אור ברסלב
גלות עליות ה › משנה ו

גלות עליות· רבי דב בער ליפשיץ

ה · משנה ו

משנה ה

גל שנתלש ובו ארבעים סאה. ונפל על האדם ועל הכלים, טהורים. כל מקום שיש בו ארבעים סאה. טובלין ומטבילין. מטבילין בחריצין. ובנעיצין, ובפרסת החמור המעורבת בבקעה. ב"ש אומרים מטבילין בחרדלית. ב"ה אומרים אין מטבילין. ומודים שהוא גודר כלים וטובל בהם. וכלים שגדר בהם לא הוטבלו:

פירוש הקצר:

מ"א מעין כו') הך שוקת היתה כלי שלמה ומעין עובר לתוכה נפסלו המי מעין מפני שנעשית שאובים בבואן לתוך השוקת אף שמחוברים למעין כשפ"ה, ואף אם יש במעין ארבעים סאה גזרו חז"ל שלא תהני חבור מצד הכלי בכשפ"ה שמא יבאו להטביל תוך כלי, וגם במי מקוה שיש בהן ארבעים סאה וכלי עם מים מחוברים להם כשפ"ה אסור לטבול תוך כלי, ומה דנקט במשנה מעין משום סיפא נקט לה, והמים העוברין מן השוקת ולחוץ פסולים: העבירו ע"ג שפה כו'. היינו שמי המעין עוברים בתוך השוקת וגם בצדדי השוקת שהם שפתיה של השוקת כשרים המים היוצאים מן השוקת ולחוץ ודינן כמעין מפני שהמים העוברים על שפת השוקת מטהרים את המים העוברים בתוך השוקת אף דמי מעין שרבו עליו מים שאובים אינן מטהרין בזוחלין כדלקמן מ"ג מ"מ הכא דגם מים שבתוך השוקת אינן שאובים ממש שהרי מחוברים למעין כשפ"ה וגם מחוברים למים שעל שפת השוקת הקילו בהם שיהיה דינן כמעין ממש. ולפ"ז מים שעל שפת השוקת ודאי דכשרים לטבול בהן כלים כדין מעין שמטהרים בכ"ש ואף לר' יוסי דלקמן במ"ב דספסל פוסל את מי מעין בשפת הכלי מודה דאינו פוסל, ויש שפירשו דהמים היוצאים לחוץ אין דינן כמעין ומטהרין באשבורן דוקא וא"כ נוכל לומר דע"ג שפת השוקת: אסור להטביל כמו ע"ג ספסל לרי"ו ובצאתן לחוץ אז המים העליונים שע"ג השפה שלא נגעו בשפת השוקת מטהרים את השאובים המרובים ומטהרים בצאתן לחוץ באשבורן ובכ"ש, ולהרמב"ם בעינן מ"ס, ובמי מקוה כה"ג שעברו קצתן על שפת השוקת לא יטהרו את העוברים בתוך השוקת:

העבירו ע"ג בריכה, פשוטו שיש בבריכה מי גשמים וכל זמן שהמעין מחובר למי בריכה אף שרבו מי בריכה המעין מטהר את מי הבריכה דמעין משוך מטהר במשכו את המי גשמים שיהיו כמעין אם לא נתרחב משך המעין ע"י המי גשמים. גם יש לומר דהכא עדיף מרבו מי גשמים על המעין דכאן המי מעין ניכרים בפני עצמן והמי גשמים מחוברים להן:

ואם הפסיקו מן הבריכה ה"ה כמקוה ואם חזר והמשיכו מעיקר הדין חזרו להיות כמעין ממש ואפ"ה החמירו לפסול לזבים מפני שמי הבריכה היו ניכרים בפ"ע. והרמב"ם פי' דהך הפסיקו היינו שלא המשיכן מעבר לבריכה והלאה ואף שמחובר המעין להבריכה דינו רק כמקוה שלדעתו מי מעין אינן מטהרים רביית מי גשמים כדלקמן במ"ג, ואם חזר והמשיכן מעבר לבריכה והלאה המים היוצאין משם ולהלאה רובן מי מעין הם ולכן דינן כמעין רק דפסולים לזבים ולמצורעים ולמ"ת מפני מראית העין:

מ"ב העבירו ע"ג כלים, היינו אחורי כלים או ע"ג ספסל היינו כלים שאין להם תוך ר' יהודה מכשיר המים כמעין ממש, ר' יוסי אומר ה"ה כמקוה דגזר ר' יוסי באחורי כלים וכן בכלים שאין להם תוך אטו כלים שיש להם תוך ואסר להטביל ע"ג אחורי הכלים והספסל אף שמחוברים כשפ"ה להמעין, ומאחר שעברו מי המעין על מקום שאסור לטבול שם החמיר רי"ו להסיר מהם כח מעין ובעינן אשבורן ומ"ס אף לכלים. והרמב"ם פי' דר' יוסי לא פליג רק על ספסל אבל באחורי כלים מודה ר' יוסי לר"י. ויש לפרש עוד דר' יוסי סובר דמים שנגעו בספסל נחשבו כשאובים ממש וכן באחורי כלים רק אותן המים העוברים בגובה שטח הספסל שלא נגעו בגוף הספסל מטהרים אותן שנגעו בספסל הוי דינו כמעין שרבו עליו מים שאובים דבעי אשבורן ולהרמב"ם בעינן מ"ס כדלקמן:

מ"ג מעין כו' כנדל, שמימיו הולכים בנחלים קצרים וריבה עליו שאובים או מי גשמים ונתחזקו שטף נחליו הרי הוא כמו שהיה ומטהר בזוחלים ובכ"ש, ואם נתרחבו נחליו נחלקו רבותינו ז"ל אם בחקום שנתרחב דינו כמעין, ולהרמב"ם משנתנו איירי בריבה בגומות המעין דוקא אבל בריבה במשכו נפסל מדין מעין:

היה עומד כו' שוה למקוה לטהר באשבורן, דמפני דעיקרו לא היה זוחל אין לו כח לטהר את שאובים בזוחלים, ופירשו רבותינו דגם אם היה מעין משוך וריבה והמשיכו בארכו מקום שלא היה מהלך מתחלתו מקום שנתחדש דינו כמעין עומד דשם לא היה זוחל מתחלה ומטהר באשבורן דוקא, ובבא זו דמשנתנו היא מעלה הד' לעיל בפ"א מ"ז:

מ"ד כל הימים כמקוה, שאינן מטהרין בזוחלין שקראן הכתוב בשם מקוה, ר' יהודה אומר הים הגדול כמקוה אבל שארי ימים מטהרים בזוחלים, והמקרא קאי על ים הגדול לחוד דבו איירי קרא כדכתיב אל מקום אחד והיינו ים אוקיינוס הסובב את העולם, ר' יוסי אומר כל הימים ואף ים הגדול מטהרים בזוחלים לפי שמימי הנחלים זוחלים עליהן מששת ימי בראשית ורבו מי הנחלים ומי הים עצמן שבים מתחת מחילות לתוך המעינות ורוב מי הים הם מי נחלים ואף בים הגדול בחוף הים שמשם זוחלים רבו מי הנחלים, או אפשר דמפני שמימיו אינן מתמעטים לעולם אין דינו כמקוה שמימיו מתחסרים והולכים אבל מי הימים הם חיים וקיימים לכן דינן כמעין:

ופסולים לזבים כו', מפני שמימיהן מרים ומלוחים וכדלעיל פ"ק מ"ח, ואף ים כנרת שמימיו מתוקים גזר ר' יוסי אטו שאר ימים או מפני שאינן נובעים לא מיקרי מים חיים ופסול מה"ת לזבים כו':

מ"ה הזוחלין כמעין, מעין שהוא זוחל למרחוק הזוחלים ממנו מטהרים בכ"ש וכשר למ"ח כל זמן שהם מחוברים למי המעין, והנוטפים הם מי גשמים הנוטפים אף שבאו לתוך הזוחלים הם כמקוה ואינן מטהרין בזחילה אם רבו הנוטפים:

העיד ר' צדוק על הזוחלים שרבו כו' שהם כשרים, אף למ"ח וגם הנוטפים משלימין לשיעור מ"ס לאדם:

ונוטפים שעשאן זוחלין שרצה להמשיכן למקוה ושם יטהרו באשבורן סומך אפי' מקל כו' כי' אפי' אם הזב או הזבה סומכים המקל או הקנה ויורד הטמא וטובל שם:

ר' יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומאה, פי' אפי' אדם טהור סומך המקל אסור להזחילן על ידו, וכן אם אין שם אדם רק שבאו על כלי שהוא מקבל טומאה נפסלו למקוה, והטעם דכיון שהם תלושים מן הארץ ואינן מחוברין למקוה כשרה הרי המים מקבלים טומאה ומים שנטמאו פסולים למקוה וגם אם האדם טהור גזרו בו אטו אם יהיה טמא, וזה דוקא באם נעשה כן לרוב מי מקוה:

מ"ו גל שנתלש מן הים ובו מ"ס, ואתיא כר' יוסי דלעיל דמי הים מטהרים בזוחלים, ומה דבעינן מ"ס ומעין מטהר בכ"ש לכלים לכ"ע, הוא מפני שנתלש ממקורו ואפ"ה מטהר בזוחלים דכך הוא דרך חיותו:

ונפל על האדם, אף שבא שלא בכונה לא בעינן כונה לחולין כל מקים שיש בו מ"ס כו', בא לאפוקי טבילת אויר דאם הגל באויר אין בו טבילה שאין מימיו מצורפים למ"ס ודוקא בבא הגל למקום על העפר כשר לטבילה ומטבילים בחריצין כו' קאי אדלמטה דחריצין ונעיצין ופרסת החמור שכולן הם גומות קטנות ומחוברים למים שבבקעה בכשפ"ה מטבילים בהם כלים: בש"א מטבילין בחרדלית, מי גשמים הבאים במדרון מן ההר ויש בצרופן מ"ס סברי ב"ש דקטפרס מחברו ומכ"ש מי גשמים הזוחלים בנחת כשרים לב"ש, ולא התירו ב"ש רק לטבילת כלים שמן התורה די ברביעית ובה"א אין מטבילין בחרדלית דקטפרס לא יחברו ואף זוחלים בנחת פסול לב"ה אף לכלים: ומודים שהוא גודר כלים, אף שהן מקבלים טומאה גודר בהן את המים שיהיו נחים באשבורן, דמניעת הזחילה לא איכפת לן אף אם היה ע"י דבר המק"ט וגם לב"ש נ"מ לענין טבילת אדם דגם ב"ש מצרכי אשבורן דוקא, וזה שסייה וטובל בהן:

וכלים שגדר בהן לא הוטבלו, אף אם הם כלי הארג שהמים מתלתלין בהם מעל"ע אפ"ה כל שלא הובא כולו במים לא סלקא להו טבילה:

פירוש הארוך:

מ"א מעין שהעבירו ע"ג השוקת כו' נתלבטו בזה הר"ש והרא"ש למה נפסלו המים שבתוך השוקת הרי הם מחוברים למי המעין כשפ"ה וכדאמרינן בחגיגה כ"ב שמטבילים כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפ"ה, והך דחגיגה היינו הא דתנינן לקמן פ"ו מ"ב דלי שהוא מלא כלים כו'. ולכאורה היה אפשר לחלק ולומר דשם איירי במטביל כל הכלי החיצון במים והמים מכסים עליונו של כלי ותחתיתו לגמרי וכולו מסובב במים לכן נבטלה הכלי במים לגמרי משא"כ הכא דהרי לכן אמרינן שם דאם הכלי היתה טמאה והטביל גם את החיצון די בחבור כ"ש וא"כ גם אם החיצון לא היה צריך טבילה מ"מ נבטלה כולה במים ודי בכשפ"ה לפחות משא"כ הכא, וכן הקשה רבינו נ"ע בפשיטות בצ"צ על משנה זו. אבל באמת דברי הר"ש והרא"ש מוכרעים בזה ממשנה דשידה ותיבה שבים דלקמן פ"ו מ"ה דשם ע"כ לא נבטלה כולה במים דאין המים מכסים עליונה של השידה ותיבה ואפ"ה די בחיבור כשפ"ה וגם רבינו נ"ע הביא ראיה זו באות ד' שם, וכן הוא בס' האשכול בסי' נ"ז עיקר הקושיא על משנתנו מהך דשידה ותיבה כו', ופי' הר"ש דבכלים קבועים גזרו בהן שמא לא יהיה בחבורן כשפ"ה ואכתי לא:

יתיישב כ"כ הא דשידה ותיבה שבים דשם נראה דקבועים הם בתוך הים כדי להטביל בהן ולא חשו פן לא יהא בתבורן כשפ"ה, וצריך לומר דלא חשו לגזור רק בכלים הקבועים במקום מוצא המעין שלפעמים המעין דק ולא יהיה בפה הכלי אשר המעין מריק לתוכו כשפ"ה אבל לא בשידה שבים או בנהר שהמים רבים שם לא תשו בו פן לא יהיה בנקב כשפ"ה כמו שלא חשו בכל עירוב מקיאות והכשירו בשיעור כשפ"ה, ועיין לקמן סוף אות ד' שמדברי הרשב"א נראה דאף בכלים שמוקפים במים אסור אם הם קבועים לשיטת הר"ש] וכן בהך דשוקת יהוא דלעיל ספ"ד שהצריכו שם כשפ"ה לחברה למקוה שלם מפני שלא היה בה מ"ס או מפני שהמים שבתוכה תלושים כמש"ל בזה ולא חשו לגזור פן לא יהיה שם חבור כשפ"ה כמו שלא גזרו בכל עירוב מקואות רק בשוקת שהיא כלי הקבועה במוצא המעין החמירו לפסול אף ביש שם כשפ"ה ודחוק קצת, ולכן הרא"ש ז"ל לא ישרו בעיניו דברי הר"ש ופי' הוא דכלי שלם המחובר למעין או למקוה מן הצד חשו פן יטבילו בתוך כלי שיהיה בה מ"ס ולא התירו גם ע"י חבור כשפ"ה ודוקא אם מי הים מקיפין אותה מכל צדדיה אז התירו ע"י חיבור כשפ"ה, ובהך דשוקת יהוא שהתירו ע"י כשפ"ה שם השוקת לא היה כלי רק שלא היה בה מ"ס אבל בכלי שלם אין להתיר על ידי חבורו למקוה או למעין כשפ"ה עד שיהא המים מקיפין מכל צדדיו דאז אין לחוש פן יבאו להתיר לטבול בתוך כלי דהרי נראה כאן שהכלי מוקף במי המקוה מכל צד, וגם לדעת הרא"ש מעיקר הדין יש להתיר לטבול בכלי שלם המחובר למעין כשפ"ה רק דגזרה דרבנן היא כאמור:

ובס' האשכול סי' נ"ז הביא סברת הרא"ש בשם יש מי שאומר ודעת האשכול עצמו יתבאר לקמן בעז"ה. ועכ"ז אף לדעת הר"ש והרא"ש שהשוו דין שידה ותיבה להך דדלי כו' מ"מ אינן דומים לגמרי, דהרי בהא דשידה ותיבה פליג ר' יהודה ואמר דבעינן שיעור ד"ט או ברובו ואילו גבי דלי לא פליג ר"י וע"כ דדלי שאני מפני דשם המים מקיפין אותו למעלה ולמטה ונבטל לגמרי בתוך המים ולכן גם לר"י די בחבור כשפ"ה אף אם אין החיצין צריך טבילה ואם החיצון צריך טבילה די בעירוב כ"ש, והכא בשידה תיבה כו' שהמים מעורבים מן הצד פליג ר"י ואמר דבעינן ד"ט מפני שדפני השידה למעלה יוצאין למעלה מן המים ולא נבטלה לגמרי בתוך המים, וכן בעריבה המלאה כלים והשיקה למקוה המבואר בתוספתא המובאה בר"ש לקמן פרק ו' מ"ה פליג ר"י מפני שהעריבה לא נטבלה לגמרי בתוך המים, איברא דלשון התוספתא המובא בר"ש שם שסמוך לדין העריבה כו' אמרו שם קומקום שהוא מלא כלים והשיקו למקוה אע"פ שפיו צר כ"ש כלים שבתוכו טהורים, ופירשו בו המפרשים דהיינו בקומקום שצריך טבילה כמשי"ת לקמן פ"ו בעז"ה, וא"כ איירי בכיסה את כל הקומקום במים ואמרו בזה לשון והשיקו למקוה כלשון שאמרו בהך דעריבה שהיא מלאה מים והשיקן למקוה, והיה נראה מזה לומר דגם בהך דעריבה איירי שכיסה כולה במים ואפ"ה פליג ר"י וא"כ גם בהך דדלי שהוא מלא כלים שטמון כולו במים יחלוק ר"י וכן בקומקום האמור בתוספתא, אבל מדברי הש"ס דחגיגה ר"פ חומר בקודש נראה דבהך דמטבילים כלי בתוך כלי לתרומה והיינו הך דדלי שהוא מלא כלים כו' לית בזה פלוגתא כלל ואף ב"ש מודו בהא וע"כ דר"י משמייהו דב"ש לא פליג רק באם המים מקיפין מכל צד ואינו מכוסה כולו במים כהך דשידה ותיבה שבים וכן בהך דעריבה אבל בהך דדלי כו' וכן בקומקום האמור בתוספתא איירי שכולו מכוסה במים לא פליג ר"י וכמשי"ת בפ"ו דאם כולו מכוסה במים דינו כעוקת המערה שם ולא פליג בזה ר"י כמבואר לקמן רפ"ו. ובזה מבואר שא"א לומר כס"ד דרבינו נ"ע בצ"צ לפרש דשידה ותיבה שבים בכולה מכוסה במים דא"כ לא הוי פליג ר"י ע"ז כמו בהך דדלי וע"כ בהך דשידה כו' איירי שהים מקיפה ואינה טמונה כולה במים, ובהך דשוקת יהוא דלעיל ספ"ד מ"ה שהצריכו ב"ש פתת רובה כתבתי לעיל דלפשט הש"ס דיבמות ב"ש פליגי על כל עירוב מקואות דבעינן ד"ט או רובה, ושם בארתי שיש פנים לומר דבכל עירוב מקואות לא פליגי ב"ש רק בשוקת שנתבטלה מתורת כלי [ולא איירי שם בשוקת שבסלע מתחלת ברייתה שזו דינה כמקוה] ומחוברת למקוה שלמה בזה פליגי ב"ש ומצרכי פחת ד"ט או רובה מפני שהמים תלושים בתוך כלי נקוב מחמרי ב"ש להצריך פחת ד"ט כמו בכלי שלם שהים מקיפה וכמש"ל דחששא דמים תלושים חששא דאורייתא הוא כמו בתוך כלי שלם ולכן הצריכו ב"ש חבור גלוי ברובו או בד"ט, ור"י לא הודה בזה לב"ש בהך דשוקת יהוא ודוקא בכלי שלם המחובר כשפ"ה והים מקיפו סובר ר"י כב"ש דבעינן ד"ט או רובו אבל בכלי שבור שנתבטל מתורת כלי די בחבור כשפ"ה, וריב"ב הביא דברי ב"ש בהך דשוקת יהוא אבל ר"י סתם שהוא ר"י בר אלעאי לא הודה בזה לב"ש, וא"כ יש כאן שלשה חילוקי דינים, להר"ש והרא"ש בכלי שלם המחובר כשפ"ה מן הצד למקוה לכ"ע לא מהני שגזרו בזה אטו טבילה בכלים [רק להר"ש איירי דוקא בכלים קבועים], ואם הים או הנהר מקיפו מכל צד בזה לרבנן די כשפ"ה ולר"י בעינן ד"ט או רובו, ואם כולו טמון במים לכ"ע די בחבור כשפ"ה, אם החיצין צריך טבילה די בחבור כ"ש כמשי"ת בפ"ו, וכלי שנתבטל מתורת כלי מחובר מן הצד כשפ"ה גם ר"י מודה להתיר, וב"ש פליגי גם בהא ואפשר דב"ש פליגי על כל עירוב מקואות גם בשלם עם חסר להצריך ד"ט, ואנן קיי"ל כב"ה וכחכמים דפליגי עם ר"י ולעולם די בכשפ"ה רק בכלי שלם המחובר מן הצד גם ד"ט לא מהני כאמור:

ב והנה רבינו נ"ע קיהה בדברי הרא"ש במ"ש דאם הכלי מחובר בצד כשפ"ה שאסרו בזה משום גזרת כלים דמנא לן הא שאפשר שפסולו מן התורה דחבור מן הצד לא מהני בתוך כלי וגם הרמב"ם סתם בפ"ט ה"ט דמעין שהעבירו ע"ג שיקת פסול ולא כתב שזה מדרבנן, ואמת הוא ודאי דמה שהמים היוצאים מן השוקת פסולים ודאי שאין זה רק מדרבנן להרמב"ם וסיעתו דפסול שאיבה הוא רק מדרבנן אבל בתוך השוקת אפשר לומר דפסול מה"ת להנחת הפוסקים דתוך הכלי אסור לטבול מה"ח, וא"כ נימא דגם כשפ"ה מחובר מן הצד לא מהני מן התורה, וסברת הר"ש והרא"ש היא דמאחר דאם הכלי מכוסה כולו במים מהני חבור כשפ"ה אף מדרבנן הרי דמהני חבור למקוה בתוך כלי לטבול בתוכו אם כן גם אם מחובר מן הצד מהני מה"ת, אבל אין זה מספיק דהרי לקמן פ"ו מ"ב בהך דדלי כו' אמרי' דאם החיצון צריך טבילה לא בעינן חבור כשפ"ה אף דעירוב מקואות לא מהני בכ"מ פחות משפ"ה מס"ת וע"כ דהתם שאני דאם כולו מכוסה במים דינו כעוקת המערה, ומה שאמרו דאם החיצון טהור לא מהני חבור כ"ש, גזירה דרבנן היא כמשי"ת לקמן פ"ו, וא"כ אין ראיה משם דמן הצד מהני חבור מן התורה אבל מהך דשידה ותיבה שבים דהכלי מגולה למעלה [כמש"ל שאם היה מכוסה במים לא היה חולק ע"ז ר"י] ואפ"ה מהני חבור כשפ"ה לטבול בתוך הכלי מפני שהים מקיפו מכל צד א"כ הדעת נותן דגם כשמחובר מן הצד דלא מהני כשפ"ה להרא"ש או בכלים קבועים להר"ש גזירה דרבנן היא, ולפי מה שביארתי בהך דשוקת יהוא דהשוקת נתבטל מתורת כלי לכ"ע מהני חבור כשפ"ה אף שהמים הם תלושים וג"ז פסול דאורייתא הוא ואפ"ה חבורן מטהרתן כן גם בכלי שלם מן התורה ודאי מהני חבור כשפ"ה [בפרט לפמש"ל בפ"ב דפסול טבילה בתוך כלי הוא מפאת דהמים מקבלים טומאה בתלישתן] אבל אין לנו ראיה מכרעת לזה דהרי הראשונים פירשו הך דשיקת יהיא שהיה אבן גדל מתחלת ברייתו ודינה כמקוה סמוך:

למקוה, ומה דב"ש הצריכו פחת רובה מפני דפליגי על כל עירוב מקואות כמש"ל, וא"כ אין לנו ראיה מכרעת לדברי הר"ש והרא"ש רק מהך דשידה ותיבה כו' כאמור, וא"כ נוכל לומר דאף בכלי נקוב ותלוש ומחובר מן הצד למקוה כשפ"ה אסרו מדרבנן כמו בכלי שלם דהרי גם בכלי נקוב המים שבתוכו פסולים מן התורה מפני שהם תלושים וכמו שאסרו בכלי שלם בחבור כשפ"ה כן גזרו גם בכלי נקוב, אבל מד' הפוסקים בשלחן ערוך סעיף ח' נראה דבכלי שנתבטל מתורת כלי לכ"ע מהני חבור מן הצד כשפ"ה [ולעיל ספ"ד כתבתי שהרבה פוסקים מתירים לטבול בתוכו אם יש בו מ"ס בלא חבור רק דלא קיי"ל כן] וכ"נ דמאחר דגזירה דרבנן הוא להנחת הר"ש והרא"ש אין לנו ראיה שגזרו רק בכלי שלם לא בכלי שנתבטל מתורת כלי דבזה מהני חבור לכ"ע ולא גזרו בזה כמו בצירוף מקוה חסר למקוה שלם. היוצא לנו מזה שדעת הר"ש דכלים בלתי קבועים מהני חבור כשפ"ה אף מן הצד לטבול בהם ודעת הרא"ש דלא מהני חבור מן הצד וכ"נ מדברי הרמב"ם בפרק ט' מה"מ ה"ט וכן קבעו בש"ע סעיף ח' ופסול זה בחבור מן הצד הוא דרבנן ואם הים מקיפו מכל צד מהני חבור כשפ"ה אף בכלי שלם ור"י פליג ע"ז ואם כולו מכוסה במים גם לר"י מהני חבור כשפ"ה ואנן קיי"ל כרבנן וכלי שנתבטל מתורת כלי ומחובר מן הצד כשפ"ה אף שהכלי תלוש נראה דלכ"ע מהני:

ג והראב"ד כתב בבעה"נ פ"ב למדנו מענין השוקת שהמעין שהעבירו מתוך הכלי אע"פ שנמשך ויוצא ממנו כו' דינו כשאוב לגמרי ע"כ. נראה דעתו דחיבור מן הצד לא מהני מן התורה ובתוך השוקת פסול מן התורה וגם לאחר שיצאו לחוץ דינן כשאובים לגמרי [ולדעתו שאוב בלתי תפיסת ידי אדם פסולין דרבנן הוא כמש"ל בפרקים הקודמים] וכן דקדק רבינו נ"ע מדבריו, והראב"ד לשיטתיה שכתבתי לעיל ספ"ד שדעתו דהך דשידה ותיבה שבים איירי בנתבטלו מתורת כלי ואפ"ה אין לטבול בתוכן כ"א על ידי חבור כשפ"ה למקוה שלם ואם לא נתבטל מתורת כלי לא מהני חבור כשפ"ה אף שהים מקיפם מכל צד, וכן הך דעריבה האמור בתוספתא איירי בנתבטלה מתורת כלי, ואם כן כ"ש שחבור מן הצד לא מהני לדעתו בכלי שלם ולדעתו אפשר דגם אם הים מקיפו מכל צד לא מהני חבור מן התורה כשפ"ה שלא קבלו חז"ל עירוב מקואות בחבור לתוך הכלי לטבול בתוכו ובכלי שנתבטל מתורת כלי אף ביש בו מ"ס לדעתו אין לטבול בתוכו כי אם ע"י חבור כשפ"ה, והך דמטבילים כלי בתוך כלי וכן הך דדלי כו' לקמן פ"ו נראה לדעתו לומר דהתם שאני שכולו מכוסה במים ודינו כעוקת המערה וכמש"ל דלכן אם החיצון צריך טבילה מהני חבור כ"ש, וכן הך דקומקום האמור בתוספתא דאם הטהו על צדו בעינן כשפ"ה איירי בכולו מכוסה במים כמשי"ת לקמן בפ"י ולעיל ספ"ד כתבתי לדעתו ליישב ע"פ דברי הר"ש והעיקר הוא כדברי אלה], ולפ"ז היה נראה לדעתו לומר דאם נתחבר מן הצד אף אם נתבטל מתורת כלי לא מהני חבורו כשפ"ה דהרי בשידה ותיבה שבים שלדעתו איירי בנתבטלו מתורת כלי לא התירו רק במי הים מקיפין מכל צד ומהך דשוקת יהוא אין ראיה להתיר דשם איירי באבן גדל מברייתו כמש"ל, אכן מדבריו בהשגות בפ"ד מה"מ ה"ד נראה שמתיר בנתבטל מתורת כלי גם בחבור מן הצד שהרי כתב שם על דברי הרמב"ם בנקבו נקב המטהרו כתב הוא אבל להטביל בתוכו עד שיהיו המים שבתוכו מעורבים עם המקוה בנקב שהוא כשפ"ה עכ"ל ולא התנה שיהא המים מקיפין מכל צד משמע דעתו דגם חבור מן הצד מהני אם נתבטל מתורת כלי וכדעת הר"ש שאינו מחלק בין מן הצד לאם מוקף במים. היוצא להראב"ד בכלי שלם לא מהני שום חבור אף במוקף במם ומכ"ש מן הצד ופסולו מן התורה ואם נתבטל מתורת כלי מהני במוקף במים אף מדרבנן ואפשר דמהני אף בחבור מן הצד, ויש לעיין לפמ"ש לפרש הך דשוקת יהוא באבן גדל מברייתו ואפ"ה הצריכו ב"ש פחת רובה א"כ מה יאמרו ב"ש על ים שעשה שלמה שאמרו בירושלמי דיומא פ"ג ה"ח דרגלי השוורים היו נקובים כמוציא רמון והרי לדידהו בעינן רובה או ד"ט לפחות כמו שהצריך ר"י לדעתו בהך דשידה ותיבה, ואם היינו מפרשים דשוקת יהוא היה כלי תלוש נוכל לומר דמחובר בארץ יודו ב"ש להתיר בכשפ"ה, אבל אם נאמר דשוקת יהוא היה אבן מחובר ואפ"ה הצריכו רובה או ד"ט לפחות איך יתרצו בהך דיש"ש, וגם לפ"ד הראב"ד שביארתי לעיל ספ"ד אין חילוק בין מחובר בארץ לתלוש מן הקרקע, וצריך לומר דב"ש יאמרו שהיו נקובים ד"ט ולא הצריכו רובה רק בשוקת יהוא שהיתה קטנה אבל בגדולה די בד"ט כמו שאמר ר"י בהך דשידה ותיבה כו', או נאער דב"ש דב"ש גזרו בזה מדרבנן להצריך ד"ט ובימי בית ראשון לא גזרו עדיין והיה די בכשפ"ה, ואם היש"ש היה תלוש יש ראיה לומר דכלי תלוש שנתבטל מתורת כלי מהני חבור מן הצד כשפ"ה, ובירושלמי משמע דהיה תלוש שהרי הקשה על יש"ש ולאו כלי הוא משמע שדינו ככלי תלוש ואפ"ה מהני ליה חבור מפני שנקוב כרמון ונתבטל מתורת כלי. אבל אין זה ראיה להלכה לדידן לפמ"ש הרא"ש דבכלי שלם שנתחבר מן הצד כשפ"ה פסול מגזירה דרבנן א"כ אפשר דבימי בית ראשון לא גזרו ע"ז ולאחר שגזרו בכלי שלם אפשר שגזרו בנתבטל מתורת כלי כמש"ל באות ב', אבל העיקר נראה דאם נתבטל מתורת כלי לכ"ע מותר בחבור מן הצד כמש"ל: (ד) והתוס' בפסחים ק"ט ע"ב ד"ה בים כו' כתבו וז"ל, והא דנקט כמוציא רמון היינו לבטל השוורים מתורת כלי שלא יקבל טומאה אבל להכשיר המים שבים סגי כשפופרת הנוד כדתנן בפ"ו דמקואות ומטבילין בשידה תיבה ומגדל שהן נקובים כשפ"ה, ומורי הר"ר יחיאל פי' דצריך כאן כמוציא רמון לפי שהשוורים מפסיקין כו' כיון דמרחקי טובא וצריך שיבאו שם מים בשפע עכ"ל. הנה פשט דבריהם מוכיח דסברי בפשיטות דגם כלי שלמה המחובר מן הצד כשפ"ה או מלמטה אף שאין המים מקיפין מכל צד מותר לטבול בה והוכיחו זה מהך דשידה ותיבה כו' דפשטן השידה ותיבה לא נבטלו מתורת כלי כדעת הרמב"ם ור"ש ורא"ש הנ"ל ולכן כתבו דהנקב כמוציא רמון ברגלי השוורים היה כדי שהים או השוורים לא יקבלו טומאה היינו שלא יטמאו בנגיעת טמא ואז יהיה קשה לטבול בתוכו פן יטמא הטובל אח"כ בנגעו בהים או שארי בנ"א יטמאו על ידו אבל לענין הטבילה אין זה שייכות כלל דאף אם יטמא הים מ"מ המים שבתוכו לא יטמאו מפני שהם מחוברים כשפ"ה להמעיין ודינם כמים מחוברים שאינן מקבלים טומאה ולכן מותר לטבול בהם רק שלא יגע בהים אם הים יהיה אב הטומאה שיטמא אדם, [ולדעתם צריך לומר דזה לא מיקרי נעשה לשמש את הקרקע אף לדעת הרא"ש ודעמיה דסילונות הקבועים בארץ מיקרי נעשה לשמש את הקרקע מפני שמונחים שם תמיד להלוך המים כמ"ש הרא"ש בה"מ ס"ק י"ב אפ"ה ים הזה סברי התוס' דעיקר המים שבו היו מכונסים ממי גשמים רק שניקב להתחבר להמעין ולכן אין עיקר תשמישו עם הקרקע ומקבל טומאה, וכן מוכח מירושלמי שהקשה בפשיטות ולאו כלי הוא ואם לא היה מקבל טומאה מנא ליה שאין טובלים בתוכו ומוכח דסובר שדינו כתלוש כמש"ל באות ג', או דפליגי על הרא"ש גם בסילונות וכמש"ל בספ"ד שד' הרא"ש אינן מוכרחים]. איברא שיש לדחות דהכי קאמרי התוס' דניקב כמוציא רמון היה לבטלו מתורת כלי שלא יקבל טומאה ואז תהני ליה החבור למעין אבל אם היה נטהר מתורת כלי ע"י נקב קטן היה די לחבור עם המעין כשפ"ה שלא יהיו שאובים כהך דשידה ותיבה דחבורן די כשפ"ה ויסברו התוס' כהראב"ד הנ"ל דהשידה ותיבה מנוקבים היו ונבטלו מתורת כלי רק שנקיבתן היה בשוליהן שעומדים על הארץ ולכן בעינן:

כשפ"ה מצדיהן להתחבר למעין והביאו ראיה מזה דלענין תבור מים למעין שלא יהיו חלושים או שאובים די בחבור כשפ"ה רק שלא יהיה תורת כלי עליה ולכן היה צריך בים נקב כשפ"ה כמוציא רמון לבטלו מתורת כלי ואז תהני ליה החבור למעין ויבאו דבריהם בסגנון דברי הר"ש והרא"ש הנ"ל, אבל פשט דבריהם אינו כן רק דסברי דלענין טהרת המים לא בעינן בכלי נקב המבטלו מתורת כלי ואף בכלי של ממותר לטבול בה אם מחוברו למעין או למקוה כשפ"ה, וגם ממה שנתלבט הר"ר יחיאל לחדש דבר בלתי יסוד מוסד שהרחק השטת יצטרך נקב גדול, וזה דבר בלתי סברא למה לו זאת הרי דרך הראשון של התוס' הוא יותר נכון דבעינן כמוציא רמון לבטולי מתורת כלי ואז יכשר בחבור כשפ"ה מוכת שדרך הראשון של התוס' הוא דחוק, שלפי דרכם היה השיעור כמוציא רמון לאו עבור ענין הטבילה רק עבור קבלת טומאה, ומדברי הירושלמי מוכת דלענין טבילה אתינן עלה, ולכן המציא הר"ר יחיאל חדשות בסברא דחוקה. וכ"כ הרמב"ן בב"ב ס"ו וז"ל א"נ שלא יטמא הכלי בטומאת הנכנס לתוכו קודם טבילה והן המה דברי התוס' וכן מבואר בד' הריטב"א במכות דף ד' המובא בבדק הבית שדעת התוס' דמותר להטביל בתוך כלי המחובר כשפ"ה אף אם החיבור הוא מן הצד ולדעתם אין חילוק בין אם הים מקיפו או מחובר מן הצד, ונראה שם מדברי הריטב"א שגם דעת הרמב"ן כן הוא וכן הוא באמת ברמב"ן בב"ב ס"ו שתירץ שם הך דירושלמי כתירוצן של התוס' ולדעתם ודאי קשה הך מתניתין דהכא מפני מה מעין שהעבירו ע"ג השוקת פסול וכתב הריטב"א שם שהם מפרשים דלא היה שם מ"ס ולאדם בעינן אף במעין מ"ס ולכן נפסלו המים שבתוך השוקת והן המה כד' הר"ש שרצה לומר כן דמעין שהעבירו ע"ג השוקת נפסל רק לאדם אבל לכלים לא נפסל וכ"כ בספר האשכול סימן נ"ז דמשנתנו איירי באין שם מ' סאה כס"ד של הר"ש, אך צ"ע בדעת האשכול דבסי' נ' נראה מדעתו דסובר דמעין מטהר בכ"ש גם לאדם וגם מדברי הרשב"א בתשובה ח"ג סימן רכ"ח המובא בב"י באורך נראה שמפרש כן, אבל מדבריו בשער המים המובא בב"י נראה דסובר כמסקנת הר"ש לחלק בין כלים התלושים לכלים הקבועים דגרע טפי, אך נראה מדבריו שם דסובר אשר בכלים הקבועים פסול אף אם מי הים מקיפן מכל צד ולדבריו ע"כ הך דשידה ותיבה איירי באינן קבועים ודלא כמ"ש לעיל באות א' לדעת הר"ש ודוק]:

ה ולשיטה זו פי' משנתנו דחוק למאד כמ"ש גם הריטב"א שם, חדא דהרי הרבה מגדולי הפוסקים סברי דמעין מטהר בכ"ש גם לאדם כמש"ל בפ"א ועוד דאף מאן דסובר דלאדם בעינן מ"ס מ"מ לענין לפסול משום שאיבה מודה הוא דמעין לא נפסל בשאיבה אף אם אין בו מ"ס כמש"ל בספ"א, ועוד דלא מצינו מקוה שנפסלה לטהרת אדם ותכשר לטבילת כלים ומדברי הרשב"א בתשובה נראה דסובר דאף לכלים נפסל אף דמעין שרבו בו שאובים לא נפסל לכלים אף שלא היה בו מ"ס כדלעיל פ"א מ"ז מ"מ בתוך הכלי גרע טפי דכיון שנפסל לאדם גם לכלים נפסל ויתבאר לקמן. ולדעתי היה נראה יותר לומר לפי דעה זו דשאני מעין שהעבירו ע"ג השוקת שכל מי המעין נכנסים לתוך השוקת אסרו בו מפני דמחזי כאינו מחובר למעין מפני שכל מי המעין נגררים לתוכו נראה לעין הרואה דאף אותן המים שלא באו עדיין לתוך השוקת כאילו באו לשם מפני דסופן להגרר ולבא לתוך השוקת, ודומה לזה כתב הריטב"א בשם הר"ר אלחנן ז"ל על ים של שלמה שהצריכו בו כמוציא רמון מפני דלפעמים כל מי המעין נגררים לתוך הים דכל שכל מי המעין נגרר ובא לתוך הכלי לא מהני לה חבור כלל ולכן בהעבירו ע"ג השוקת פסול אף בחבור כמוציא רמון רק אם נתבטל מתורת כלי אז מהני גם חבור כשפ"ה ולכן הצריכו בהים נקב כמוציא רמון לבטולי מתורת כלי עיין ב"י ד"ה וסמ"ג כתב שהביא בשם הסמ"ג כל דברי הריטב"א הנ"ל בדעת התוס' הנ"ל באות ד' ודברי הר"ר אלחנן ז"ל, וגם הרמב"ן בב"ב ס"ו הביא תירוץ הר"א ז"ל בשם יש אומרים, עוד הביא שם הריטב"א בשם הרא"ה דאם הכלי מחובר למקוה די בחבור כשפ"ה אף מן הצד אבל במחובר למעין בעינן לבטולי מתורת כלי דמעין גרע טפי ולכן ניקבו כמוציא רמון לבטולי מתורת כלי ולכן במעין שהעבירו ע"ג השוקת פסול [ובהגהות יד שאול הביא דברי הריטב"א הנ"ל והבין בהם דמעין לכלי לא מהני חבור כשפ"ה ובעינן תבור כמוציא רמון, ולא דק דאכתי לא יתיישב בזה מתניתין דשוקת דגם כמוציא רמון לא מהני הכא, והרא"ה הקשה דאם כלי מחובר למעין לא מהני לים שום חבור עד שיבטלנו מתורת כלי ואז תהני ליה גם תבור כשפ"ה וגם מה שהביא שם בשם הח"ס אינו מובן כלל] והריטב"א ישרו בעיניו דברי הרא"ה אבל זו סברא דחוקה ואין השכל נותן כן, וסברת הר"ר אלחנן ז"ל בנו של ר"י הזקן ז"ל] מסתבר יותר לפ"ד התוס', ואפשר שכן יהלם גם דעת הרמב"ם בפ"ט ה"ט שסתם וכתב בלשון פסול וכמש"ל באות ד' דלהר"ש והרא"ש אינו רק גזירה אבל לפ"ד הר"א נוכל לומר דכל שכל מי המעין נגררים לתוך הכלי לא מהני ליה חבור כלל מעיקר הדין עד שיבטל מתורת כלי כאמור. איברא אני בעניי משולל ממני עיקר ד' התוספות וריטב"א הנ"ל שכתבו דנקב כמוציא רמון בהים של שלמה היה לבטולי מתורת כלי, לא מצינו כלל בכלי מתכות שנשברו שיעור טהרתו כמוציא רמון כמבואר בפי"ד מכלים וכן ברמב"ם פי"א מהלכות כלים לא הוזכר שיעור זה רק כל שאינו יכול לעשות מעין מלאכתו נטהר מטומאתו, וא"כ כלי העשוי למים אם ניקב אף ככונס משקה נטהר מטומאתו בכלי מתכת ושיעור מוציא רמון הוזכר גבי כלי עץ בפי"ז דכלים וברמב"ם פ"ו מה"כ אבל גבי כלי מתכת לא מצינו שיעור זה, אבל מה אעשה ודעתם רחבה מדעתנו:

קיצור, אשר דעת התוס' בפסחים הנ"ל שלא לחלק בין כלים שהמים מקיפן או מחוברים מן הצד כשפ"ה בכל ענין מותר לטבול בהם וכ"כ הריטב"א בשם הרמב"ן ובשם הרא"ה וכ"נ דעת הרשב"א בתשובה ולדעתם צריך ליישב ד' משנתנו, והשיבו ע"ז הריטב"א בשם התוס' והאשכול והרשב"א בתשו' דמשנתנו איירי באין מ"ס בהמעין ונפסלו המים לטהרת אדם ולכלים טהורים והוא כס"ד של הר"ש וזה דחוק למאד וכמ"ש הר"ש. ולדעתי היה נראה יותר ד' הר"ר אלחנן ז"ל דכאן איירי דכל מי המעין נגררים ע"ג השוקת ולכן אסרו בכלי שלם עד שיתבטל מתורת כלי דוגמת הים של שלמה. ועיין בב"י בסי' קצ"ת כתב לפרש כן משנתנו דלקמן במעין שהעבירו ע"ג ספסל שיתבאר לקמן בעז"ה, והרא"ה כתב ליישב דמעין מחובר לכלים גרע טפי ובעינן לבטולי מתורת כלי משא"כ במקוה מחובר לכלי מותר אף בכלי שלם, וזו סברא בלא ראיה, ועל כולם צ"ע שפירשו בים של שלמה דמוציא רמון מבטלו מתורת כלי ולא מצינו לזה מקור כלל, עוד צ"ע בדברי הריטב"א בשם הרא"ה הנ"ל דאם גריעותא דמעין לכלי הוא מפני שהמעין מטהר בזוחלין א"כ הך דשידה ותיבה שבים דמותר אף בכלי שלם הוא מפני דמי הים מטהרים באשבורן דוקא וכן הובא בד' הריטב"א בב"י בתוך המקוה או הים שמטהרים באשבורן וא"כ משנתנו דשידה ותיבה דלקמן פ"ו לא אחי כהלכתא דהרי אנן קיי"ל כר' יוסי בפרקין מ"ד דכל הימים מטהרים בזוחלים ואיך סתם לה סתומי לקמן פ"ו להתיר בשידה ותיבה כו' מה דר' יוסי אוסר בזה וכל הפוסקים פסקו כוותיה. ואולי יש לומר לפ"ד הרא"ה דמה דמעין לא יכשר בחבורו לכלי היינו באם מימיו זוחלים אבל מעין העומד לא גרע ממקוה שתכשר להתחבר לכלי כשפ"ה וא"כ מי הים דקוו וקיימי אף שמטהרים בזוחלים מ"מ מאחר שעתה אינן זוחלים מטבילים בכלי המחובר להם כשפ"ה. אבל פשט ד' הריטב"א:

אינן מוכיחים כן וצ"ע, ומשנתנו דלקמן בהעבירו ע"ג כלים או ע"ג ספסל תתפרש בהני גווני שפירשנו משנתנו הזאת כל אחד לפי דרכו, דודאי אחורי כלים וספסל לא גרוע מכלי שלם המחובר כשפ"ה, ולקמן אבאר בעז"ה במ"ב איך תתפרש לכל אחד מהשיטות הנ"ל, ולהלכה הנה רבו המתירים בכלי שלם המחובר מן הצד כשפ"ה, הרי המה התוס' ורמב"ן וסמ"ג וריטב"א ורא"ה רק במחובר למעין הזוחל אסרו הרא"ה וריטב"א עד שיבטלנו מתירת כלי ואנן קיי"ל כפסק הש"ע בסעיף ח' לאסור בחבור מן הצד כדעת הרמב"ם ורא"ש הנ"ל ובכלי שנתבטל מתורת כלי אף אם הוא תלוש יש להתיר בחבור מן הצד כשפ"ה כמש"ל ובכלי שלם כגון אם לקח חבית גדולה של עץ והעמידה באמצע הנהר שהמים מקיפין מכל צד גם הרמב"ם ורא"ש מודים להתיר אם מחוברת כשפ"ה, אך להרא"ה וריטב"א אסור שהנהר דינו כמעין, וכן להבנת הרשב"א בר"ש אסיר בכלים קבועים לכן למעשה יש להצריך נקב כמוציא רמון לבטלה מתורת כלי ולכן אנשי הכפר שקשה להם לטבול תוך הנהר יכולים ליקח חבית של עץ ולעשות בשוליה נקב כמוציא רמון הוא שיעור שש אצבעות עגולים כמש"ל ספ"ד ואף דכשיושיבהו על הארץ יסתם הנקב לא איכפת לן וכן יכולים לסותמו ע"י שימת טלאי של עץ על הנקב והטלאי לא יחובר כמגופה רק יהיה דבוק מבפנים במסמרים כמש"ל ספ"ד ויעמידוה באמצע הנהר ולהריק לשם מים חמין ולעשות נקב בצדה כשפ"ה עם מגופה ובעת טבילה יסירו המגופה ויהיה חבור כשפ"ה ושפיר דמי לכ"ע וכעין זה התיר רבינו נ"ע בצ"צ לקמן סוף מ"ג, ובתשובות רעק"א סי' מ' התיר ע"י חבור כשפ"ה רק בנקב כ"ש בשוליה, ולדעתי אין לעשות מעשה כן לכתחלה כי להראב"ד לא מהני וכן להרא"ה וריטב"א בנהר שמטהר בזוחלים לא מהני אך בנהר שנתרחב שרבו הסוברים דשם אינו מטהר בזוחלים וא"כ להרא"ה וריטב"א מותר בכשפ"ה אפשר שיש להקל, ועדיין צ"ע למעשה עד שינקב כמוציא רמון והוא ז"ל לא הביא דעתם כי לא בירר הענין כל הצורך אבל אם יעשו בשוליה נקב כמוציא רמון לית חששא לכ"ע. ויכולים כמו כן לתלות החבית על שלשלת וחבל וכדומה בלתי להושיבה בארץ ואם יעשו נקב כמוציא רמון יכולים להעמידה גם בצד הנהר ולחברה בכשפ"ה למי הנהר גם שאינה קבועה בחבור חזק:

(פסקא ב') עוד במשנה הנ"ל העבירו ע"ג שפה כ"ש כשר חוצה לה שהמעין מטהר בכ"ש, פירשו הרא"ש שהמים נופלים ע"ג שפת השוקת מקצתן ומקצתן לתוך השוקת אז המים שע"ג שפת השוקת מטהרים את המים שבאו בתוך השוקת וכן פירשו האשכול בסימן נ"ז וכן מוכיחים דברי הרמב"ם בפ"ט ה"ט וכ"כ הטוש"ע בסעיף ח', ועמדו ע"ז הט"ז בסקט"ז והש"ך בסקל"ג איך יטהרו מיעוט מי המעין את השאובים המרובים מי עדיף מרבו הנוטפים על הזוחלין שאינו מטהר אלא באשבורן, ובספר האשכול סי' נ"ז כתב דבאמת אינן מטהרים רק באשבורן כדין האמור בפ"א מ"ז במעין שרבו עליו מים שאובין, ולשיטתו שכתבתי לעיל שפי' דגם בהעביר ע"ג השוקת לחוד לא נפסל רק לאדם מפני שלא היה שם מ"ס אבל לכלים טהור על ידי חבורו למעין, יתפרשו דברי המשנה מעין שהעבירו ע"ג השוקת ואין בו מ"ס פסול לאדם אף אם יתקבצו ממנו אח"כ מ"ס מ"מ כבר נפסל מטבילת אדם אבל לכלים היה טהור גם בתוך השוקת ואם העבירו קצתו ע"ג שפה כשר חוצה לה אף לאדם שמים שע"ג שפה יטהרו אותן שבתוך השוקת אף לאדם ולא הוצרך להזכיר דבעינן מ"ס דאחרי דלאדם איירינן ופשיטא דלאדם בעינן מ"ס אף במעין לדעת. ומה דלא ביאר דבעי' אשבורן שסמך על דברי המשנה דלעיל פ"א וכן לקמן בפרקין מ"ג, וא"כ לכלים לעולם לא נפסל אף אם היה רק בתוך השוקת ולאדם נטהר אם יתקבץ אח"כ מ"ס באשבורן ע"י מה שהעביר קצתו ע"ג השוקת, ולדעה הזאת יש לי להוסיף ליישב מה דלא בארה המשנה דחוץ לשוקת בעינן אשבורן, דהנם בלא"ה קשה אלי מה תועיל מה שהעביר קצתו ע"ג שפת השוקת וסיינו שפת הכלי הכי עדיף שפת כלי שיש לו תוך מכלי שאין לו תוך כלל דתנינן לקמן במ"ב אם העבירו ע"ג ספסל דלר' יוסי הרי הוא כמקוה דגזר כלי שאין לו תוך אטו כלי שיש לו תוך [ולדעה הזאת היינו לטבילת אדם אבל לכלים גם אם היה לו תוך היה מותר] ואיך ניחא דשפח כלי שיש לו תוך יהא עדיף מכלי שאין לו תוך כלל, אבל לפ"ז נוכל לומר דאף שאמרו לקמן לר' יוסי שנינו כמקוה היינו רק לענין דבעינן אשבורן אבל כח מעין עליו לענין שיטהר את השאובים דהרי לכלים דינו כמעין ומעולם לא נפסל לכלים לשיטה זו גם בעת שהיה ע"ג ספסל ואף ביש לו תוך דינו כן כאמור, והא דאם היו בתוך לחוד לא יטהרו אח"כ בהתקבצן למ"ס אף שמעולם לא נפסלו לכלים מ"מ הרי לאדם נפסלו לגמרי ולא יוכשרו אחר כך בצאתן לחוץ, משא"כ אותן שהיו על שפת השוקת גם לאדם לא נפסלו לגמרי רק שדינן כמקוה, ומאחר דלכלים דינן כמעין לכן מטהרים את השאובים וממילא לא הוצרך לבאר כאן בהעביר קצתי ע"ג שפה דכשר חוצה לו באשבירן דוקא דהרי גם אותן המים שהיו על שפת השוקת אין כחן אח"כ לטהר בזוחלים דדינן כמקוה לר' יוסי דקיי"ל כוותיה נגד ר' יהודה, רק שבזה כחן כמעין שיטהרו את מקצת השאובים שהיו בתוך השוקת מפני דהמים שהיו על שפת השוקת מטהרים לכלים בכ"ש, ולכן כחן חזק לטהר את מה השוקת שלא יפסלו לטבילת אדם ויטהרו אח"כ במ' סאה ובאשבורן דוקא, ואף אם היו כל מי המעין נגררים פ"ג שפת השוקת לא יטהרו בזוחלים כ"א באשבורן ובמ"מ, ואני חוכך עוד לומר לדעה הזאת דמה דמטהרינן לכלים גם בהיו תוך השוקת לחוד אפשר דאינו מטהר כי אם באשבורן דוקא לר"י דסובר לקמן דשב דינו כמקוה נראה דגם לכלים דינו כמקוה ואפילו הכי לא נפסל על ידי מה שהיה תוך הכלי משום שאיבה מפני שהיה מחובר למעין שלא היה בו מ"ס לכן לא נפסל לכלים אבל לא יטהר רק באשבורן דוקא ואפ"ה יטהר כלים בכ"ש כדין מעין שרבו בו שאובים דמטהר באשבורן ובכ"ש לכלים, ולאדם נפסל לגמרי בהיו המים תוך השוקת לחוד ואם העביר קצתו ע"ג שפת השוקת מטהר את שהיה בתוך השוקת לאדם ג"כ ע"י שיתקבץ בו מ"ס ובאשבורן מפני שהמים שהיו ע"ג שפת השוקת מטהרים בכ"ש לכלים לכן דינן כמעין דגם לאדם לא נפסלו לגמרי אם יהיה בהן מ"ס והא דאשבורן בעינן אף לכלים לר' יוסי דלקמן רק דלכלים יטהר בכ"ש ולאדם טבעי מ"ס. באופן שלדעה הזאת בהעביר מעין שאין בו מ' סאה על תוך הכלי ויש בחבורו כשפ"ה לא נפסלו לכלים לטהר בכ"ש אך באשבורן דוקא, ולאדם נפסל לגמרי, ובכלים שאין להם תוך מטהר בין לאדם בין לכלים באשבירן רק דלאדם בעינן בו מ"ס ולכלים די בכ"ש, ואם קצתו היה תוך הכלי וקצתו ע"ג כלי שאין לו תוך או ע"ג שפת הכלי נטהר חוצה לו אף לאדם רק באשבורן במ"ס, ולכלים מטהר בכ"ש ובאשבורן, ואם נוסיף עוד כנראה מדברי הרשב"א בחשו' דאם העבירן ע"ג השוקת שנפסלו לאדם נפסלו גם לכלים ודוקא ברבו שאובים מטהר לכלים בכ"ש ובאשבורן אבל תוך השוקת שנפסלו לאדם נימא דגם לכלים נפסל מפני שלא היה במעין מ"ס וכן בהעביר ע"ג אחורי כלים דשבו דינן כמקוה גם לכלים יהיה כן כנ"ל, א"כ לר' יוסי דלקמן בהעביר ע"ג שפת השוקת קצתן שבו להיות כמקוה אף לכלים רק דכחן יפה לטהר שאובים בכ"ש וא"כ בהעביר תוך השוקת לחוד נפסל לגמרי בין לאדם ובין לכלים ואם היו קצתן ע"ג שפת השוקת כחן יפה לטהר את השאובים שהיו תוך השוקת אבל מ"מ אין דינן רק כמקוה ובעינן אשבורן ומ"ס אף לכלים:

מפני דגם אם כל המים היו ע"ג שפת השוקת וכן בהעבירן ע"ג אחורי כלים או כלים שאין להם תוך שבו היות כמקוה לטהר באשבורן ובמ"ס בין לאדם ובין לכלים, ולכן סתם במשנה דכשר חוצה לה דמאליו נבין לר' יוסי דלקמן שאין כחך רק לטהר באשבורן ובמ"ס אף לכלים, אך צ"ע לפ"ז אם נימא דגם לכלים בעינן מ"ס ואשבורן למה יהא כחן יפה לטהר את השאובים המרובים ולכן מוטב לומר כדלעיל דלכלים מטהר בכ"ש בהעביר ע"ג כלים שאין להם תוך ולכן יהא כחן יפה לטהר את השאובים רק דבעינן להו באשבורן אבל בכ"ש מטהרים לכלים ומטהרים גם את המים שהיו בתוך השוקת שיטהרו לאדם במ"ם ובאשבורן. תדע שמעין שרבו עליו שאובים דמטהר בכ"ש לכלים ובאשבורן, פשיטא דגם אם יתרבו עוד שאובים אח"כ יטהר את כולם מפסול שאיבה ואם יהיה בהן מ"ס יטהרו אף לאדם, ככה גם מים אלו שעל שפת השוקת מפני שמטהרים בכ"ש לכלים יטהרו השאובים שיוכשרו אף לאדם אם יהיה בהן מ"ס, וא"כ נראה דגם בהיו תוך השוקת לחוד לא נפסלו לכלים לדעה הזאת כמו בהיו ע"ג ספסל דמטהרים בכ"ש לכלים ככח מעין כמו כן בהיו תוך השוקת לחוד לא נפסלו רק לאדם לא לכלים ואם היו קצתן ע"ג שפת השוקת כחן יפה לטהר אח המים שהיו בתוך השוקת באשבורן ומ"ס לאדם ג"כ, ועדיין צ"ע דיש פנים לומר בהיו תוך השוקת לחוד נפסלו גם לכלים ואם היו ע"ג אחורי כלים שדינן כמקוה לא נפסלו לגמרי ויטהרו כלים בכ"ש ולכן בהעביר קצתן ע"ג שפת הכלים מפני שמטהרים בכ"ש לכלים מטהרים את השאובים, וצ"ע:

ב וכאשר פירש האשכול לדרכו כן יתפרש גם לשיטת התוס'. ולכאורה גם לדעת הרמב"ם והר"ש והרא"ש ואחריהם הטוש"ע שפירשו הא דהעבירו ע"ג השוקת פסול דהיינו אף בהיה בו מ"ס נפסל אף לטבילת כלים כמש"ל להרא"ש מפני שהמים מחוברים מן הצד לא טהרו בזה בכשפ"ה מגזירת כלים נימא ג"כ דאם העביר קצתו ע"ג שפת השוקת דכשר חוצה לה היינו ג"כ באשבורן דוקא כדין מעין שרבו עליו שאובים שנזכר בפ"ק וכן להרא"ה שפירש דדוקא מעין נפסל בחבור מן הצד כשפ"ה יתפרש ג"כ באופן זה, ויתיישב ג"כ מה שהקשיתי איך יהא עדיף שפת השוקת מע"ג ספסל דנימא ג"כ כנ"ל, דבאמת גם אם היו כולם עוברים ע"ג ספסל לא יטהרו כ"א באשבורן לר' יוסי דלקמן וכן עתה שקצתן היו ע"ג שפת השוקת שדומה לספסל יטהר ג"כ באשבורן, ובכ"ש כדין מעין שרבו עליו שאובים דמטהר באשבורן ובכ"ש, אבל דא עקא דהרי לדעתם בהעבירו תוך השוקת נפסל גם לכלים וכן הא דלקמן בהעבירו ע"ג ספסל לר' יוסי דהוי כמקוה ואם היינו אומרים דהא דלקמן בע"ג ספסל שדינו כמקוה היינו דבעי אשבורן אבל מטהר בכ"ש היה ניחא, אבל לדעתם במשנתנו דהכא וכן דלקמן אין הפרש בין אדם לכלים וכשאמרו סתמא בע"ג ספסל שדינו כמקוה יתפרש לגמרי כמקוה מפני שגזר ר"י כלים שאין להם תוך אטו כלים שיש להם תוך להסיר מהם כח מעין וא"כ לכל מילי דינו כמקוה, וא"כ כאן בהעביר קצתן ע"ג שפת השוקת שדינו כספסל למה יהא כחו יפה לטהר את השאובים הרי גם אותן שהיו על שפת השוקת אין דינן רק כמקוה ומי מקוה אינן מטהרים שאובים. בשלמא להאשכול וסיעתו שפירשו בהעביר תוך השוקת דנפסל רק לאדם ולא לכלים וכן בהעביר ע"ג ספסל לא הוי כמקוה רק לאדם ומאחר דלכלים הוי דינו כמעין שפיר נימא בהעביר קצתו ע"ג שפת השוקת דמטהר את השאובים מפני שדינו כמעין לכלים והא דמים שבתוך השוקת נפסלו לגמרי לאדם אף כשיצאו מתוך השוקת לחוץ ולא אמרינן שיטהרו בעצמן אם יתקבצו מ"ס מפני שהיו טהורים לכלים (וכן סובר הרשב"א באמת) הוא מפני שאותן המים נפסלו לגמרי לאדם לא יטהרו אחר כך לאדם, אבל אותן שע"ג שפת השוקת דגם לאדם לא נפסלו לגמרי רק שדינן כמקוה ולכלים עדיין מטהרים בכ"ש לכן יטהרו את השאובים שהיו בתוך השוקת, אבל לשיטת הר"ש והרא"ש דאינן מחלקים בין אדם לכלים וכשאמרו לקמן בהעביר ע"ג אחורי כלים דהוי כמקוה גם לכלים דינן כמקוה וכ"כ הר"ש להדיא וברא"ש בה"מ סי' ל"ט וכן מוכח ברמב"ם פ"ט וכן הוא בש"ע סעיף י"ב אם כן איך יכשירו אותן שע"ג שפת השוקת את השאובים המרובים ולהרמב"ם בלאו הכי א"א לפרש כן, שלדעתו הא דמעין שרבו עליו שאובים מטהר באשבורן ובכ"ש היינו בריבה בגומות המעין ואז מטהר בכ"ש אף לאדם ואם ריבה במשכו אז יטהר באשבורן ובמ"ס דוקא אף לכלים כמש"ל בפ"ק לדעתו, וא"כ גם אם נימא דמים שע"ג שפת השוקת לא נפסלו כלל אכתי הרי רבו השאובים במשך המעין ובעינן מ"ס ואשבורן וכאן סתמו לטהר אף בכ"ש, ומכ"ש אם נימא דאותן שע"ג שפת השוקת דינן כמקוה בעינן להו אשבורן ומ"ס אף לכלים, וכן לדעת הר"ן שכתבתי בפ"ק דבמקום שנתרחב ע"י השאובים בעינן מ"ס ואשבורן אף לכלים ג"כ לא יתיישב הכא שהרי לא חלקו כאן בין מקום שנתרחב או לא, ואם נימא דזה הוא מפני שמים שע"ג שפת השוקת מחוברים למים שיעור מ"ס וכיון שלא נפסלו לגמרי רק שדינן כמקוה ומחוברים למ"ס יכשירו את השאובים לא איכפת לן אף שהם זוחלים יטהרו במ"ס את השאובים כמש"ל בפ"ג, אבל הרי המשנה סיימה כשר חוצה לה שהמעין מטהר בכ"ש מוכח דאף שלא היה כאן מ"ס מטהרים ואין לזה טעם: (ג) והנה הט"ז והש"ך לא הקשו רק הא דאיך מטהרים מקצת מים שעל שפת השוקת את השאובים המרובים אבל הא לא קשה להו איך מים שע"ג שפת השוקת דינן כמעין למה יהא עדיף שפת השוקת מספסל שלדעתם עדיף ועדיף הוא דמים שעל שפת השוקת הם כמעין ממש כנראה מדברי הש"ך בסקל"ה דפשיטא ליה דשפת הכלי עדיף מכלי שאין לו תוך או אחורי כלים, ולא קשה ליה רק איך יטהרו את שאובים המרובים ולא רצה לפרש דבאמת אינן מטהרים רק באשבורן כד' האשכול הנ"ל באות א' דסתימת דברי הפוסקים מוכיח דסברי דמטהרים גם בזוחלים ולכן חידש הש"ך מלתא חדתא דכאן שהמים שבתוך השוקת הן עצמן מהמעין ומחוברים למים שע"ג שפתו קיל יותר כמבואר שם בסקנ"ג [ודברי הע"ז אינן מובנין כמ"ש בפ"ק] וזו סברא ישרה, ובאמת יש להוסיף בזה עוד, מאחר דלפי שיטת הר"ש והרא"ש הא שפסלו בהעביר תוך השוקת לחוד אינו מעיקר הדין רק גזירה היא ומעיקר הדין לא נפסלו מפני שמחוברים מן הצד כשפ"ה וכיון שמעיקר הדין לא נפסלו לכן הקילו בזה דמי מעין מועטים מטהרים את המרובים שהיו בתוך השוקת גם לזוחלים מפני שלא היו שאובים לגמרי, וגם רבינו נ"ע כתב סברא כזו, ואף לפי שיטת הרר"א ז"ל דכאן שכל מי המעין גרורים לתוך השוקת גרע יותר כמש"ל מ"מ אינן שאובים ממש דאכתי מחוברים למעין לכן הקילו בזה, וגם כי כל עצמנו לא הוצרכנו ליישב קושיא זו רק לשיטת הרמב"ם שביארתי לעיל בפ"ק דסובר דאף מעין משוך אינו מטהר שאובים המרובים לטהר בזוחלים ובכ"ש כ"א בריבה לתוך גומות המעין וכאן הרי לא ריבה לגומות המעין, וכן להר"ן והרשב"א דסברי שם דמעין משוך שרבו בו מים שאובים אינן מטהרים בזוחלים במקום שנתרחב הלוך המעין וכאן לא חילקו בזה, לכן מוכרחים אנחנו ליישב זה אם ע"פ דברי הש"ך הנ"ל או ע"פ ד' האשכול הנ"ל באות א'. אבל לשיטת הרא"ש שביארתי לעיל בפ"ק דסובר דמעין משוך מטהר לעולם בזוחלים את שאובים המרובים וכן הראב"ד סובר דבמקום שהיה משוך מתחלה בארכו אף שנתרחב משכו ע"י השאובים אכתי מטהר בזוחלים אם כן אין כאן קושיא מעיקרה וגם גוף הקושיא מיושבת ע"פ דברי הש"ך הנ"ל וביותר ע"פ דברי שכתבתי מפני דמעיקר הדין:

לא הוו שאובים, אבל באמת אמינא שלדידי עיקר הקושיא איך יהיו מים שע"ג שפת השוקת עדיף מהעבירן ע"ג ספסל לר' יוסי דלקמן ואין הדעת נותן לחלק ביניהם כלל ולמה יטהרו את המים שהיו בתוך השוקת בכ"ש אחרי שגם הם עצמן אינן רק כמקוה ולא כמעין כמ"ש באות א' ב':

עוד קשה לי להנחת הש"ך דע"ג שפת השוקת אינו דומה לספסל א"כ למה אמרו במשנה כשר חוצה לה למה דוקא חוצה לה דמשמע כשהמים עברו חוץ לשוקת ונתערבו אותן שעל שפת השפה עם אותן שבפנים ולמה לא יטבילו גם ע"ג שפח השוקת, ובאמת הרע"ב פי' דגם ע"ג שפה מותר לטבול וכתב התוי"ט שם דכן מוכח בפי' הר"ש וחוצה לה כולל כל מה שחוץ לתוך השוקת בין ע"ג שפה או מה שעברו חוצה וכן מוכח בלשון הטוש"ע בסעיף ח' למעיין היטב, אבל לשון המשנה אינו מוכיח כן וגם הרמב"ם כתב בפ"ט ה"ט המים שחוץ לשוקת בשרים משמע דע"ג שפה לא הותר לטבול, והתוי"ט הביא בשם מהר"ם מרוטנבורג ז"ל דע"ג שפה לא דכתיב מעין ובור כו' דהיינו בקרקע דלא חזו לקבולי טומאה אבל ע"ג כלים לא, פשע דבריו דסובר דמים שע"ג השפה מקבלים טומאה ואסור להטביל בהם וכ"כ באמת כמה פעמים דכל שהמים מקבלים טומאה אין בהם טבילה, אבל לא אבחין למה יקבלו המים טומאה הרי הם מחוברים למי המעין ואף אותן שהם בתוך השוקת אינן מקבלים טומאה דלאו תלושין מיקרו דמחוברים למעין וכמש"ל דמעיקר הדין כשרים רק מגזרת כלים נגעו בה ומכש"כ אותן שעל השפה, ואולי ע"ס בדברי מהר"ם וצ"ל דלא חזי לקבולי טומאה וקאי על הקרקע וכונתו דבעינן תוך הקרקע דקרקע לאו בר קבולי טומאה אבל ע"ג כלים דמקבלים טומאה לא, וא"כ אין לזה יסוד למה אסור בכלים והרי הר"ש והרא"ש כתבו דמעיקר הדין אף תוך השוקת מותר לטבול, ולתוס' ורשב"א באמת מותר גם תוך השוקת אם היה מ"ס עד השוקת כנ"ל. וגם במשנה דלקמן מוכח דלר' יהודה מותר לטבול ע"ג אחורי כלים ולמה יחליט מהר"ם בפשיעות לאסור, אבל מובן מזה דפשט המשנה מוכיח ודאי דע"ג שפת השוקת אסור לטבול וטעמא בעי. ובד' הר"ש נראה לדעתי שהוא מפרש דכשר חוצה לה היינו בתוך המים שע"ג שפת השוקת שהרי כתב כ"ש שחוץ לשוקת ע"ג שפתה כו' משמע דהמים שיצאו חוץ לשוקת ונתערבו עם אותן שע"ג השפה פסולים לזוחלים דאזיל לשיטתיה שכתבתי לעיל בפ"ק דמעין שרבו בו שאובים אינן מטהרים כ"א במקומו שהיה מתחלה אבל בעשה בריכה מהם אינן מטהרים כ"א באשבורן וכאן טהרו בזוחלים לכן פי' שלא התירו רק בע"ג השפה, דאף שמחוברים מצדו למים שבתוך השוקת הוי דינן כשאובים מן הצד דאינן פוסלים אבל אחר שנתערבו עם מים שבתוך השוקת אין דינן כמעין:

ד ובספר תפארת ישראל פי' הא דהעבירו ע"ג שפה שאין הכונה על שפת השוקת רק שהגביה המים בקלוח חזק עד שלא נכנסו כולם תוך השוקת והיה מעט מן המים מוגבה למעלה מן השוקת ולכן כשרים חוצה לה מפני שמעט המים המוגבהים למעלה מן השוקת יטהרו אח"כ את המים שהיו בתוך השוקת. ולפירושו יתיישב מה שהקשינו למה אמרו במשנה כשרים חוצה לה דוקא מפני שבעוד שהיו ברום השוקת א"א להטביל בהן, ואנת לן חדא, אבל אקשה לן חדא שלדידיה יקשה ביותר איך יטהרו אלו המים אותן שבתוך השוקת דודאי לא עדיפי אלו המים מאם העבירן ע"ג ספסל דלר' יוסי הוו רק כמקוה דגם בהעבירן ע"ג ספסל יש שם הרבה מים שלא נגעו בספסל ואפ"ה הוו כולן כמי מקוה ואינן מטהרים רק באשבורן ובמ"ס ופשיטא דאלו המים שהוגבהו למעלה מתוך השוקת לא עדיפי ממים שהיו על רום הספסל ואיך יטהרו אותן שבתוך השוקת, ולפירושו א"א לתרץ כדברי הש"ך דלעיל שחילק דשפת השוקת עדיף מספסל, אבל לפירושו המים שברום השוקת ודאי גריעי ממים שברום הספסל ואם על הספסל הוו כמי מקוה כ"ש אלו, וגם שהרמב"ם והר"ש והרא"ש פירשו ע"ג השפה היינו שפת השוקת שלא כפי' תפ"י, והרשב"א בתשובה סימן רכ"ח המובאה בב"י נראה שפירש דהעבירו ע"ג שפה כו' היינו דגם המים אשר בתוך השוקת נכשרים כשיצאו חוץ לשוקת מפני שהוא נמשך שם לדעת התוס' והאשכול דגם אלו שהיו בתוך השוקת לא נפסלו אם היו ארבעים סאה בהמעין רק מפני שלא היו ארבעים סאה נפסלו לאדם, ומאחר שלכלים לא נפסלו מעיקר הדין אף שנראה מדבריו שם דבתוך השוקת נפסל גם לכלים חומרא בעלמא הוא ואפשר דגם לאדם לא נפסלו מעיקר הדין דהרי מעין מטהר בכ"ש את השאובים גם לאדם אף למאן דמצריך במעין מ"ס לאדם כמש"ל בפ"ק ולכן לא גזרו עליהם כ"א בעת שהיו בתוך השוקת לא כשיצאו אח"כ לחוץ, כך הבין הב"י בדבריו והוא האמת בדעתו אף שמהר"ר יוסף טאייצק השיג עליו ד' הב"י נכונים דלא כהש"ך שהרעיש על הב"י בזה וכ"כ רבינו נ"ע שגם מהר"י ן' לב ז"ל הבין כן בדברי הרשב"א, [ודברי מהר"י טאייצק הם בלתי יסוד כלל שחילק לומר שהרשב"א התיר דוקא באם המים נכנסו בנקב כשפ"ה כצד הכלי ולא כשבאו בפי הכלי ואין לזה טעם ושורש ואין להאריך בזה], ואפשר להלום פי' הרשב"א גם לד' הר"ש והרא"ש שפירשו דגזרו אף ביש מ"ס מפני גזרת כלים ומאחר שמעיקר הדין המים כשרים לכן כשרים כשיצאו חוץ לשוקת וכ"נ באמת בתשובת הרא"ש סוף כלל ל' שפי' גם הוא כן ד' המשנה יע"ש ונמשך שם לפי' הר"ש לחלק בין כלים קבועים לחלושים דבקבועים פסלו בעת שהם בתוך השוקת וכשיצאו לחוץ כשרים אבל פי' הרשב"א דחוי הוא מרבותינו הגדולים ז"ל שהרמב"ם והר"ש והרא"ש בפירושיו ובה"מ והאשכול פירשו דע"ג שפת השוקת היינו דוקא באם קצת המים היו על השפה, ומ"ש הב"י שגם הר"ש פי' כהרשב"א זה אינו והר"ש פי' כהרא"ש כמ"ש התוי"ט, ולדעתי הר"ש לא התיר רק ע"ג שפה כמש"ל וגם ד' המשנה קשים להולמם, וגם צ"ע מהא דהעבירן ע"ג ספסל דהוו כמקוה לר' יוסי ואיך סתם כאן במשנה להכשיר, ואולי גם לדעתו נימא דאינן מטהרים רק באשבורן כשיצאו לחוץ כד' האשכול הנ"ל באות א':

קיצור בהא דהעבירן ע"ג שפה פירשו הרמב"ם והר"ש והרא"ש דקצת המים היו בתוך השוקת וקצתן ע"ג השפה ולכן אותן שעל השפה מטהרים אותן שהיו בתוך השוקת ופי' האשכול דאינן מטהרים רק באשבורן כדין מעין שרבו עליו מים שאובים ולהר"ש נראה שאינו מתיר לטבול רק על גבי השפה, ואנכי הקשיתי מי עדיף שפת השוקת מהעבירן ע"ג ספסל דלר' יוסי דינן כמקוה ויישבתי זה לשיטת האשכול והתוס' דלעיל דגם אותן שבתוך השוקת לא נפסלו לכלים ודינן כמעין וכן בהעביר ע"ג השפה או ע"ג הספסל לכלים דינן כמעין ולכן מטהרים את המים שהיו בתוך השוקת [ואלו שבתוך השוקת לא יטהרו מעצמן כשיצאו לחוץ בלתי חבור המים שע"ג השפה] ואף אם נימא דגם לכלים אינן מטהרים רק באשבורן בהעביר ע"ג ספסל מ"מ מטהרים בכ"ש לכלים ולכן מטהרים את השאובים גם לאדם אם יתקבץ שם מ"ס, אבל להר"ש והרא"ש שפירשו לקמן בהעביר ע"ג ספסל דגם לכלים דינן כמקוה ובעינן מ"ס ואשבורן קשה איך בהעביר ע"ג שפה מטהרים את השאובים הרי הם עצמן דינן כמקוה, והש"ך הבין דשפת השוקת עדיף מספסל וגם הבין דמים שע"ג השפה מטהרים אותן שבתוך השוקת גם בזוחלים ובכ"ש כדין מעין, וזה באמת נוכל לומר דאף שמעין שרבו בו שאובים אינו מטהר רק באשבורן מ"מ כאן קיל יותר כד' הש"ך בס"ק ל"ז או מפני דעיקר פסולן הוא רק מגזרת כלים ומעיקר הדין כשרים, אך מהר"ש:

נראה שלא התיר רק ע"ג שפה לטבול ולא יטהרו אותן שבתוך השוקת אבל מה שהחליט הש"ך דשפת השוקת עדיף מספסל אין בכתי לייסד זה, והבאתי פי' התפ"י במשנה זו וגם בו לית ליית ופי' הרשב"א דגם אותן שבתוך השוקת כשרים כשיצאו חוץ ודבריו דחוקים גם אינן מוסכמים מד' רבותינו הגדולים ז"ל:

ח אענה גם אנכי חלקי בפירוש משנה הזו ולהסביר גם ד' המשנה השניה שאמר ר' יוסי בהעביר ע"ג אחורי כלים או ספסל שהמים דינן כמקוה שאין לזה הבנה כלל דאם גזר ר' יוסי כלים שאין להם תוך אטו כלים שיש להם תוך כד' הר"ש והרא"ש א"כ למה טהרן כמקוה היה לן לפוסלן לגמרי ואיך תלקן ר' יוסי לגזור בזה אטו כלים שיש להן תוך ולעשותן כמקוה ולא לפוסלן לגמרי זהו ענין בלתי מובן כלל, וגם לא מצינו ענין כזה דע"י חשש ביאתן לתוך הכלי יהיה המעין כמקוה והיה לו לחושבן כשאובים או לטהרן לגמרי כמעין ואיך ישוב המעין למקוה מחשש ביאתן לתוך הכלי זה פלא למבין. ואמינא מלתא חדתא דמה דאמר ר' יוסי הרי הוא כמקוה טעמו ודאי דגזר כלים שאין להם תוך אטו כלים שיש להם תוך כד' הר"ש והרא"ש ור' יוסי פסלן לגמרי רק מפני שהכלים אין להם תוך א"כ לא נפסלו רק המים שנגעו בכלים וספסל אבל רום וגובה המים בעוביין לא נגעו בהספסל מאחר שהכלי אין להם תוך ואלו המים שבעליונות הספסל לא נפסלו, ואף אם היה שטת המים דק מ"מ לא יגע בהספסל רק חלק ממנו לא כולו, ולכן סובר ר' יוסי שאלו המים אשר בעליונו של כלי והספסל מטהרים את המים שנגעו בספסל ומפני שאינו ידוע לנו כמה חלק מן המים נגעו בספסל וכמה ממנו היה בעליונו כלל ר' יוסי דינו לעשותן כמקוה היינו כדין מעין שרבו עליו מים שאובים דמטהרים באשבורן לא בזוחלים אבל בכ"ש מטהרים כמש"ל באות א', וזה לדעת הסוברים דמעין משוך במשיכתו מטהר בכ"ש אף שרבו עליו שאובים, אבל להרמב"ם כתבתי בפ"ק דאם רבה במשכו אינו מטהר בכ"ש ודינו כמקוה לגמרי וכן יתפרש כאן להרמב"ם שדינו כמקוה ממש וגם להר"ן דינו כמקוה ממש ולא חילק ר' יוסי בין אם היו המים מרובים בגבהן או דקים דמאן מפיס לחלק בזה וחשבן כולן כאילו רבו בהן השאובים ומטהרים כמקוה באשבורן ובכ"ש וסתם רבי בלשון המשנה סתמא לומר ה"ה כמקוה מפני שסמך אדלעיל פ"ק ואדלקמן מ"ג דכל שרבו מים שאובין מטהר בכ"ש ממילא גם כאן נבין דאכתי מטהרים בכ"ש רק שאינן מטהרים כ"א באשבורן כאמור: ומעתה מובן גם משנה הזאת דמה שאמרו כשר חוצה לה אינו מטהר רק באשבורן דמים שע"ג השפה מטהרים את המים שהיו בתוך השוקת והוא מפני דגם אם שפת השוקת דינו ככלים שאין להם תוך אכתי לא נפסלו רק המים שנגעו בקרקע השפה אבל אותן שהיו בגבהן לא נפסלו והם מטהרים את המים שהיו בתוך השוקת כמו שמטהרים אותן שנגעו בגוף השפה לר' יוסי דלקמן ומטהרים כולם באשבורן ובכ"ש כדין רבו מים שאובים כדעת האשכול. ולהרמב"ם יתפרש משנה זו ודין מ"ג בהעביר ע"ג ספסל שדינן כמקוה ממש דבעינן ארבעים סאה ואשבורן דכל שרבו שאוביה במשכו אין דינו כמעין רק לענין לטהר את השאובים אבל אין דינו רק כמקוה לכל דבר, וגם להר"ן דמקום שנתרחב בעינן ארבעים סאה גם כאן בעינן מ"ס, וכאן גם ר' יהודה מודה דבמ"ב פליג ר"י ואמר דהרי הוא כמו שהיה מפני דלא גזר אין לו תוך אטו יש לו תוך משא"כ הכא דהיו רוב מים בתוך השוקת גם ר' יהודה מודה דכשר חוצה לה באשבורן ובכ"ש כדין רבו שאובים [ולמאן דסובר דמעין מטהר בכ"ש אף לאדם גם אלו יטהרו כן], אך לר' יהודה יהא מותר לטבול גם על השפה כמו שמתיר לטבול ע"ג הספסל ולר' יוסי דלקמן שאוסר לטבול ע"ג הספסל ויהיה הטעם לפי"ז דמים שנגעו בספסל פסולים כמשי"ת לכן אסור גם כאן לטבול ע"ג השפה רק חוצה לה יטהרו מיעוט מי המעין את אותן שבתוך השוקת ולכן סתמו במשנה כשרים חוצה לה מפני דלר' יוסי אסור לטבול ע"ג השפה, וחוצה לה יטהרו רק באשבורן כאמור, ועיין לקמן מ"ב ליישב לפירושי דלא תקשו מדלעיל פ"ד מ"ב, וגם אם נפרש הך העבירו ע"ג השפה כפי' התפ"י דהיינו שהגביה המים עד שקצת המים היו למעלה מן תוך השוקת ממילא הם מכשירים ומטהרים אותן שהיו בתוך השוקת כמו בהעביר ע"ג ספסל דלקמן לר' יוסי ויטהרו חוצה לה באשבורן ובכ"ש כאמור, וגם לשון הרמב"ם פ"ט ה"ט הרי המים שחוץ לשוקת כשרים ולא כתב שהם כמעין גמור רק כשרים וסתם כלשון המשנה שנוכל לפרשם שמטהרים רק באשבורן, אף שהש"ך כתב דמסתימת דברי הפוסקים מוכח שדינן כמעין נראה להלכה כד' האשכול וכמ"ש:

ולהנחת פי' הזה יתחזק מכאן דעת הרמב"ם ז"ל הנת"ל בפ"ק, דהא דאמרינן לעיל בפ"ק מ"ז ולקמן מ"ג דמעין שהוא משוך וריבה עליו שאובים דהרי הוא כמו שהיה היינו דוקא בריבה בגומות המעין אז לא בטל ממנו שם מעין אבל בריבה במשכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולהרמב"ם בעינן גם ארבעים סאה כמקוה ממש וכן להר"ן לשיטתו שכתבתי בפ"ק דבמקום שנתרחב אינו מטהר בכ"ש אך שם כתבתי שד' הר"ן אינן נהלמים יע"ש, דלכן אמרינן לר' יוסי לקמן בהעביר ע"ג ספסל דה"ה כמקוה מפני שרבו מים שאובים אף שמעין הזה משוך הוא, וכן יצדק זה לדעת הרשב"א דסובר בריבה במעין משוך שאינו מטהר כ"א במקום שהיה מהלך בתחלתו ברחבו לא במקום שנתרחב שדינו שם כמקוה ומטהר בכ"ש וכאן בודאי נתרחב משך המעין הזה ע"י מים הפסולים ולכן אמר ר' יוסי דנדון כולו כמקוה מפני דאין להבחין כאן מקום שנתרחב ע"י מים הפסולים, אבל לדעת הרא"ש שנת"ל דכל מעין משוך שנתרחב או שנתארך לעולם דינו כמעין אף שרבו בו שאובים יהיה הך תיובתא דהרי כאן ה"ה כמקוה לר"י אף שהיה משוך מתחלה, ולדעת הראב"ד דסובר שאם נתארך המשך מעין ע"י השאובים שב דינו כמקוה יש להעמיס כאן דאיירינן הכא בנתארך משכו באורך שלא היה שם מתחלה ואין להאריך: קיצור להלכה. כלי שהוא מוקף במי מקוה מכל צד ומחובר כשפ"ה לכל הפוסקים מותר להטביל בתוכו והראב"ד אוסר עד שיבטלנה מתורת כלי ולהבנת הרשב"א בר"ש גם הר"ש אוסר בכלים קבועים, ואם מוקפת בנהר או במעין גם הרא"ה וריטב"א אוסרים עד שיבטלנה מתורת כלי, ואם מוקפת בים צ"ע לדעתם. וכלי שלם המחובר למקוה מן הצד כשפ"ה התוס' ורמב"ן וריטב"א ורא"ה מתירים לטבול שם והר"ש אוסר בכלים קבועים והרמב"ם והרא"ש אוסרים. עד שיבטלנה מתורת כלי ופסקו כן בש"ע, ואין חילוק בין כלים קבועים או מטלטלים, ומחובר מן הצד למעין גם הרא"ה וריטב"א אוסרים ואם אין במעין מ"ס גם התוס' ואשכול אוסרים ואנן קיי"ל דבכל גווני אסור כפסק הש"ע, ואם כל מי המעין גרורים לתוך הכלי גם הרמב"ן מסתפק לאסור והיא דעת הרר"א, ואם העביר המעין מקצתו בתוך הכלי ומקצתו על שפת הכלי דעת הש"ך מסתימת הפוסקים שדינו כמעין גמור בין ע"ג שפת הכלי בין אם יצאו חוצה ונתערבו, ומר"ש נראה שלא התיר רק ע"ג שפת הכלי ודעת מהר"ם דע"ג שפת הכלי אסור, והאשכול מתיר כשיצא חוץ באשבורן. ולדעתי דינו כמי מעין שרבו עליו מים שאובין במשכו דלהרמב"ם אינו מטהר רק באשבורן וארבעים סאה דוקא אף לכלים, ולש"פ באשבורן ובכ"ש לכלים וע"ג שפת הכלי אסור לטבול. העביר המעין ע"ג שפת הכלים או ע"ג ספסל או ע"ג אחורי כלים בש"ע סתם שדינו כמקוה, ולדעתי להרמב"ם דינו כמקוה לגמרי:

ולש"פ מטהר באשבורן ובכ"ש לכלים כדין מעין שרבו עליו שאובים במשכו: (פסקא ג') עוד במ"א מעין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקו כו', זו המשנה ביארתיה לעיל בפ"ק מ"ז לפי חלוקי הדעות שנתבארו שם וכאן אבוא בקצרה. מד' הרא"ש נראה שמפרשה דבריכה הזאת היתה מלאה מי גשמים וכ"כ הטור להדיא ומעין המשוך אליה מטהרה כמעין להיות מטהרת בזוחלים ובכ"ש לכלים [דלהרא"ש כל מעין אינו מטהר בכ"ש לאדם] ואף שבבריכה רבו מי גשמים הנה הרא"ש סובר דכל מעין המשוך מטהר לעולם את מי גשמים ושאובים להיות כמעין ממש אף שרבו עליו השאובים ודוקא נהר שאינו כמעין ממש אינו מטהר את הנוטפים אבל מעין ממש מטהר לעולם את רביית הנוטפים והשאובים ואם הפסיקה מן הבריכה ה"ה כמקוה וגם אם לא היה בבריכה מים וכל מימיה נתקבצו מן המעין אפ"ה כל שהפסיק קלוח המעין שבו להיות כמקוה ואם חזר והמשיכו שבו היות כמעין גמור רק שפסול לזבים. ואף שכתבתי לעיל בפ"ק דלהרא"ש ברבו נוטפים על מי מעין הזוחלים מטהרים גם זבים כפשט המשנה דלקמן במעין שהוא משוך וריבה עליו דה"ה כמו שהיה מ"מ כאן שמי הבריכה ניכרים במקומן גרע ולכן פסולים לזבים עד שיצאו מים הראשונים, וככה תתפרש משנה זו גם להראב"ד דסובר דכל שלא נתארך משך המעין ע"י הנוטפים מטהרים מי המעין לגמרי את הזוחלים ואיירי כאן שלא נתארך משכו ע"י מי הבריכה דגם בלתי מי הבריכה היו מי המעין מושכים להלאה ולכן אינן מקלקלים את מי המעין אדרבה המעין מטהרן להיות כמוהו וכן מוכח בבעה"נ שפי' כן יע"ש בפ"ב משער המים רק שפירשה באם מי הבריכה באו ממעין ואין נ"מ בזה דגם אם נקבצו ממי המעין אפ"ה כל שהפסיק מעין מהם שבו היות כמקוה ואיך יטהרו אח"כ ע"י המשכתו את מי המעין, וע"כ דאיירי כאן בלא נתארך משך המעין ע"י הבריכה וכ"כ האשכול בסימן נ"ז שרוב דבריו בה"מ הם כד' הראב"ד וכתב בסי' נ"ז דמפני שמעין הזה היה זוחל מתחלה לכן מטהר לגמרי את מי הבריכה בהתחברותו אליהן, וגם לשיטת הרשב"א ור"ן שנת"ל בפ"ק דבמקום שנתרחב המשך מי המעין אינו מטהר בזוחלים ולהר"ן שם גם בכ"ש אינו מטהר איירי כאן באופן שלא נתרחב משך המעין רק שנתרבה בעמקו ע"י מי הבריכה ואפ"ה פסול לזבים מפני שניכרים מי הבריכה בפני עצמן כנ"ל, אך לדעת הראב"ד ורשב"א ור"ן הענין דחוק קצת מה שלא חילקו בזה כלל במשנה, ולעיל כתבתי דגם להרא"ש אינו מטהר במקום שנתארך משך המעין כד' התוספתא שהובא בר"ש לקמן מ"ג. ומ"ש הש"ך בסקל"ב דכאן איירי בלא רבו הנוטפים לא נראה כלל, ועוד דבלא רבו הנוטפים והמעין נמשך אליו מדוע יפסל לזבים הכי ג' טיפין מי גשמים יפסלו מעין למי חטאת [וגם ד' הש"ך בס"ק ל"א הם תמוהים וקושית הפרישה הוא מחזר והמשיכו לא מהפסיקו וזה פשוט]. איברא שהיה מקום לומר להראב"ד ורשב"א ור"ן דכאן עדיף יותר מאם ריבה שאובים במעין מפני דמי המעין עצמן ניכרים הם בפני עצמן ולא נתערבו עם מי הבריכה רק בתוך הבריכה אבל סמוך לבריכה ניכר המעין בפ"ע לכן לא יגרע כחו אף במקום שנתרחב או שנתארך והרי לד' הר"ש והרא"ש אם מי מעין מחובר לכלי גמור מעיקר הדין מותר לטבול בתוך הכלי אם מחוברים כשפ"ה למעין כנ"ל רק מגזירת כלים אסרו זה והרי המים שבתוך הכלי ודאי פסולים מן התורה ואפ"ה ע"י חבור כשפ"ה מותר לטבול בתוך הכלים מעיקר הדין וגם יטהרו בכ"ש כמעין ולמה לא יטהרו מי המעין את הנוטפים המרובים להיות כמעין ממש מאחר שמי המעין מחובר אליהן, ודוקא אם מי המעין נתערבו בעצמן עה שאובים או נוטפים אז בטל כחן מהיות כמעין גמור במקום שנתארך או נתרחב אבל הכא שהמעין עומד בפ"ע ניכר וגלוי בכחו הראשון כחו חזק לטהר ע"י חבורו גם את נוטפים המרובים כמעין ממש. וסברא זו ראיתי בד' הפרישה בענין הזה. ואף שהש"ך דחה דבריו כבר כתבתי שד' הש"ך בכאן אינם מחוורים ולדעתי סברא גדולה היא אבל לא ראיתי בדברי רבותינו הראשונים ז"ל סברא זו וגם מד' הרמב"ם שיתבאר לפנינו מוכת דלא ס"ל כן, ע"כ אין לסמוך ע"ז למעשה והמשי"ת. ומלשון המשנה שאמרה חזר והמשיכו פסול לזבים מוכח דאיירי כאן בבריכה ריקנית שמתחלה כשהיה המעין נמשך היה כשר גם לזבים, דאי איירי בבריכה של מי גשמים א"כ גם מתחלה קודם שהפסיקו היה פסול לזבים, ובאמת חדא היא בין אם היתה של מי גשמים או ריקנית דיום אחד לענין אם הפסיקו ואם חזר והמשיכו. ומה דקשה ע"ז לפירושם דכשר לזוחלים ומטהר בכ"ש רק דפסול לזבים א"כ היה להתנא לחושבם לעיל בפ"ק גבי מעלה הה' לכללו עם מי מוכין, כתבתי לעיל בזה:

ולדעת הר"ש שכתבתי לעיל בפ"ק דאיהו סובר דמעין שרבו בו שאובים או נוטפים לעולם אינו מטהר רק באשבורן ובכ"ש אף אם לא נתארך ולא נתרחב א"כ גם אם לא הפסיק אינו מטהר בזוחלים, נראה מדבריו שמפרש דאם הפסיקו ה"ה כמקוה ואינו מטהר אף בכ"ש דכן מבואר בלשון הר"ש], ואם חזר והמשיכו מטהר בכ"ש אבל אינו מטהר רק באשבורן, ומה דאמר פסול לזבים לאו דוקא הוא וגם לזוחלים אינו מטהר [ויוכלל דין זה במעלה הד' דלעיל פ"ק], ובלא"ה מוכרת כן לדעתו לקמן דאף מעין גמור שעשה ממנו בריכה ולא הפסיקו אינו מטהר רק באשבורן והארכתי בזה לעיל ושם כתבתי דרך אחרת לדעתו ופה נראה אצלי מדבריו שפי' כמ"ש. והרמב"ם ז"ל בחבורו פ"ט ה"ט התחכם לפרשה בגווני אחריני דהאי הפסיקו לאו שהפסיק המעין מהבריכה רק שהפסיק כח המעין שלא לצאת חוצה, מפני דאיהו סובר דכל שריבה במשך המעין שלא בגומתו אינו מטהר רק באשבורן ובמ"ס וא"כ כאן שהיה בריכה של מי גשמים או גם בבריכה ריקנית והפסיק קלוח המעין כשאח"כ חזר והמשיכו לא יוכשר היות כמעין כלל, ולכן פירש דאיירי כאן בבריכה של מי גשמים וכל זמן שאין המעין יוצא לחוץ מעבר לבריכה הרי רבו מי הבריכה על המעין ולדעתו המעין במשכו אינו מטהר כלל את הנוטפים ושב היות כמקוה לכל דבר, אבל אם המשיך קלוח המעין לחוץ הוכשרו המים שיוצאים מחוץ לבריכה לתורח מעין לטהר בזוחלים ובכ"ש מפני דתלינן דמה שיוצא לחוץ אינן מי הבריכה עצמן רק מי המעין שבאו לשם הם הלכו חוצה ודינן כמעין ולזבים פסולים שהחמירו בזה, ולעיל כתבתי דאם הבריכה היתה ריקנית ונתמלאה ממי מעין גם לדעתו היו נחשבים הכל כמעין אם לא הופסק קלוח המעין ממנו והארכתי שם בד' הב"י: ולהלכה אנן קי"ל כחומר כל הפירושים ומ"מ נראה במעין שנמשך לתוך בריכה ולא נתארך ולא נתרחב משכו ממה שהיה מקודם רק שרבו עליו מי בריכה נראה שיש לסמוך שיטהר בכ"ש לכלים ולצרף סברת הפרישה דלעיל דכאן שמי המעין ניכרים בפ"ע עדיף יותר אך לטהר בזוחלים צ"ע למעשה, ואפשר דגם אם נתארך ונחרחב יש לטהר באשבורן ובכ"ש לכלים מפני דלהרשב"א והראב"ד גם אם נתרבה ברוחב או באורך עדיין מטהר בכ"ש רק דאינו מטהר בזוחלים אף דהר"ן חילק וסובר דבמקום שנתרחב אינו מטהר בכ"ש כבר כתבתי לעיל בפ"ק שדבריו אינן מחוורים וכאן יש לצרף סברת הפרישה דלעיל מאחר שהמעין ניכר במקומו ולטהר בכ"ש:

מ"ב א העבירו על גבי כלים או על גבי ספסל פי' הר"ש דהך על גבי כלים היינו כלים נקובים ולא אבחין דא"כ למה פוסל ר' יוסי לעשות אותן כמקוה אם:

נקובים כדינם דהיינו למטה בנקב כ"ש ומן הצד בנקב כשפ"ה לפ"ד הר"ש לעיל סוף פ"ד למה יגרע כח מעין מהם והרי ע"י כלי כזו גם מי מקוה לא יעשו שאובים לפי דעתו לעיל, ואי איירינן בכלים שלא ניקבו כדינם ומים הבאים לתוכן נעשין שאובים א"כ היינו הך דמעין שהעבירו על גבי השוקת ולמה טיהר ר' יהודה לגמרי, וגם ר' יוסי הכשירן למקוה ולחלק ולומר דאף שהכלים נקובים כדינן אפ"ה כיון שכל מי המעין גרורים לתוך כלי כזו חשש ר' יוסי לפוסלן מדין מעין דא"כ למה נתלבט הר"ש בהא דמעין שהעבירו ע"ג השוקת יאמר ג"כ דמפני שכל מי המעין גרורים לתוכו פסול וכ"כ לעיל לפרש כן לשיטת התוס' וע"כ דהר"ש לא ס"ל לחלק כן, ואכתי יש לומר דמה שהתיר הר"ש לעיל בכלי נקוב היינו דוקא שמימיו לא יפסלו את המקוה אבל אסור להטביל תוך הכלי גם בכלי נקוב גם אם יש בהן ארבעים סאה אם מפני דהמים תלושין ומקבלים טומאה או מפני גזירת כלים וכן נת"ל לדעת הרמב"ם והראב"ד [רק דלהרמב"ם מהני חבור בארץ] כ"א ע"י חבור כשפ"ה וכאן דאיירינן בכלים קבועים שלפ"ד הר"ש לעיל בהעבירו על גבי השוקת חששו בכלים קבועים פן לא יהיה בחבורן כשפ"ה ולכן גם בכלי נקוב חשש ר"י לעשותן כמקוה מחשש פן יבא להטביל בתוכן בלתי חבור כשפ"ה ואז אסור גם בכלי נקוב רק שלא גזר ע"ז לפוסלן לגמרי כמו בהעבירן ע"ג כלי שלם מפני דבכלי שלם אם לא יהיה בחבורן כשפ"ה יפסלו באמת כדין שאובים משא"כ בכלי נקוב כדינו גם אם לא יחוברו כשפ"ה לא יופסלו לגמרי רק מפני שחשש פן יבאו להטביל בתוך הכלי בלתי חבור כשפ"ה ואז אסור גם בכלי נקוב כדינו וכיון שעברו המים על מקום שגזרו שלא להטביל בתוכן חשש ר' יוסי לפוסלן מדין מעין, וא"כ נראה דגם ר' יהודה מודה דאסור להטביל תוך הכלי אף בכלי נקוב מחשש פן לא יהא בחבורו כשפ"ה דהרי בהא דהעבירו ע"ג השוקת לא פליג ר' יהודה ופסלן רק באם יצאו לחוץ לא החמיר ר"י בכלי נקוב מטעם דאף אם לא יהיה כשפ"ה אכתי לא הוו שאובים דהרי הכלי נקוב, ור' יוסי סובר דמאחר שעבר המעין על מקום שלא היה ראוי להטביל בתוכו פסק ממנו שם מעין אבל שאובים לא הוו, ואם לא היה חבור כשפ"ה אפשר דגם ר' יהודה יודה דפסק ממנו שם מעין, דעד כאן לא פליג ר' יהודה אלא היכא דאיכא בחבורו כשפ"ה דאז מעיקר הדין גם בתוכה מותר לטבול ומגזירה החמירו בזה לכן בצאת המים לחוץ סובר ר' יהודה דשם מעין עליהם, אבל באם לא היה חבור כשפ"ה דאז מעיקר הדין אסור לטבול בתוך הכלי אפי' יש בהן ארבעים סאה יודה ר' יהודה דגם בצאתן לחוץ פסק מהם שם מעין, זהו הנראה לכאורה לפי פי' הר"ש ז"ל, אבל לעיל במ"א (פסקא א' אות ב') כתבתי שנראה מד' הפוסקים דכלי נקוב ומחובר מן הצד כשפ"ה לכ"ע מותר וגם הר"ש לא ביאר זה דאסור לטבול תוך כלי נקוב אף בחבור כשפ"ה:

ועוד דפי' המשנה לא סלקא שפיר שהשוה ר' יהודה העביר ע"ג כלים לע"ג ספסל ואמר דהרי הוא כמו שהיה והרי לפי"ז בע"ג כלים נקובים אסור להטביל בתוך הכלים וע"ג ספסל מותר לר' יהודה להטביל גם ע"ג ספסל וכמ"ש הר"ש דר' יוסי פוסל ע"ג ספסל לא ר' יהודה ואיך השוה אותן ר' יהודה, ואם נימא דר' יהודה התיר גם להטביל בתוך הכלי הנקובה ולא גזר בזה פן לא יהא בחבורן כשפ"ה וא"כ ר' יוסי דפסלן מדין מעין דאוסר להטביל בתוך הכלי שגזר פן לא יהא בחבורן כשפ"ה א"כ הו"ל לר' יוסי לסיים בדבריו דלא יטבול בתוך הכלים לחלוק על ר' יהודה שמתיר בזה, ואין לומר שזה נכלל במה שאמר שלא יטביל ע"ג ספסל דהרי ע"כ אין ערכן שוה דספסל איסורו מפני שגזר אטו כלי שיש לה תוך ובכלים נקובים איסורן פן לא יהא בחבורן כשפ"ה, לכן נראה לדעתי לפרש דלהר"ש לא פליג ר' יוסי כלל על דין העביר ע"ג כלים דהיינו כלים נקובים וגם ר' יוסי מודה דמותר לטבול בתוכן ע"י חבור כשפ"ה וכן בצאתן לחוץ יש לו דין מעין ממש ולא פליג על ר' יהודה כ"א בדין ספסל דר' יהודה לא גזר אטו כלי שיש לה תוך ור' יוסי גזר בספסל דאסור להטביל ע"ג ספסל וכן בצאתן לחוץ נפסלו מדין מעין, וכן פי' הכ"מ בפ"א מה"מ להרמב"ם דר' יוסי פליג רק על ספסל כמשי"ת:

קיצור דפי' הר"ש שפי' ע"ג כלים היינו כלים נקובים יש להולמן אם נאמר דגם כלי נקוב כדינן ומחובר מן הצד כשפ"ה אין להטביל בתוכן פן לא יהא בחבורן כשפ"ה ואז אסור מן הדין להטביל בתוכן כמש"ל ספ"ד אך במ"א ביארתי דזה לכ"ע מותר, ועוד דהמשך ד' המשנה לא א"ש בטוב לכן נראה דלהר"ש לא פליג ר' יוסי כ"א על ספסל לא על כלים נקובים:

ואם העביר על גבי כלי נקוב כדינו ולא היה בהחבור כשפ"ה שאז לכ"ע אסור להטביל בתוך הכלי [רק להרא"ש מותר וכמש"ל ספ"ד ושם ביררתי שדבריו אינם מוסכמים] יש לדון מה דין המים בצאתן לחוץ דשאובים ודאי לא הוו רק שיש לדון אם נפסלו מדין מעין לר' יוסי כמו בע"ג ספסל, זה יתבאר לפנינו בעז"ה:

ב אכן הרמב"ם בפי' המשנה וכן הרא"ש והאשכול בסי' נ"ז והראב"ד בבעה"נ פ"ב פירשו דהך ע"ג כלים היינו ע"ג אחורי כלים והכשירן ר' יהודה לגמרי כמו בספסל שהרי לא באו המים תוך כלי ור' יוסי גזר באחורי כלים, וכן בכלים שאין להם תוך אטו כלים שיש להם תוך ועשה המים בצאתן לחוץ כדין מקוה מפני דסובר דאסור לטבול ע"ג אחורי כלים או ע"ג הספסל, ומאחר שעברו המים ע"ג מקום שלא היה ראוי לטבול בהם אף שלא נעשו שאובים מ"מ נחשבו כמו פסקי' מעיקר הדין ודינן כמי מקוה לא כמעין ולא רצה ר' יוסי לגזור לגמרי אטו כלים שיש להן תוך לפסלן לגמרי דהרי גם בכלים שיש להם תוך חומרא בעלמא הוא דהרי מחוברים למעין כשפ"ה כנ"ל במ"א ולכן גזר ר"י רק שלא לטבול ע"ג הכלים או הספסל מחשש פן יבאו לטבול תוך כלים שיש להם תוך בתוכן, ומחמת זה הוכרח לומר דגם בצאתן לחוץ סר מהם כח מעין מפני שעברו דרך מקום שלא היה ראוי לטבול בהם, זהו הסבר הדברים לדעתם ז"ל:

אך הרמב"ם בחבורו פ"ט לא הזכיר אחורי כלים רק כלים שאין להם תוך כמו שלחן וספסל ולא זכר הא דאחורי כלים, ועבור זה חשב הכ"מ בפ"א מה"מ ובב"י סי' קצ"ח דהרמב"ם סובר דר' יוסי לא פליג על אחורי כלים רק לפסול המים בצאתן חוץ שיחשבו כמקוה אבל לטבול ע"ג אחורי כלים מתיר ר"י ולכן סיים ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל ולא הזכיר אחורי כלים, וזה לא יתכן, חדא דאם מותר לטבול ע"ג אחורי כלים גם המים יוכשרו בצאתן חוץ דמ"ט יפסלו הרי לא עברו דרך מקום פסול, ועוד דא"כ היה להרמב"ם להזכיר דין אחורי כלים לחלקן מדין שולחן וספסל, אך מ"ש עוד הכ"מ ובב"י דהרמב"ם סובר דרי"ו לא פליג כלל על אחורי כלים רק על כלים שאין להם תוך, זה נראה אמת מדלא זכר בחבורו הא דאחורי כלים, והטעם יתכן דאחורי כלים נראה לעין שלכן כפאן על פיהן שלא יבאו המים תוך הכלי ולא יבאו להתיר לטבול בתוכן ולכן מותר לטבול ע"ג אחורי כלים ולכן גם מי המעין עדיין כח מעין עליהם כמו שהיו מקודם, ולא נפסלו בצאתן לחוץ כלל כאמור, משא"כ בכלים שאין להם תוך גזרו אטו יש לו תוך דהרואה לא יבחין בזה ולכן אסרו גם בכלים שאין להם תוך לטבול ע"ג ולכן גם המים נפסלו בצאתן לחוץ מדין מעין, ויתכן עוד שבחבורו חזר בו מפירושו במשנה ופי' שם דהך ע"ג כלים היינו ג"כ שארי כלים שאין להם תוך ולא איירינן כלל במתניתין בדין אחורי כלים שלא גזרו בהם כלל: מטעם האמור ועכ"ז אנן קי"ל להלכה דגם אחורי כלים דינן שוה לכלים שאין להם תוך כפסק הש"ע בסעיף י"ב ועש"ך מה שדן בזה מדין הוייתו ע"י טהרה ע"ש בסקל"ו:

ג והנה לפמש"ל במ"א בדעת הרא"ש במעין שהעבירו ע"ג השוקת דלכן נפסלו המים מפני שהם מחוברים מן הצד הא אילו היו המים מקיפין את כל הכלי היו מותרים על ידי תבור כשפ"ה כמו בשידה ותיבה שבים דלקמן פ"ו, א"כ נראה פשוט דגם הך דהכא בהעביר ע"ג אחורי כלים לר' יוסי שגזר אטו כלים שיש להם תוך לא פסל רי"ו אם היו המים מקיפים מכל צד וא"כ ע"כ איירי הכא שהמים עוברים ע"ג הספסל וצדדי הספסל הם חוץ למים וכן צדדי אחורי הכלים הם חוץ למים, דאם כל הספסל היה מוקף ממים גם צדדיו פשיטא דלא גרע מכלי שיש לו תוך דמותר לטבול בתוכו וגם אם הספסל היה קרקעיתו סמוך לארץ ואין המים מקיפים מתחתית הכלי, זה אין קפידא דהרי גם בשידה ותיבה שבים לא הצריכו שיהיו המים מקיפים מתתתיהם רק שיהיו מקיפים מכל צדדיהם, וכן מבואר בד' הרא"ש שכתב אבל אם עומדים על שפת הים ומחוברים לים כשפ"ה אין מטבילים בהם כו', הרי דבעומדים על שפת הים אין המים מקיפים מתחתיתו ואפ"ה לא פסל הרא"ש רק מפני שמחוברים מן הצד הא אילו היה כה"ג בתוך הים שהיה מוקף מכל צד לא איכפת לן מה שאין המים מקיפים מתחתיתו וא"כ יפה כתב הטור בשם הרא"ש בסימן קצ"ת דהרא"ש פליג על דינו של הראב"ד שם דאין טובלים בתוך המקוה ע"ג כלים הראוין למדרס מגזירת מרחצאות דע"כ הרא"ש לא ס"ל הכי דהרי שידה ותיבה שבים כלי גמור הוא ומותר לטבול בתוכו, ואף לפמש"ל ברפ"ד דכלי המחזיק מ"ס אין לה שום טומאה אף מדרס אין לה וכן להתוס' בפתחה למעלה אין לה מדרס מ"מ הרי ביררתי לעיל ספ"ד דע"כ גם בשידה ותיבה קטנה איירי במשנה מדפליג ע"ז ר"י שם ואמר ובקטנה ברובה כמש"ל באורך וכן גבי ספסל איירי כאן באם צדדי הספסל חוץ למים לא כשכולו מוקף במים, ואם נפשך לומר דכאן גבי ספסל גרע טפי מפני שאין צדדי הספסל ניכרים כ"כ בפ"ע ולכן אסור גם אם צדדי הספסל טמונים תוך המים אף שאין הדעת נותן כן דכלי שאין לו תוך יגרע מכלי שיש לו תוך, אף גם אם נימא כן זהו דוקא כשהמים גרורים ובאים על גבי הספסל שאז נחשב כשאובים ואז נוכל לומר דגם אותן המים שבאים מחוץ לספסל לא יטהרו את המים שעל הספסל כדין מי מעין מועטים שרבו עליהן שאובים שדינן רק כמקוה, [וזה לשאר פוסקים אבל להרא"ש עצמו נת"ל דמעין משוך מטהר לגמרי שאובים המרובים שדינן כמעין ממש], ואז יתכן שע"ג הספסל יהא אסור לטבול בהן, אבל אם כלי טמון תוך המקוה דאין שם תשש שאובים כלל ואף בתוכו מותר לטבול לכ"ע לא יתכן לומר דע"ג אחוריו יהא אסור לטבול מאחר דאין שם חשש שאובים כנ"ל, ועיין בב"י סימן קצ"ח שכתב כעין זה, ולהר"ש שפי' בהא דע"ג השוקת דאיירי בכלים קבועים במקום מוצא המעין גם הא דספסל ע"כ איירי באופן זה שגזר ר' יוסי בהא אטו כלים שיש להם תוך אבל בספסל המונח תוך מקוה מים לא מצינו תשש בזה, וכן להתוס' פסחים ק"ט הנ"ל שהבאתי שדעתם לומר דאף כלי שלמה העומדת על שפת המקוה ומחוברת מן הצד כשפ"ה מותר לטבול בתוכה והא דע"ג השוקת כתבתי לעיל שהריטב"א פי' לדעתם דאיירי באין במים ארבעים סאה ולכן נפסלו לאדם [או אף לכלים גזרו בכה"ג מפני שנפסלו לאדם כמש"ל בזה] גם הא דספסל איירי בכה"ג דוקא וכן לשיטת הר"ר אלחנן שכתבתי לעיל דכאן גרע בשוקת מפני שכל המים גרורים לתוך כלים כנ"ל כמו כן הכא גבי ספסל איירי באופן זה ולכל אלו אנפי אין שום חשש בכלי הטמון תוך המקוה אם יעמוד עליו לטבול, וגם לשיטת הריטב"א בשם הרא"ה דמעין לתוך כלי לא מהני חבור כשפ"ה רק במקוה דוקא מהני תבור עכ"פ אין לחוש בכלי הטו המקוה רק במעין יש לחוש לדעה זו ויתבאר לקמן:

תוכן העניינים

גלות עליות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה