גליוני השס על בבא בתרא· רבי יוסף ענגיל
דף טז:
איוב לא בדעת ידבר כו' מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו, נ"ב מעין זה סנהדרין מ"ח ב' התם משום מרריהו וברש"י מתוך צערן הן עושין כן ואין זו הזמנה והיינו דכיון דזרקו מתוך צערן לא הי' ביישוב הדעת ולא נעשה מוזמן בכך ואולם י"ל עוד שם כוונה אחרת ואכ"מ וע"ע מעניין דאין אדם נתפס על צערו ונחשב שוגג מפאת זה בתוס' יומא כ"ב ב' ד"ה והאמר:
שם שהית' לו בת, נ"ב י"ל עפ"י משנה מע"ש פ"ה מי"ג וברך את עמך בבנים ובנות אלמא דאע"ג דכתי' בקרא וברך סתם דרשי' לי' אבנים ובנות ומוכח דברכה סתם היינו בן ובת וע"כ אברהם שכבר היו לו בנים יצחק וישמעאל לכך דרשי' לי, אבת וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ש"מ דכ' השואל שם וז"ל ובת הית' לו לאברהם ובכל שמה ונולדה קודם יצחק עכ"ל ולא ידעתי מנא לי' וע' תוס' לקמן קמ"א א' ד"ה בת: