפרדס לרש"י בליקוטים שבסוף הספר (דפוס ווארשוא דנ"ט ע"א) ד"ה וששאלתם הנח להם לישראל כו' וע' ס' יריאים סי' ל"ז: