אור ברסלב
גלות עליות ג › משנה ד

גלות עליות· רבי דב בער ליפשיץ

ג · משנה ד

משנה ג

מכלי א' מב' ומג'. מצטרפין. ומד' אין מצטרפין. בעל קרי החולה שנפלו עליו ט' קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין. מכלי א' מב' ומנ'. מצטרפין. מד' אין מצטרפין. בד"א בזמן שהתחיל השני עד שלא פסק הראשון, ובד"א בזמן שלא נתכוון לרבות. אבל נתכוון לרבות אפילו קרטוב בכל השנה. מצטרפין לג' לוגין:

פירוש הקצר:

מ"א ונתערבו כשרים מפני שלא נקרא כו', פשוטו דאיירי שבצרוף המקואות יש מ"ס וקמ"ל דאף שנתערבו המקואות לגמרי שניטל מחיצה שביניהן ובאו הג' לוגים ומ"ס כאחד דבכה"ג פסלינן לעיל פ"ב מ"ד הכא כשר שלא נקרא עליהן שם פסול ולא ניכר ביאת הג' לוגים כא', ול"ד לוג ומחצה דאף אם יש בכ"א ב' לוגים ומחצה הדין כן, ואם אין בצרופן מ"ס בנתערבו לגמרי פסולים, ואם נפרצו מלמעלה זה לתוך זה כשרים אף שאין בצרופן מ"ס, ויכול להקוות עליהן להשלימן לעולם הוא בפסולו, פי' אף שבאו לשם מ"ס כשרים אחר שניטל מעט מן הפסול אפ"ה הוא בפסולו עד שיצא כו', ומבאר במ"ב כיצד:

מ"ב עד שיצא מלואו ועוד. פירשו בו אם היו שם כ' סאה ונפלו ג' לוגים שאובים ובאו לשם כ' סאה כשרים אח"כ מים השניים אין עליהם שם פסול ובעינן להוציא מן הבור כ' סאה ומשהו להמעיט מן המים השאובים עד פחות מג' לוגים, ואף שלפ"ת התערובות עדיין נשארו שם ממים הראשונים שנפסלו י' סאים לא איכפת לן, ואם מקודם נפל סאה שאובים ובאו כ"ס כשרים הרי כאן שאובים לכל סאה חצי לוג ועשירית הלוג דיש כאן כ"ד לוג שאוביה למ"ס, בעינן להוציא עד ל"ה סאים שימעטו השאובים לפ"ח פחות מג' לוג, וי"מ דבעינן שימעטו המים הראשונים שנפסלו עד פחות מג' לוג לפ"ח ובעינן להמעיט שלא ישאר בבור רק פחות מו' לוגים בס"ה ויטהרו העליונים מן התחתונים, לשון ויטהרו מורה שאף שיגעו רק לשעה חדא נטהרו השאובים אף שיופסק אח"כ חבורן, ומ"ש העליונים הכונה אף שנגיעתן זל"ז הוא בקטפרס אפ"ה מהני לענין טהרת פסולים ע"י שאובים, וראב"ע פוסל אא"כ פקק, דסובר דחבור לשעה לא מהני אא"כ פקק חבורן שיתחברו לעולם אבל אם נפסק חבורן שבו לפסולו, ורבותינו פירשו דראב"ע פליג על קטפרס וסובר דקטפרס לא הוי חבור:

מ"ג והאמה נכנסת לו כו', האמה היא חרדלית של גשמים ואף אם יש בה מ"ס לא נטהרו השאובים ע"י נגיעתן שעה חדא דכאן שכולו שאוב גם חכמים מודים דלא נטהרו כשיופסק חבורן או מפני דמי האמה הם קטפרס אף בעת חבורן, והר"ש והרא"ש פירשו דאיירי שאין באמה מ"ס דאם היה בהן מ"ס נטהרו השאובים ע"י נגיעתן פ"א:

עד שיתחשב שלא נשתייר כו' כאן בעינן לכ"ע להמעיט שלא ישאר מן הראשונים ג' לוגים דהרי היה כולו שאוב ואם היו שאובים כ"ס וכן מי האמה מ"ס בעינן להמעיט שלא ישאר רק פחות מו' לוגים ואם האמה נכנסת ויוצאת בתמידות יחשבו לפ"ח כמה הוציא עד שלא ישאר מן הראשונים ג' לוגים:

ר"ע מכשיר, דסובר דבעינן הטלה ממקום אחד ומכלי אחד, דשמע מרבותיו לשון מטיל, ואפשר דלר"ע לא יופסל עד שיטיל בכונה דכן מורה לשון מטיל, והשיבו חכמים דכך אמר בלשון נפלו והיינו אף שלא בכונה ואף מג' כלים:

מ"ד ומד' אין מצטרפין, הטעם דבעינן לוג לכל כלי דפחות מלוג אין בו חשיבות מים:

בעל קרי החולה. לפי הנראה מסוגיא דברכות ל"ג החולה, ואיירי בבריא שראה קרי לאונסו ובעי הטלת ט' קבין מים לטהרו ללמוד תורה וכן לתפלה ומתקנת עזרא היא ורבנן דבחר הכי יע"ש:

וטהור שנפלו כו', מגזירת י"ח דבר הוא דאם נפלו עליו ג' לוגים מ"ש הוי שני לטומאה ובכל הני תלתא בעינן דוקא מג' כלים ושיתחיל הב' עד שלא פסק הא' דבלא"ה אינן מצורפים:

בד"א בזמן שלא נתכוין לרבות, זה קאי על נפילת ג' לוגים למקוה לחוד דאם נתכוין לרבות את מי המקוה ע"י השאובים אפי' קורטוב בכל השנה מצטרפים:

פירוש הארוך:

מ"א (א) רבי יוסי אומר כו' מפני שלא נקרא עליהם שם פסול, כתב הגר"א ז"ל בפי' למשנה דאיידי דתני סיפא מפני שנקרא עליו שם פסול נקט נמי ברישא שלא נקרא כו', אבל כאן לא צריכינן לזה הטעם דהרי כשנתערבו יש כאן מ"ס ולא יופסלו ע"י שאובים ע"כ ולפי"ז אין כאן שום חידוש דבר בדברי ר"י, דמה דמקוה שלמה לא תפסל ע"י ג' לוגים שאובים זה ידעינן מכמה משניות כמ"ש הרא"ש בהל' מקואות סי' א' ועיקרה מבואר בפ"ו מ"ת והארכתי בזה לעיל בפ"ב. ואף להרשב"ם בב"ב ס"ו שכתב דמקוה שלמה נפסלת בשאיבה, היינו ברוב שאובין אבל בג' לוגים לא עלה על דעת אדם לפסול מקוה שלמה, וא"כ מה השמיענו כאן ר"י שאינה נפסלת ע"י ג' לוגים. וי"ל דר"י אשמעינן דל"ח שמא יצאו הלוג ומחצה שאובים מן מקוה אחת לשנים טרם שהושלמו למ"ס ותפסל השניה קודם שהושלמה למ"ס והשמיענו דלזה ל"ח מפני דהלוג ומחצה נתערב בכל מי המקוה ואם היה בכ"א מהן כ' סאה או יותר חשבינן לומר דבעת שהושלמה למ"ס אז נתערבו השאובים יחדו ומקודם לא היו שם ג' לוגים שאובים, אבל קשה דאין כאן רבותא דלמה נחוש שקדמו השאובים דאף אם מספקא לן בזה ה"ז ספק ג' לוגים שאובים שטהרו חכמים כדלעיל בפ"ב, ועוד דלמה נחוש להקדמת השאובים מסתמא עירוב המקואות היה בכל המים לפי חשבון השאובים בכל המקוה, ולקמן אכתוב דלפי הנראה מד' הר"ש והראב"ד גם מקוה שנפסלה ע"י ג' לוגים וירד ממנה למקוה חסרה, חשבינן המים היורדים לפ"ת ולא תפסל השניה בירידת ג' לוגים מן הפסולה וחשבינן הכשרים והשאובים לפ"ת ומכ"ש הכא שלא נפסלה כלל למה נחוש שקדמו השאובים, ואף לפי דעת הרמב"ם שאכתוב לקמן דמקוה שנפסלה ע"י שאובים תפסול אחדת בג' לוגים היורד ממנה, זהו מפני שכל המים נפסלו ונקראו מים פסולים אבל כאן:

שלא נפסלה אין כאן שום חידוש בד' ר"י, וצ"ל דרישא אגב סיפא נקטה ועיקר החידוש בסיפא דאף שנחלקה הפסולה אפ"ה פסולים שניהם להקוות עליהן, וגם צ"ל דמה דנקט ברישא לוג ומחצה בכל אחת ל"ד נקטה וגם אם היה בכל א' ב' לוגים ומחצה שאובים אפ"ה כשנתערבו שניהם הרי הושלמו למ"ס ול"ח שירדו מקודם השאובים לתוך השניה בין אם נתערבו בכל שטח המים שנטלה המחיצה שביניהם ובין אם נתערבו רק מלמעלה בשיעור עירוב מקואות הרי כאן השלמת מ"ס:

ב ורבינו נ"ע בספר צ"צ פי' מלתא חדתא במשנה זו, דהמשנה איירי אף בהצטרף השני מקואות יחד לא יהיה בהן מ"ס כגון שלא היה בכ"א רק י"ח סאה אפ"ה לא יופסלו ע"י ג' לוגין המצורפים מפני שאינן מצטרפים השאובים שבשני המקואות יחד לפסול המקוה, [ומ"ש שם באות א' להוכיח כן ממשנתנו ממה דלא נקט בסיפא לפסול באופן זה שלא היה בשניהם יחד מ"ס ונפסלו על ידי צירוף ג' לוגים הרגיש בעצמו באות ב' דלאו ראיה היא דבבא דסיפא אתא לאפוקי מר"י דמכשיר], וכתב לזה הטעם בסוף אות א' דגם בצירוף ג' כלים לג' לוגים בעינן שיתחיל הב' עד שלא פסק הא' כדלקמן ס"פ וכאן הרי באו מים השניים ממקוה השניה לתוך האחרת זמן רב אחר שנפלו בה הלוג ומחצה הראשונים ולכן אינן מצטרפים, ואי משום הא לא איריא דהרי הב"י הביא בשם הראב"ד בבעה"נ שזה דוקא בב' וג' כלים אבל בכלי אחת אם הריק מעט מעט מצטרפים אף לזמן רב [והוא בב"י על ד' הטור ואפי' נפלו בו מב' כלים כו' בד"ה עוד כתב אמתניתין כו', והוא בבעה"נ סוף פ"ג וכן איתא באשכול ס"ס נ"ג אך לקמן אבאר שדבריהם צ"ע], וא"כ נידון דשני מקואות קרוב לדונם בהיו בכלי א' והורק מעט מעט, ועוד דאף אם נדון זה כב' כלים הרי אסקינן בס"פ דאם נתכוין לרבות אפי' קורטוב בכל השנה מצטרפים ואיך הכשיר כאן ר"י בפשיטות, ובפרט לפי פי' הרשב"א המובא בש"ך סקמ"ט בהא דנתכוין לרבות היינו שנתכוין לערבם והרי כאן כוון לערב המקואות ולמה לא יצטרפו והו"ל להתנות כאן במתניתין כבס"פ שזה דוקא בלא נתכוין לערבם ונתערבו מאליהן, וקודם לזה כתב רבינו טעם אחר דכמו דמד' כלים אין מצטרפים כמו כן משני מקואות אינן מצטרפים וזו סברא בלא ראיה:

ובאות ג' כתב רבינו נ"ע טעם אחר דהרי באו השאובים לתוך מקוה השניה ע"י רבייה והמשכה דהרי נמשכו ובאו לתוך מקוה השנים והמשכה כזו שנתערבו השאובים מקודם ברוב מים כשרים לכ"ע מהני כדלקמן בפ"ד מ"ד ואין תפיסה על רבינו נ"ע ממה דלא הוזכר כאן שיעור המשכה בג"ט כד' הש"ע דהרי בכל המשניות לא הוזכר לזה שיעור וכן בש"ס דתמורה י"ב]. אבל א"כ יקשה יותר דגם נפלו ג' לוגים לאחת מהן ונמשכה ובאה לשניה תוכשר על ידי רבייה והמשכה ולמה התנו כאן בלוג ומחצה, וכמו שהוכיח רבינו נ"ע ממשניות דלקמן דאף בנפלו ג' לוגים מתכשרים ברבייה והמשכה. [ולקמן יתבאר אם יש מערער על פסקו של רבינו נ"ע דלא בעינן כ"א סאה מי גשמים וגם בפחות מרוב מקוה כשר בהמשכה. אם רבו המ"ג], וצ"ל לרבינו נ"ע דאם אחת נפסלה בג' לוגים אף שלא תפסול השניה מ"מ הראשונה לא תתכשר להקוות עליה וכאן שניהם כשרים להקוות עליהן, אבל אכתי לשון המשנה שאמרו מפני שלא נקרא עליהם שם פסול אינו מובן כלל לפי"ז דהכשר שע"י רבייה והמשכה גם בנקרא שם פסול מותר, ופשט המשניות נראה דכאן לא איירינן בהיתר המשכה ואיירי באופן שלא היה כאן המשכה כגון שהיה פחות מג"ט או שנטלה כל המחיצה שבין ב' המקואות, ודינו של רבינו נ"ע נראה אמת אם נתערבו המקואות רק למעלה ולא נטלה המחיצה שביניהם אז גם באין בשניהם מ"ס כשרים להקוות עליהן ואף שלא היה שם שיעור המשכה מ"מ הרי אין בכל גומא שיעור ג' לוגים דמה שנתערבו מעט למעלה לא יגיע עי"ז השאובים מכ"א להשניה וחשבינן לפ"ח הכשרים והפסולים ואין שם ג' לוגים שאובים בכל א' ומה שנוגעים זה לזה לא איכפת לן דאף מקוה שאוב בצד מקוה חסרה לא תפסל החסרה כמבואר בש"ע סעיף י"ז וכ"ש הכא ששניהם כשרים רק חסרים אין פסול בנגיעתם זל"ז, אבל אם ניטלה כל המחיצה שביניהם אין לנו ראיה להתיר, וסתימת ד' הרמב"ם והטוש"ע סעיף י"ט מוכיחים דלא כרבינו וכמו שהרגיש רבינו נ"ע בעצמו בזה שהרי כתבו שם הרי אלו כשרים ולא אמרו להקוות עליהן מוכח דאיירי שבצירופן נשלם שיעור מ"ס ודוק:

ג אבל העיקר בפי' ד' המשנה נראה לדעתי ע"פ מש"ל בפ"ב מ"ד מד' הרמב"ם רפ"ה מה"מ דפסול ג' לוגים שאובים הוא גם בנפלו מכוון עם המ"ס מי גשמים ונשלם המ"ס עם הג' לוגים כא' נפסלה המקוה ולא תתכשר כ"א כשקדמו המ"ס להג' לוגים, והשמיענו ר"י כאן במתני' דאם נתערבו יחד השתי מקואות אשר בכל אחת היה כ' סאה מ"ג וניטלה המחיצה שביניהן וממילא כשנתערבו הרי הושלמו השיעור מקוה עם הג' לוגים כאחד והכשיר בזה ר"י אף דאם היה מקלח ושופך ג' לוגים שאובים עם ירידת מי גשמים מ"ס היו פוסלים את המקוה אף שנשלמו כאחד הכא שלא נקרא עליהן שם פסול הקילו בזה מפני דעיקר ענין ג' לוגים הוא דרבנן וכל שלא ניכר תערובתן להדיא כאחד עם המ' סאה לא גזרו בזה. וגם כי אפשר שנשלמו המ' סאה הכשרים טרם שנתחברו יתד השאובים ומפני שלא היה עליהם שם פסול הקילו בזה, ונראה ג"כ אם בכל אחת מהן שני לוגים ומחצה שאובים וניטלה המחיצה שביניהן אפ"ה מאחר שבצרופן היה מ"ס כא' ולא הוכר תערובת השאובים כאחד כשרים. ומה דנקט במשנה לוג ומחצה איידי דסיפא נקט לה כמש"ל:

היוצא מזה להלכה בשני מקואות של כ' סאה ונפל לכ"א פחות מג' לוגים שאובים ונתערבו בין למעלה או שנטלה המחיצה שביניהן נכשרו שתיהן שהרי הושלמו למ"ס, ואם היה בכל אחת י"ט סאה ונפל כב' לוגים ומחצה לכ"א אז אם נתערבו למעלה אף שלא היה שם שיעור המשכה שניהם כשרים להקוות עליהן, ואם נטלה מחיצה שביניהן דעת רבינו נ"ע להכשיר ואין לסמוך ע"ז, ואם נפחת כותל שביניהן עד מחציתו וכדומה חשבינן לפ"ע המים שבמקואות ולפ"ח השאובים שבאו לשם, ואם משטח הפרצה שביניהם באו שאובים מאחד לחבירו להשלים ג' לוגים שניהם פסולים ואם לאו שניהם כשרים:

(פסקא ב) שם במשנה וחכ"א לעולם הוא בפסולו כו' ובמ"ב ביארה כיצד כו' עד שיצא ממנו מלואו ועוד, ודקדק הראב"ד בבעה"נ הובא בב"י בשינוי מלשון המשניות דבמ"ב קתני עד שיצא ממנו מלואו כו' ובמ"ג גבי בור מלא מים שאובים אמרו עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים ג' לוגים, ואמר דבמ"ב דאין כולה מים שאובים רק שנפסלה ע"י שאובים די שיצא ממנו מלואו כו' היינו בהיו שם כ' סאה ונפסלו ע"י שאובים ואח"כ באו לשם עוד מ"ס כשרים, [והיינו שבאו המ"ס מעט מעט דאם באו כאחד יכשירו לגמרי את כל המקוה] די שנוציא ממנה כ' סאה עם סך מה מהשאובים עד שיופחתו מג' לוגים ואף דבהכ' סאה שנוציא יהיה שם שליש ממים הראשונים ושני שליש יהיו ממים שבאו אח"כ לא איכפת לן בזה דגם מתחלה לא היו כולם שאובים משא"כ במ"ג דהיו כולם שאובים ובאו לשם מים כשרים חשבינן אז המים היוצאים לחוץ לפ"ח המים שבאו שם ואם היה מתחלה בבור כ' סאה ובאו לשם מ"ס מים כשרים אין די שיצא כ' סאה ועוד דבכ' סאה אין שם רק שליש מי הבור ולא תתכשר המקוה עד שיצא לפ"ח מים שבאו שם ומים הראשונים לפ"ע חלקם וכשיצא לפ"ח כל מים הראשונים אז תוכשר, וכ"כ האשכול בס"ס נ"ג ופסקו כן בש"ע סעיף כ' כ"א כ"ב וברמ"א שם סעיף כ"ב ובש"ך סקנ"ו וט"ז סקל"ב והש"ך האריך בזה לבאר אם חשבינן לפ"ח או מחצה:

על מחצה יע"ש, ולדעתי דבריהם אלו צריכים ביאור רב שסתמו להתיר במקוה שנפסלה ע"י שאובים בהוצאת מלואה ועוד, לזה לא יתכן להלכה לדעתי כ"א בנפסלה מתחלה ע"י ג' לוגים מצומצמים דאז מעיקר הדין אם היינו חושבים לפ"ח היה די באם נוציא גם לוג אחד מהבור דהרי בלוג הזה יש בו חלק מהשאובים ויתמעטו הג' לוגים שאובים כמו שסובר ר' יהושע באמת כן וחכמים דפליגי והחמירו בזה עד שנוציא כל שיעור מים הראשונים חומר שהחמירו בזה ולכן די בהוצאת כ' סאה כשיעור מים הראשונים אף שיש בהן שני שליש מים האחרונים, אבל אם היה פסולה על ידי נפילת שאובים הרבה כגון בהיו שם כ' סאה ונפל לשם סאה שאובים לא תתכשר אח"כ בהוצאת כ"א סאה אחרי שבאו עליה עוד מ"ס מים כשרים [מעט מעט] דהרי אם תחלק הסאה שאובים לכל הששים סאים היינו כ' הראשונים ומ"ס האחרונים יגיע לכל סאה כשרים שליש לוג עם חלק ט"ו מלוג שאובים [דסאה יש בה כ"ד לוג] וא"כ כשנוציא אח"כ כ"א סאה לא יהיה שם מן השאובים רק שמונה לוג עם ששה חלקי ט"ו לוג וישאר עוד בהמקוה קרוב לששה עשר לוג שאובים ואיך תתכשר המקוה ע"י הוצאת מלואה ועוד בס"ה זה לא יתכן, ולא עוד אלא דגם לר' יהושע דמיקל בזה לא תוכשר המקוה הזאת בהוצאת מלואה דהרי ר' יהושע לא הקיל רק לחשוב תערובות הג' לוגים עם המים כשרים לפ"ע תערובתן ולכן בנפלו לשם ג' לוגים מצומצמים די לר' יהושע אם נוציא ממנה אף קורטוב אחד דהרי יוחסר עי"ז שמץ מה גם מהג' לוגים ואין כאן ג' לוגים שאובים אבל בנפל לשם סאה שאובים בסך כ' סאה כשרים גם לר"י לא תוכשר עד שנוציא ממנה שמונה עשר סאים כי בכ' סאה אם תחלק הסאה שאובים יגיע לכל סאה לוג וחמישית הלוג שאובי' וכשנוציא אח"כ ח"י סאה יופחת מן השאובים כ"א לוג עם שלשה חלקי חמישית הלוג וימעט מג' לוגים שאובים, ואם באו לשם מ"ס מים כשרים על הכ' סאה הראשונים ונחלק הסאה שאובים לכל הששים סאים ויגיע לכל סאה שליש לוג עם חלק ט"ו מלוג כאמור בעינן שנוציא אח"כ לר"י נ"ד סאים דבסך נ"ד סאים יהיה שם מן השאובים כ"א לוג ושליש לוג וארבעה חלקי ט"ו לוג דוק ותשכח, וגם נ"ג סאים יספיק לר' יהושע להוציא כי יומעט בזה מג' לוגים שלשה חלקי ט"ו מלוג ודוק, (החשבון הזה נכתב אשר מתחלה היה הסאה שאובים בתוך חשבון הכ' סאה הראשונים והיינו שנפל הסאה לתוך י"ט סאים והושלמה עם השאובים לכ"ס), ואיך א"כ נימא דלרבנן דפליגי על ר"י בנפלו שלשה לוגין מצומצמים ומחמרי להוציא מלואה ועוד יאמרו בנפל סאה שאובים לכ' סאה להכשיר בהוצאת כ"א סאה אחרי שבאו שם מקודם מ"ס מה דגם לר"י לא תתכשר כ"א בהוצאת נ"ג סאים כאמור איך יקילו רבנן בזה במה דלפ"ח הששים סאים לסאה שאובים לא תתכשר פחות מהוצאות נ"ג סאה איך יכשירו אותה במלואה ועוד, זה לא יתכן בשום אופן, ואין לומר דחז"ל הקילו בזה מפני שפסולו מדרבנן לומר דתולין שהמים הראשונים יצאו כולם ולכן די בהוצאת שיעור מים הראשונים אף בנפל מקודם סאה שאובים אף שכ"ג קצת מד' הגר"א ז"ל בפי' משנה ב' (אך הוא החליף שם סדר המשנה ויתבאר לקמן בעז"ה) וכן רהטין גם ד' האשכול שכתב אלא אומרים כל היוצאים מפסולים יצאו, אין סברא כלל לומר כן, חדא דאין לזה שום יסוד דהרי במשנתנו שהתירו במלואה ועוד להחמיר אמרו כן דאף שאם נחשוב לפ"ח היה די בחסרון קורטוב כד' ר"י וחז"ל החמירו להצריך מלואה ועוד אבל לומר להקל במלואה ועוד אף שלפ"ת השאובים לא יספיק זה זו מנין לנו, וכן בתוספתא המובאה בר"ש פ"ק מ"ה איירי רק בנפלו ג' לוגים, ועוד שהראב"ד עצמו כתב מפני שהמים היורדים לבור באחרונה קרובים לצאת יותר מן הראשונים וכ"נ בחוש מפני שהן עליונים על פני המים ואיך א"כ נימא להיפך לתלות שהראשונים יצאו מקודם, ועוד שהראב"ד עצמו כתב הטעם שהקילו במילואה ועוד וז"ל התם כולהו כשרים ובשלשה לוגים שאובים הוא דאיפסלו כו' ע"כ הרי שלא כתב כן על בור שנפסל בשלשה לוגים, והש"ך בסקנ"ו הוסיף וסיים וז"ל ומן הדין הוי סגי לשער בכדי חשבון עד ג' לוגים אלא דלחומרא בעי בכדי מלואה כו' יע"ש הרי מד' כולם נלמוד להדיא דאם מתחלה נפל סאה שאובים לתוך כ' סאה ואח"כ באו לשם עוד מ"ס לא תוכשר המקוה עד שיומעט לפ"ח התערובות מג' לוגים שאובים והיינו בהוצאת נ"ג סאה כאמור, ומכ"ש בהיה בבור מקודם חמשה סאים ונפל לשם סאה שאובים ואח"כ נתוסף עוד ח"י סאים והרי יש בכל סאה מים לוג שאובים בודאי לא תוכשר עד שיצאו ממנו יותר מכ"א סאים גם לר"י כאמור כדי שיומעט מג' לוגים:

ב ומעתה תראה אשר הש"ע בסעיף כ"א סתם דבריו ונתן מקום לטעות שכתב סתם מקוה שנפל לתוכו מים שאובים ונפסל ואח"כ ריבה עליו מים כשרים כו' הרי הוא בפסולו עד שיצאו כל המים שהיו בתוכו כו' והיינו במלואה ועוד ואיך סתם להתיר במלואה בנפל לתוכו מים שאובים סתמא דמשמע איזה שיעור שיהיה וזה לא יתכן כ"א בנפלו ג' לוגים מצומצמים ולפרש ד' הש"ע דאיירי באמת בנפלו ג' לוגים מצומצמים א"כ היינו הך דסעיף כ"ב שם וע"כ דהש"ע איירי בסעיף כ"א בנפלו יותר משלשה לוגים ואפ"ה לא הצריך לפ"ח רק בסעיף כ' שם בבור מלא מים שאובים ובסעיף כ"ב הוסיף דאף בג' לוגים בעינן מלואה ועוד וזה לא יתכן כלל וגם הרמ"א בסעיף כ"ב כתב אבל אם היתה כולה שאובים אפי' נתן כו' דמשמע שדוקא בכולה שאובים לא מהני מלואה ועוד וז"א דאף בששה לוגים שאובים שנפלו לעשרה סאים ונתוסף עליו עד מ"ס לא תוכשר בהוצאות מלואה היינו עשרה סאים דכאן בכל סאה יש קרוב לשביעית הלוג בערך שאובים ולא תוכשר עד שיוציאו ממנה קרוב לכ"ב סאה כמובן, וגם דברי הש"ע בסעיף כ"א מועתקים מד' הרמב"ם פ"ה ה"ו והרמב"ם צייר שם בנפל לכ' סאה סאה שאובים ולמה סתם הש"ע להתיר במלואה כו' וגם הט"ז וש"ך לא נזהרו בזה כמשי"ת לקמן, אך זאת קאמינא דאם נפל סאה שאובים לכ' סאים וכדומה ונתוסף עד ס' סאים כנ"ל גם לחכמים דפליגי על ר"י יספיק בהוצאות נ"ג סאים אף שהחמירו בנפל ג' לוגים לתוך כ' סאה ונתוסף אח"כ הרבה מים דבעינן להוציא כל מים הראשונים עד פחות מג' לוגים מפני דחשבו כל מים הראשונים לפסולים וא"כ בנפל סאה לכ' סאים אם נחשוב כל מים הראשונים לפסולים הרי לח יספיק הוצאת נ"ג סאים דאכתי נשאר ממים הראשונים יותר מג' לוגים רק השאובים נתמעטו מג' לוגים אבל ממים הראשונים נשאר עוד הרבה אפ"ה די בזה גם לחכמים כי מעיקר הדין גם לחכמים די לחשוב לפ"ח רק שהחמירו בנפל ג' לוגים שהיה מספיק בחסרון קורטוב אחד אם נחשוב לפ"ח החמירו בזה להוציא כל מים שנקרא עליהם שם פסול מקודם והיינו במלואה ועוד, אבל אם נפל יותר מג' לוגים כגון סאה או רבע סאה דגם אם נחשוב לפ"ח בעינן להוציא משם יותר משיעור מים הראשונים שוב אין להחמיר בזה יותר אף שנשאר בכאן ממים הראשונים דהרי גם בנפל ג' לוגים ונוציא שיעור מלואה אכתי ישארו לפ"ח ממים הראשונים אשר נתערבו ולא איכפת לן בזה. כללו ש"ד גם לחכמים דקיי"ל כווחייהו עיקר הדבר לחשוב לפ"ח שלא ישאר בהבור שיעור ג' לוגים שאובים רק שהחמירו דאם לפ"ח יגיע ערך הוצאה פחות משיעור מים הראשונים לא מהני ובעינן הוצאת כל שיעור מים הראשונים ואם שיעור מים הראשונים לא יספיקו שישאר במקוה פחות משלשה לוגים שאובים לפ"ח ודאי בעינן דוקא לפ"ח וכ"ז ברור למבין:

ג ובמה שכתבתי דגם לחכמים דפליגי על ר"י מודים אשר:

עיקר הדין הוא לחשוב לפ"ח השאובים הונח לי מה דקשה לי על ד' הפוסקים שאמרו להוציא שיעור מלואה ועוד של מים הראשונים שנפסלו ומה נ"מ בין ראשונים לשניים ד"מ אם נפל שלשה לוגים שאובים לתוך בור שיש בו תמשה סאים מים כשרים ואח"כ באו לתוכו עוד מים כשרים מכשרינן בהוצאת שיעור מים הראשונים שנפסלו וזה פלא הכי רק ראשונים נפסלו ואחרונים לא נפסלו הרי גם מים הכשרים שבאו אח"כ ג"כ נפסלו וגם עליהם נקרא שם פסול ולמה יספיק בהוצאת מים הראשונים אם חכמים דר"י תיישי להמים שנקרא עליהם שם פסול הרי גם אותן שבאו אח"כ נפסלו אבל לפמ"ש דעיקר הדין די בהמעטת הג' לוגים שאובים וחשו להחמיר להוציא המים שנקרא עליהם שם פסול לא תשו רק במים הראשונים שהיו בעת שבאו לשם השאובים שאותן המים נראה פסול שלהם להדיא משא"כ המים שבאו אח"כ שלא נראה פסול שלהם ומאחר שמעיקר הדין לא בעינן רק לפ"ת לכן לא חשו בזה, וכן בנפל סאה שאובים לתוך תמשה סאים ואח"כ נתוסף עליה ת"י סאים אף שכולם נפסלו מ"מ אחר שנוציא משם כ"א. סאים הרי אז מעיקר הדין אין תשש בזה ולא חשו רק להוציא אותן המים שהיו לשם בעת שבאו השאובים לתוכן והרי כבר הוצאנו יותר משיעור המים שהיו לשם בתחלה ודי בזה, אכן מה שנראה מד' הפוסקים דגם בבור מלא מים שאובים וירדו לתוכו כשרים שדי להוציא מים עד שלא ישאר מן השאובים לפ"ת ג' לוגים כמש"ל באות א' ולא חיישינן לומר שכל הבאים לשם נפסלו וגם עליהם נקרא שם פסול בזה ודאי צ"ע דאלו הבאים לשאובים גם עליהם נקרא שם פסול ואיך יכשירו את השאובים כאשר נוציא מהן לפ"ת להמעיט השאובים, ד"מ בהיו שם חמשה סאה שאובים ובאו לשם עשרים סאה כשרים והרי כאן חלק החמישית שאובים ולפ"ד בעינן להוציא עד שלא ישאר בהגומא רק י"ד לוגים שיש כאן פחות מג' לוגים שאובים והרי כולם נפסלו ונקרא עליהם שם פסול איברא בש"ע סעיף כ' לא כתב היתר להכשיר את השאובים בבור מלא מים שאובים רק ע"י אמה הנכנסת לו ואפשר דאיירי בהיו באמה מ"ס ולכן לא נפסלו המים כשבאו לתוך השאובים ומה שלא נתכשרו השאובים בהתחברותן לאמה שיש בה מ"ס שלפ"ד הש"ע בסעיף נ"ב כשנתחברו שעה א' להכשרים די להכשירן י"ל דהאמה הוי קטפרס ואינן מצטרפי' להכשיר את מי הבור השאובים ואפ"ה המים היורדים לשם לא נפסלו שמחוברים למ"ס דהקטפרס עצמו ביש בו מ"ס לא יופסל ע"י שאובים, אבל זה רב הדוחק דאם הקטפרס לא יופסל ע"י שאובים וחשבינן לכל מימיו כמצורפים לענין שאובים א"כ יטהרו גם את מי הבור ואם אינן כמצורפים יפסלו גם הם בירידתן לבור, אבל יש לומר עוד דכל שהאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו לא נראה כנפסלו הכשרים אדרבה הכשרים מדחי הפסולים לצאת חוצה ולכן אף באין באמה מ"ס לא תשבינן הכשרים שבאו לשם כפסולים אבל הרמ"א בסעיף כ"ב כתב סתם אפילו נתן עליה כו' אלא מחשבין המים לפ"ע הכשרים כו' משמע דאף שבאו לשם כשרים ונתיישבו בהבור די לחשוב אח"כ לפ"ת. שהרמ"א הבין דמה שהאמה נכנסת ויוצאת לא תועיל להתיר ולכן סובר דבכ"ע חשבינן המים לפ"ת. ולפ"ז צריך לומר דאין ענין קריאת שם פסול רק בירדו השאובים לתוך הכשרים אבל בבאו הכשרים על השאובים לא נקרא עליהם שם פסול אדרבה לטהר באו לא לפסול, זהו הנראה מדעתם ז"ל:

ד אבל כל עיקר התלט דעתם דלא בעינן רק הוצאת מים הראשונים שנפסלו אבל המים שבאו בשניים גם שנפסלו לא איכפת לן בהוצאתם אין לזה הכרת במשנה כלל. דבבא הראשונה במשנה בנפלו ג' לוגים לא נתבאר שם כלל שבאו לשם את"כ עוד מים קודם שהוציא הפסולים, ולשון לעולם הוא בפסולו נוכל לומר שאין הכונה שאף שבאו לשם עוד מים לעולם הוא בפסולו הראשון להוציא מיליאו הראשון לא יותר רק הכונה להוציא מד' ר"י דגם אם יחסר מהמים לא יטהרו מפסולן עד שיצא מילואו ועוד אבל בבאו לשם עוד מים אפשר שנפסלו כולם, ובבא שניה בבור מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו אשר אמרו דמחשבינן לפ"ת, יתכן לפרש דמי האמה לא נפסלו כלל שהיה בהם מ"ס, ומה שלא טהרו את מי הבור השאובים מפני דאחר שיפסקו מי האמה תחזור לפסולה כמשי"ת לקמן, ולכן די בהוצאת השאובים לפ"ת הא אילו היה מי האמה שלא בשיעור מ"ס ונפסלו בבואן לתוך הבור אפשר דלא תוכשר בהוצאת המים לפ"ת ובעינן לנקותה לגמרי עד שלא ישאר שם ג' לוגים מים רק הר"ש לקמן פ"ה מ"ב פי' בבא דבור כו' שאין באמה מ"ס ואפ"ה מתכשרי בהוצאת השאובים לפ"ת אף שנפסלו בבואן לבור וכ"כ הרא"ש בב"ק פ' מרובה עי' תוי"ט ולקמן יתבאר אם דבריהם מוכרחים, אך מתוספתא דלעיל פ"ק המובאה בר"ש משמע כד' הפוסקים שאמרו שם בתוס' מקוה שהוא מחזיק עשרים סאה ובתוכו י"ט סאים ונפלו לתוכה שלשה לוגים כו' ירדו גשמים ונתמלאו לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו כו' משמע דמי גשמים שבאו אח"כ גם שנפסלו בבואן למקוה לא איכפת לן בהוצאתם מפני שהיו שניים כו', ואכתי אין משם ראיה רק בנפסל ע"י ג' לוגים דלא תשבינן לפסולים רק הראשונים לא השניים אבל באם היה כולה שאוב ובא לשם אח"כ מי גשמים אפשר שכולן נפסלו. ולשיטת ר"ת שכתבתי לעיל פ"ב דאמרינן קמא קמא בטל ואם היה בבור תמשה סאים שאובים ובאו לשם עוד הרבה מים מעט מעט כולם פסולים מן התורה, אם כן לכאורה צ"ע איך תוכשר המקוה בהוצאת השאובים לפ"ת אתרי שכל המים כבר נפסלו מן התורה, ואפשר דאף שמימיו נפסלו מן התורה מ"מ לא נתהפכו הכשרים להיות כשאובים ממש רק שפסולים מה"ת מפני שנתבטלו בתוך השאובים אבל אם נוציא המים בענין שלא ישארו שאובים לפ"ת רק עד פתות מג' לוגים שבו מים הכשרים להכשירן וצ"ע ויתבאר עוד לקמן:

ה כ"ז ביארתי לשיטת הראב"ד שנמשך אחריו בש"ע, ונשובה ונראה האם יהלמו כן ד' הרמב"ם ז"ל, הוא ז"ל כתב פ"ה ה"ו מקוה שנפל לתוכו מים שאובים ונפסל ואח"כ ריבה עליו מים כשרים עד שנמצאו הכשרים מ"ס הרי הוא בפסולו עד שיצאו כל המים שהיו בתוכו ויפתחו השאובים מג' לוגים כיצד מקוה שיש בו כ' סאה מ"ג ונפל לתוכו סאה מים שאובים ואח"כ הרבה עליו מים כשרים ה"ז בפסולו עד שידע שיצאו ממנו כ' סאה שהיו בו ותמשה קבין ויותר מרביע הקב ולא ישאר מן הכל שנפסל חוץ מפחות משלשה לוגים ע"כ. והנה אם נפרש כפשט דבריו דמקוה הזאת שבא לתוכה מקודם סאה שאובים לתוך כ' סאה ואחר כך הושלמה למ"ס [לא נתברר איך כוונתו אם הושלמה למ"ס עם כ' סאה הקודמים או שבאו לשם עוד מ"ס ויהיה בין הכל ששים סאים] שתוכשר בהוצאת כ"א סאה נכה פחות ג' לוגים והיינו מלואה ועוד הרי כבר ביארתי לעיל באות א' שזה לא יתכן בשום אופן דמששים סאים בס"ה אם נוציא כ"א סאה אכתי ישאר שם שאובים שני שלישי סאה לפ"ת כמובן וכמש"ל שלא התירו במלואה רק בנפלו שלשה לוגים שמן הדין היה די בהוצאת קורטוב א' לא בנפל סאה שמעיקר הדין בעינן להוציא לפ"ת עד צ"ג סאים כנ"ל באות א' באורך, ואיך יכשיר הרמב"ם בזה בהוצאת קרוב לכ"א סאה כו', ומן ההכרת לומר דהרמב"ם מחמיר בזה יותר מהראב"ד וסובר בנפל סאה בכ' סאה ואח"כ רבו הכשרים בעינן להוציא לפ"ת עד שלא ישאר גם ממים הראשונים ג' לוגים היינו מכל הכ"א סאה ולא די להמעיט השאובים מג' לוגים רק בעינן להמעיט כל מים הראשונים דכולם נפסלו ונחשבו כשאובים וא"כ כשהושלם אחר כך עד פחות מתשעה לוגים שישאר בבור דאז יהיה בס"ה ממים הראשונים פתות משלשה לוגים כי הם שליש כל מי המקוה: כמובן ואם אח"כ רבו עד ששים סאים והיה בס"ה פ"א סאים ימעיט המים עד פחות מי"ב לוגים שיש בהמים בס"ה רבע ממים הראשונים, וכן מורה לשונו שכתב עד שידע שיצאו ממנו כו' ואם היה כונתו כפשוטו שדי בהוצאת כ"א סאה מה שייך כאן עד שידע מה הודעה שייך כאן, אלא ע"כ דכוונתו לחשוב לפ"ח עד שידע שאין שם ממים הראשונים ג' לוגים, וגם ממ"ש ולא ישאר מן הכל שנפסלו פחות מג' לוגים ואם היה מצריך להוציא רק לפ"ת השאובים הרי ישאר הרבה מן מים שנפסלו מקודם ולכן התחכם לכתוב שנפל סאה שאובים ולא כתב ג' לוגים שאובים דבא לחזק דבריו דכמו דבנפל סאה א"א להתיר בהוצאת שיעור מים הראשונים דעדיין ישאר הרבה מן השאובים לפ"ח וע"כ צריך להוציא עד שלא ישאר גם מן אותן שנפסלו ולכן סתמו במשנה ולא חלקו בין סאה לג' לוגים, ומובן לפ"ז דגם אם מתחלה היה נופל רק ג' לוגים לתוך כ' סאה היה מצריך ג"כ להמעיט כל מים הראשונים עד פחות מג' לוגים ואם אח"כ באו לשם מים כשרים עוד כ' סאה וכדומה לא יספיק להמעיט להוציא מלואה היינו כ' סאה הראשונים כהראב"ד דהראב"ד סובר דאין לנו לחשוב רק לפ"ח השאובים רק חומר החמירו להוציא גם שיעור מים הראשונים כנ"ל ולכן גם שנשאר אח"כ ממים הראשונים הרבה לפ"ח לא איכפת לן ולכן גם בנפל סאה שאובים לתוך כ' סאה ואח"כ ריבה מים כשרים יספיק ג"כ להמעיט לפ"ח השאובים עד פחות מג' לוגים, אבל להרמב"ם דסובר בנפל סאה לתוך כ' סאה דבעינן להמעיט ממים הראשונים שנפסלו עד פחות מג' לוגים ממילא גם בנפל ג' לוגים לתוך כ' סאה ואח"כ רבו כשרים מ"ס בעינן להמעיט עד פחות מתשעה לוגים כדי שלא ישאר ממים הראשונים ג' לוגים, ולית ליה להרמב"ם דקדוקו של הראב"ד להקל לחכמים דר"י לחשוב לפ"ח, וכן מורים דבריו לעיל שם בה"ה בדין המשנה במקוה שאין בו מ"ס שנפל לשם ג' לוגים ונחלק לשנים כתב וריבה מים כשרים על כל אחד מהן הרי אלו פסולים שכל המקוה כולו שנפסל כמים שאובים הוא חשיב וכאילו כל מימיו נשאבו בכלי ע"כ, הרי שסובר דכל המים שנפסלו נחשבו כשאובים ולכן גם אם רבו אח"כ מים כשרים בעינן להוציא עד שיומעט ממים הראשונים פחות מג' לוגים כאמור:

אך בזה נראה דמודה הרמב"ם דלא נחשבו לפסולים רק מים הראשונים אבל מים שבאו אחר כך אף שגם הם נפסלו אפ"ה לא נחשבו כפסולים שנצטרך להוציא אותן רק שיומעט ממים הראשונים עד פחות מג' לוגים וגם בבור מלא שאובים לדעתו לא נפסלו מים שבאו עליהם אך לדעתו אפשר דאיירי בהיו במי האמה מ"ס כמשי"ת שלדעתו לא יועיל החבור אם אחר כך נפסקו, וכל זה ברור בדעתו ז"ל וגם הט"ז בסקל"ב הבין שד' הרמב"ם סותרים דברי הראב"ד רק שדחה בקש:

ו וליישב להרמב"ם דקדוקי לשון המשנה מפני מה בבור מלא מים שאובים אמרו לשון עד שיתחשב וכן הוא ז"ל כתב כך בה"ו ובבור שנפל לשם ג' לוגים אמרו עד שיצא ממנו מלואה נראה אדרבה דלחומרא אמרו כן גבי שנפסל ע"י ג' לוגים, דשם בבור מלא מים שאובים שהאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו והבור היה מלא מקודם א"כ כל סאה שבא לשם מאמה תיכף הלך ויצא משם סאה לחוץ בצד השני ובסאה הזאת שיצאת משם יש שם מחצית מים הראשונים ומחציתו ממי האמה ומכ"ש אם נחשוב לכל סאה שיצא מן הבור לחוץ שיש בה לפ"ע מי האמה שבאו לשם ומי הבור ואם היה בבור עשרה סאים שאובים ונכנס סאה מן האמה ויצא סאה לחוץ הרי יש בסאה שיצאת לחוץ ערך תשעה חלקי סאה ממי הבור ובסאה השני שבא לשם מן האמה ויצא לחוץ יהיה בשם שמונה חלקי סאה בערך מן השאובים א"כ במהרה יתכשרו מימי הבור להוסיף עליהם מים ויוכשרו להשלים למי מקוה וגם אם נחשוב למחצית מי האמה והבור בכל סאה שיצא לחוץ יוכשרו מי הבור בצאת מהן לחוץ עשרים סאה, אבל אם היה בבור עשרה סאים כשרים ונפסלו ע"י ג' לוגים ובאו עליהם עשרים סאים לא יוכשרו בהוצאת עשרים סאים דאכתי ישאר שם ממים הראשונים עד שיוציאום מן הבור ולא ישאר בו רק פחות מתשעה לוגים, וא"כ הך עד שיתחשב לקולא נאמרה מפני ששם איירי שלא באו הכשרים יחד לתוך הבור רק נכנסו מעט מעט ויצאו מעט מעט ואם באו כולם כא' לתוך מים שנפסלו בעינן להוציא עד פחות מג' לוגים ממים הראשונים כנ"ל: (ז) וממוצא דבר נשמע עוד פלוגתא אחרת בין הרמב"ם להראב"ד והוא במקוה חסרה שנפסלה על ידי נפילת שאובים ד"מ שהיו בה עשרה סאים כשרים ונפל סאה שאובים ונפסלו אם נפל אח"כ ממקוה הזאת לתוך מקוה חסרה אחרת דלהרמב"ם המים שהיו במקוה שנפסלה נחשבו כולם כשאובים ופוסלים אחר כך את מקוה אחרת בשלשה לוגים ולהראב"ד לא פסלו בג' לוגים כ"א לפ"ח ועד שיפלו ממקוה הזאת שנפסלה ל"ג לוגים לא יפסלו את מקוה השנית, דאף שהצריכו להוציא מלואו הראשון ולא יספיק המעטת השאובים מג' לוגים זהו לטבול בהן עצמן מפני שנקרא עליהן שם פסול אבל לפסול אחרים לא פסלי כמו שלא הצריכו להוציא עד שלא ישאר ג' לוגים מן הראשונים שנפסלו, ואם כן יש להביא ראיה לדעת הרמב"ם ממשנה דתמורה י"ב שאמרו שם אין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפ"ח ונתלבטו בש"ס לאוקמה ובסוף אוקמוה לפ"ח כלים, ולמה להו כל זאת יפרשו כפשוטה דמים שאובים שנפלו למקוה חסרה ואח"כ באו ממנה למקוה אחרת דאינן פוסלים בשלשה לוגים רק לפ"ח התערובות ויהיה דומה ממש לריש ד' המשנה שם בהא דאין המדומע מדמע אלא לפ"ח ואין המחומץ מחמץ אלא לפ"ח, דפירשה רש"י שם שאם נדמע תרומה בחולין ונפל מן החולין למקוה אחר אינה מדמעת רק לפ"ח התרומה שהיה בהחולין וכן יפרשו ממש הא דאין המים שאובים פוסלים ולמה אוקמה בש"ס בגווני אחריני שאינן דומין להרישא כלל, ומזה מוכח בעליל כדעת הרמב"ם דהש"ס פשיטא להו דמקוה שנפסלה ע"י שאובים יפסלו אח"כ את מקוה חסרה בג' לוגים, ולהראב"ד צריך לדחוק ולומר דאם היינו מפרשי' כך היה במשמע דמקוה שנפסלה ע"י ג' לוגים תוכשר אחר כך בהמעיט השאובים משלשה לוגים וכדעת ר"י במתניתין דידן ואנן לא קיי"ל כר"י בהא ולכן אוקמה בגווני אחריני וכבר הקשה רבינו נ"ע למה לא אוקמה משנה דתמורה כר"י והתירוץ מובן דלא רצו לאוקמוה דלא כהלכתא, וכן נימא להראב"ד דלכן לא אוקמה לענין לפסול מקוה אחרת שלא נפרשה גם לענין אותה מקוה שתתכשר אח"כ על ידי המעטת ג' לוגים כר"י, ואף דלגבי מדומע ברישא שם ג"כ אותה המדומע לא חותר ע"י המעטה רק לענין לדמע אחרים התם שאני דאין שיעור לתרומה הנדמעת וכל שלא היה שם מאה לבטלה נאסרה אבל כאן שיש שיעור לשאובים בשלשה לוגים היינו מפרשים כר"י דגם אותה המקום הפסולה תתכשר ע"י המעטה משלשה לוגים. ובזה יתיישב מה דקשה בלא"ה להראב"ד שלדעתו נוכל לפרש משנה דתמורה גם לענין אותה מקוה שנפסלה דאין פוסלים אותה אלא לפ"ח היינו דאם נפסלה ע"י ג' לוגים ולא יותר יספיק בהוצאת מלואו ועוד אבל אם נפסלה על ידי סאה או יותר בעינן להוציא מלואו הראשון ועוד לפ"ח להמעיט את השאובים מג' לוגים כמש"ל באות א', אבל לא רצו לפרש כן דא"כ היה במשמע כד' ר"י דלעולם לא בעינן להוציא מלואו הראשון רק להמעיט השאובים מג' לוגים, אבל אכתי לא נייח דאף אם נוכל לפרש המשנה כר"י מ"מ כיון דנוכל לפרשה שפיר גם אליבא דחכמים למה נדחקו להעמידה לפ"ח כלים או לענין המשכה מה שאין זה בגווני דבבא דרישא, אבל י"ל מפני שלא אמרו במשנה אין תערובות מים שאובים פוסלים אלא לפ"ח רק אמרו אין המים שאובים:

כו' בשאובים מכשיר גם בשאוב שנתחבר שעה אחת ולא חייש למה"ע וכן הש"ע פסק להקל בנתן סאה בסעיף כ"ד וכמו כן מכשיר בשאוב שנתחבר בסעיף נ"ב כמש"ל אבל להרמב"ם יש לחוש בתרווייהו לפסול כמש"ל, אבל לדעתי ית' לקמן דפלוגתא דתנאי היא במשנתנו ת"ק דמשנה ב' עם ראב"ע ולת"ק יהיה הדין כהטור והש"ע דשאובים שנתחברו שעה א' הם לעולם בהכשרן ויוכח ממילא גם דין זה דהא דבור מלא מים שאובים והאמה נכנסת דאיירינן באין באמה מ"ס ויוכח דין זה דלא חיישינן להוציא מים שניים שנפסלו כנ"ל ושם יתבאר לחלק דבור מלא מים שאובים חמיר יותר דאף אם אמה של מ"ס בא שם לא יטהרו בחבור לפי שעה:

י ולהלכה בהך דשאובים שנתחברו למקוה של מ"ס אם נטהרו לעולם יתבאר לקמן בעז"ה. ובנ"ד שאנו דנין כאן אם בעינן להוציא מים שניים שנפסלו בשני' הנה באמת מסגנון ד' הרמב"ם ז"ל שכתב סתמא בפ"ה ה"ו מקוה שנפל לתוכו מים שאובים ונפסל ואח"כ ריבה עליו מים כשרים כו' ה"ה בפסולן עד שיצאו כל המים שהיו בתוכו ויפחתו השאובים מג' לוגים כו' העתקתי לשונו לעיל באורך, מוכיח פשט לשונו דגם אם המים הכשרים שריבה אח"כ נפסלו גם כן אפ"ה יספיק בהוצאת מים הראשונים שנפסלו, ואף שלדעתו אמרתי דממשנה דבור מלא מים שאובים כו' אין לנו ראיה להתיר בזה מ"מ סמך הרמב"ם על פשט לשון המשנה בבבא הראשונה בור שבחצר ונפלו לו ג' לוגים לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו כו', דפשט לשון זה מורה דגם אם באו אח"כ מים כשרים שנפסלו ג"כ בבואן לשם אפ"ה די בהמעטת שיעור מים הראשונים, וכך אני אומר להכריע להלכה מאחר דלהר"ש והרא"ש והטור והש"ע יש ראיה מוכחת מהא דבור מלא מים כו' להכשיר בזה, רק שלהרמב"ם והראב"ד אין ראיה משם להתיר ואפ"ה נראה מדעת הרמב"ם דגם הוא מקיל בזה במקוה שנפסל ע"י ג' לוגים לכן נראה לומר דמקוה שנפסלה ע"י נפילת שאובים די בהוצאת שיעור מים הראשונים שנפסלו, וכפשט ד' התוספתא המובאה בר"ש פ"ק שהבאתי לעיל באות ג', [והיינו ע"פ חשבון שביארתי לעיל דאם נפלו רק ג' לוגים די בשיעור מים הראשונים לחוד ואם נפל סאה או יותר בעינן להראב"ד להמעיט עד שלא ישאר מהשאובים ג' לוגים ולהרמב"ם בעינן בכ"ז להמעיט עד שלא ישאר לפ"ח ג' לוגים ממים הראשונים וכנ"ל באורך]. אבל בבור מלא מים שאובים ובאו לשם כשרים נראה להחמיר דבעינן להוציא כל המים שנפסלו בבואן לבור מפני שרבו השאובים מקודם ונקרא שם פסול על כל המים שבאו לשם, וכ"נ מדקדוק ד' המשנה דבור שנפסל ע"י שלשה לוגים לא נקטה בזה והאמה נכנסת כו' דזו תתכשר גם אם באו מים כשרים שלא מן האמה אבל בבור מלא מים כו' נקטו בלשון והאמה כו' וכדעת הרמב"ם והראב"ד דהך אמה היא של מ"ס כנ"ל, ולכן גם אם יבאו לשם מים של מ"ס ונרצה להכשיר מי הבור אחר שיופסק חבורן למקום של מ"ס בעינן להרמב"ם להוציא עד שלא ישאר שיעור שלשם לוגים מכל המים שנפסלו אחר הפסק חבורן אם לא יצאו מקודם מי הבור לפ"ח ולהראב"ד יספיק בהוצאת שיעור מים שנפסלו ולהמעיט השאובים עד פחות מג' לוגים וכנ"ל שהרי רבו מי האמה על השאובים אבל אם לא היה במי האמה מ"ס אז כל מה שיבא לבור הכל נפסל ובעינן לנקותו עד פחות משלשה לוגים כאמור, ובפרט להרמ"א שחשש לדעת ר"ת דשאובים פסולים מה"ת ולדעת ר"ת אמרינן קמא קמא בטל א"כ לדעחו כל מה שבא לבור אח"כ נפסל מן התורה ודאי יש להצריך לנקות כל מי הבור בין הראשונים וכן השניים, זהו מה שנראה לדעתי בזה, ועוד יתבאר לקמן דין חבור שאובים למקוה כשרה בעז"ה:

(פסקא ג') (א) תוספתא הובאה בר"ש ב' בריכות של מ' מ' סאה זו ע"ג זו ונפלו ג' לוגים מים לעליונה ונפתקו ובאו לתחתונה כשרים שאני אומר שלמו מ' סאה כו'. פירשה הר"ש שהיו חסרים המקואות שלשה לוגים מים כו' ונפסלה העליונה וכשירד לתחתונה שלשה לוגים לא חיישינן שירדו השאובים דא"א שלא יתערבו מעט במי הבריכה ונמצא שהשלימו המ"ס של תחתונה קודם שירדו לה שלשה לוגים ושני המקואות כשרים דעליונה מחוברת לתחתונה. וכן פירשה הרא"ש בתשובה כלל ל"א סי' ב' ולכאורה עולה זה בדעת הראב"ד דמקוה שנפסלה לא תפסול אחרת בג' לוגים שירד ממנה וחשבינן השאובים לפ"ח, [ואיירי הכא באופן שלא היה כאן המשכה דאם היה המשכה גם אם ירדו השאובים תוכשר השניה ע"י רבייה והמשכם ועליונה תתכשר שמחוברת לתחתונה, וצ"ל שלא הים כאן ג"ט לפ"ד הש"ע דבעי ג"ט בהמשכה כמבואר בסעיף מ"ה או שהיתה רצפת אבנים כפ"ד הרמ"א שם בסעיף מ"ו ולפ"ד הרשב"ץ בב"י דהמשכה די בכ"ש צ"ל דאיירי כאן בגוונא דלא היה המשכה כעין האמור בש"ע סעיף מ"ו וצ"ע]. ומוכח מזה דלא די שאינן פוסלים אף מעלים להשלים שיעור מ"ס ע"י ג' לוגים הפסולים שירדו לשם ואף שאם היו במקומן בעינן להוציא מלואן זהו מפני שנקרא עליהן שם פסול אבל כאן שירדו לרוב מקוה מי גשמים מצטרפים להשלים מ"ס מפני שאין בהם מים שאובים רק לפ"ח, אבל א"כ למה צייר בתוס' בחסר רק ג' לוגים מכל אחת וגם בחסר חמשה סאים ויותר ונפל לעליונה שלשה לוגים ונפתקו ובאו לתחחונה לא יפסלו התחתונה וגם ישלימו שיעור מ"ס, ומד' הר"ש והרא"ש נראה דמפרשי דאם היה חסר הרבה בתחתונה ונפל לעליונה ג' לוגים וירד לתחתונה היינו חוששים פן ירדו כל הג' לוגים לתחתונה ומפני שלא חסר בתחתונה רק ג' לוגים מועילים להשלים דע"כ בשלשה לוגים שירדו יש שם מעט ממי הבריכה ומאחר שהוצרך לצייר בתחתונה בחסרון ג' לוגים דוקא נקט כמו כן בעליונה בחסרון ג' לוגים אבל בעליונה אין נ"מ דגם בחסר הרבה הדין כן שמימיה יועילו להשלים רק שלא יחסר בתחתונה רק שלשה לוגים דאם חסרה הרבה חיישינן כשירד חצי סאה מן העליונה או יותר שמא יש שם ג' לוגים השאובים, אבל דבר זה צע"ג דאם מים של העליונה חשבינן לפ"ח למה נחוש שירדו כל השאובים לתחתונה הרי פשיטא דנבללו בתוך מי הבור והרי במדומע ומחומץ אמרו במשנה דתמורה דאין אוסרים אלא לפ"ה ולא חיישינן שבא כל האיסור לתערובת השניה ולמה נחוש בדבר המתבלל כמים במים שירדו כל השלשה לוגים לתחתונה וגם אם יבאו לשם מים הבלולים חמשה סאים אין שם כל הג' לוגים השאובים. עוד צע"ג שלדעתם דהתחתונה חסרה ג' לוגים וכשירדו לתוכה ג' לוגים מן העליונה לכשרה מפני שיש שם מעט מן מי הבריכה הרי אכתי לא תוכשר התחתונה ע"י השלמה הזאת דהשאובים שירדו לשם גם אם הם פחות מג' לוגי' אינן משלימין השיעור כמבואר לקמן פ"ז דפחות מג' לוגים אינן פוסלים ולא מעלים וכמבואר ברמב"ם וטוש"ע סעיף כ"ב וא"כ כשבאו לשם לוג ממי הבריכה ושני לוגים מן השאובים עדיין חסרה התחתונה ב' לוגים כשרים ונצטרך לומר שתושלם אח"כ בבוא לשם עוד שני לוגים מים וא"כ נחוש פן באו לשם כל מג' לוגי' שאובים בתוך סך החמשה לוגים שהכשירו אותם לדעתם דחיישינן פן באו השלשה לוגי' כאחת שלא לפ"ח הכשרים, ולומר לדעתם דגם שלא תכשר ע"י השאובים אפ"ה מהני לענין שלא תפסל עוד ע"י שלשה לוגים שאובים זה לא יתכן דאם לא השלימוה בודאי תפסל על ידי ג' לוגים שיבאו לשם וזה פשוט לכל מבין:

וצ"ל לדעתם דהכא איירינן שהתחתונה לא היתה חסרה רק כ"ש ובבוא לשם ג' לוגין מן העליונה כיון שהיו שם מעט מן מי הבריכה העליונה הושלם שיעורה, ואם היתה חסרה ג' לוגים לא תכשר דחיישינן פן יבאו השאובים מקודם ולא תשלם שיעורה בג' לוגים במעט ממי הבריכה כאמור, אבל: הר"ש כתב להדיא דכל אחת חסרה שלשה לוגים ולית פתרי לדבריו ז"ל: עוד יש לדחוק באופן אחר, דהמים שבאו מעליונה היה בהמשכה והר"ש לשיטתיה לקמן פ"ד מ"ד דהמשכה אינה מועלת רק עם תערובת רוב כשרים ולכן אמר שאני אומר שלמו מ"ס כו' היינו שלא באו לשם השאובים לחוד בהמשכה רק עם תערובת מי הבריכה ולכן משלימים השיעור, אבל אכתי לא דייק מ"ש הר"ש שיש שם מעט ממי הבריכה ומה יועילו מעט מי הבריכה הרי בעינן רוב כשרים ולא זכיתי להלום דבריהם הקדושים, אבל פשט ד' התוספתא מובנת כפשוטה להנחתם דמים שנפסלו אינן פוסלים אח האחרת רק לפ"ת השאובים כדעת הראב"ד נאמר דאיירי כאן בחסרו הרבה משני המקואות כסאה או יותר מכ"א וכשירד לתחתונה סאה להשלים השיעור של תחחונה אין שם שלשה לוגים שאובים דחשבינן לפי חשבון ותושלם במי העליונה, ויוכח מזה דינו של הראב"ד דמים שנפסלו אינן פוסלים אחרים רק לפ"ת השאובים וגם משלימין השיעור, ולהרמב"ם נוכל לומר דכאן איירינן שבאו בהמשכה והתוספתא סוברת דבעי' תערובת רוב כשרים מקודם כד' הר"ש לקמן, אף שהרמב"ם פסק דהמשכה כשר בשאובים לחוד בלא תערובות מקודם מ"מ נוכל לומר דהתוספתא סוברת דבעינן תערובת רוב מים מקודם דהרי הרא"ש כ"כ לקמן פ"ד מ"ד דמשנה דשם סוברת דבעינן תערובת רוב מים מקודם ואנן לא קיי"ל כמשנה דשם כן נימא להרמב"ם דתוספתא זו סוברת דבעינן תערובת רוב מים מקודם ולכן אמרה שאני אומר שלמו מ"ס פי' שלא ירדו לשם השאובים לחוד בהמשכה רק עם תערובת רוב מים מן העליונה ולכן הוכשרה התחתונה וגם העליונה תחכשר אחר כך, או נוכל לומר דהך תוספתא אליבא דר' יהושע מחנייא ולדעתו ודאי מים שנפסלו אינן פוסלים רק לפ"ת וכמ"ש הר"ש עצמו על בבא שניה דתוספתא דאתיא כר' יהושע כן נימא גם בבא הזאת אתיא כר"י ולחכמים דפליגי עלי' נאמר דמים שנפסלו פוסלים מקוה אחרת בג' לוגים כמש"ל:

ב בבא שניה דתוספתא שני מקואות של עשרים עשרים סאה זו בצד זו ונפלו שלשה לוגים לתוך א' מהן ונפתקו ובאו לחבירו כשר ר' יוסי אומר אם ניטלה מחיצה פסול, פירשה הר"ש דת"ק סובר כר' יהושע ור' יוסי לשיטתיה במתניתין יע"ש, וגם זה צריך ביאור לדעתו ז"ל דלכאורה מתפרשת שנפחקו ובאו לתחתונה שנפרצו מלמעלה ונתחברו זה לזה דלר' יהושע שניהם כשרים מפני שאין בזו ג' לוגים וכן בשניה וכשרים שניהם להקוות עליהן ומה דנגעי להדדי לא מיפסלי שאין בכ"א ג' לוגים שאובים, אבל לא יתכן לומר דשניהם כשרים כמו שהן מפני שיש בצירופן מ"ס דגם לר' יהושע מקוה שנפסלה ע"י ג' לוגים לא תוכשר בהשלים עליה עד מ"ס ובעינן להמעיט השאובים מג' לוגי' וכאן אם נחשבן כמחוברים זל"ז אכחי במה יתכשרו הרי לא נמעט השאובים מג' לוגים וע"כ דכשרים היינו להקוות עליהן ומפני דבכ"א אין בה ג' לוגים כשרים להקוות עליהן כ"א, בפ"ע ור' יוסי דפליג לשיטתיה דנקרא עליהן שם פסול והראשונה ודאי לא תכשר בהמעטת מימיה אף גם השניה תופסל לשיטתיה דתייש פן ירדו השאובים כאחד ולא חשבינן לפ"ח. אבל צ"ע למה הוצרך ר' יוסי לומר אם נטלה מחיצה דהרי לדעתו פסולים שניהן אף גם בנפרצו מלמעלה ובאו מהראשונה הפסולה לשניה, ומוטב הו"ל לפרש לפי דרכו דר' יוסי קאי ג"כ אליבא דר' יהושע ואמר דעד כאן לא מכשרינן להקוות עליהן רק בנפרצו מלמעלה דאין בכ"א ג' לוגים אבל בניטלה כל המחיצה שניהם פסולים דהרי נתחברו זל"ז והוי כאילו השלים הראשונה למ"ס דגם לר' יהושע לא תתכשר אם לא המעיטו השלשה לוגים ונחשבו כמקוה אחת ופסולה, ולפמ"ש מקודם בבבא הראשונה לפ"ד הראב"ד דחשבינן לפ"ח ולכן שם שניהם הוכשרו א"ש בפשיטות גם בבא זו אליבא דחכמים דכאן שנפתקו מלמעלה ובא לחבירו השניה כשרה ולכן בבבא הראשונה אמר כשרים לשון רבים דמאחר דהשניה הושלמה למ"ס גם הראשונה תתכשר ע"י חבורה לשניה השלמה וכאן דשניהם של כ' סאה השניה כשרה להקוות עליה דלא נפסלה ממי הראשונה דחשבינן המים לפ"ח ולא באו לשם שלשה לוגים שאובים והראשונה נשארת בפסולה ולכן אמר כשר ל' יחיד ור' יוסי אמר ע"ז דאם ניטלה מחיצה פסול דאם ניטלה כל המחיצה הרי באו כל מימי הראשונה לתוך השניה ופסולים שניהם אליבא דכ"ע וא"כ לד' הראב"ד אתיין ד' התוספתא כמין חומר אליבא דהלכתא כחכמים דפליגי על ר' יהושע, ולהרמב"ם צ"ל דכל ד' התוספתא אתיין אליבא דר' יהושע כמ"ש בבבא הראשונה וכן בבא השניה אתיא כר' יהושע ושניהן כשרים להקוות עליהן וגם ד' ר' יוסי אתיין אליבא דר' יהושע דאם נטלה מחיצה פסול גם לר' יהושע כמש"ל, או נפרש להרמב"ם בבא שניה ג"כ בהמשכה והשניה כשרה מפני שבאו לשם המים בתערובות ובהמשכה והראשונ' נשארה בפסולה ובבבא הראשונה שניהם כשרים שהעליונה נתחברה להשניה הכשרה כאמור ובבבא השניה כשרה השניה להקוות עליה וע"ז אמר ר"י דאם ניטלה המחיצה שניהם פסולים דאין כאן המשכה, עכ"פ מובן מכ"ז שד' התוספתא נתיישבו בדוחק אליבא דהרמב"ם ז"ל דאם נפרשן כר' יהושע הוא דוחק, וכן אם נפרשן בהמשכה דחוק מה דבעי תערובת מים קודם להמשכה ולהראב"ד אתיין ד' התוספתא כפשוטן ונתחזקו הרבה ד' הראב"ד ז"ל וכבר כתבתי לעיל מה שנראה להלכה שבדיעבד יש לסמוך על דעת הראב"ד ז"ל:

ג עתה נבאר סוף ד' התוספתא וגרסת הר"ש בה אבל רואה אני את ד' ר' יהושע במקוה שיש בו מ"ס ונפלו לו ג' לוגים וחלקו לשנים שזה כשר להקוות עליו ע"כ, וזה מן התימה דזיל קרי בי רב הוא ומה שייך כאן לראיית ד' ר' יהושע ומי לא יבין שבזו אין כאן שם פסול דהרי מתחלה היו בה מ"ס ולא תפסל ע"י שאובים ואח"כ כשתלקוה הרי אין בכ"א ג' לוגים שאובים ואיך יפסלו ואיזה סברא יש כאן לפסול, ואולי נוכל להגיה בה מעט וצ"ל ונפלו לו ששה לוגים וחלקו לשנים כו' ויש כאן קצת רבותא דאף לאחר שחלקוה הרי יש בה בסך שלשה לוגים לכ"א אפ"ה הרי לא היה עליה שם פסול ולכן כשרים שניהם דהשאובים שירדו לשם כבר נתבטלו בה ולא יעוררו עוד בשם פסול גם לאחר שחלקוה, אבל איך שיהיה יוכח מד' התוספתא הזו שדוקא בנתערבו השאובים לתוך מ"ס לא חשיב אח"כ לפסול אבל אם היו השאובים מן הצד ונתחברו למקוה של מ"ס ואח"כ נפסקו מן המקוה שבו לפסולן דאל"כ מה השמיענו כאן בתוספתא אם נימא דגם כולו שאוב נכשר בהתחברו למקוה כשרה לפי שעה אף שנפסקו אח"כ מן המקוה אם כן מה הוצרך להשמיענו בנתערבו בתוך מ"ס דאז ודאי נכשרו לעולם ומה צריך כאן לראיית ד' ר' יהושע. ומוכח מזה דהתוספתא סוברת באם השאוב מן הצד ונפסקה אח"כ שבו לפסולן וכבר כתבתי לעיל באות ח' ט' בדברי על ד' המשנה דהטור והש"ע בסעיף נ"ב פסקו דכל שנתחבר השאוב למקוה של מ"ס הוכשרה לעולם אף שתפסק אחר כך. (ושם כתבתי דהרמב"ם והראב"ד חולקים ע"ז וא"כ להראב"ד יהלמו דברי התוספתא כגרסת הר"ש וכמש"ל דלהראב"ד אתיין כל ד' התוספתא להלכה אף לר"י דמשנתנו דפליג על ר' יהושע) וא"כ לדידהו יקשה ד' התוספתא הזאת, אבל בלא"ה ד' התוס' צ"ע דלפי מה דקיי"ל דגם בבאו עליה מ"ס שאובים לא תפסל והו"ל להשמיענו רבותא יותר דגם בבאו מ' סאה שאובים ונתחלקה כשרים שניהם כמו שהן וא"צ להקוות עליהן, אבל גרסת ספרינו בתוספתא דידן אבל רואה אני את דברי ר' יהושע במקוה שאין בה מ"ס ונפלו לו שלשה לוגים ותלקו לשנים שזה כשר להקוות עליו והן המה ממש ד' ר' יהושע:

במשנתנו ונשנית התוספתא אליבא דחד תנא דסובר גם כן כר' יהושע ולאו ר' יוסי קאמר לה ואין כאן קושיא על הטור וש"ע, ומזה יתחזק מ"ש לעיל לפרש ד' התוספתא להרמב"ם כולן אליבא דר' יהושע דמתניתין, ולשון אבל אינו מדוקדק לפ"ז, ואין להאריך יותר:

ס"כ (א) נשוב לבאר ד' המשנה במ"ב שאמרה או עד שיעמוד בחצר מ"ס כו' ראב"ע פוסל אא"כ פקק זו היא גרסת הרמב"ם, והר"ש והרא"ש גרסי אא"כ פסק ונלאו חכמי לב רבותינו הקדושים ז"ל להבין פי' ד' ראב"ע דהרמב"ם כתב שהכונה הוא שיסגור מים העליונים שלא יגע אדם בהם אלא מן הבור והביאו הרא"ש ואין לזה הבנה כלל ביסוד ד' ראב"ע, והר"ש והרא"ש פירשו דראב"ע לית ליה גוד אסיק להכשיר כמבואר בדבריהם ופלוגתא דר"מ ור"י היא בחגיגה י"ט ולמה לא הוזכרו שם ד' ראב"ע וגם למה לא הוזכר במשנתנו דר"מ ור"י בזה והרי לקמן פ"ז מ"ו נזכרו ד' ר"י בזה יע"ש בר"ש, וגם סגנון ד' ראב"ע לא נהלם כלל דלמה הוצרך להוסיף אא"כ פסק והיינו שיצאו ממנו מלואו ועוד הרי מעצמנו נבין זה אם יאמר רק ראב"ע פוסל וממילא אם נרצה להכשירה נצטרך להוציא מלואה ועוד ואין בדבריהם דרך מחוור להסביר דברי משנתנו, והגר"א מווילנא ז"ל אמר שד' המשנה מחולפים המה וכך צריך להיות מיצד הבור שבחצר ונפלו לו שלשה לוגים והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו לעולם הוא בפסולו כו' ראב"ע פוסל אא"כ פקק או עד שיעמוד בחצר כו' ופי' דת"ק סובר שדי במלואה ועוד גם אם האמה נכנסת לו כו' ותולין שמים שיצאו היו כולם ממים שנפסלו וראב"ע פליג עד שיפקיק מי האמה שיבאו לתוך הבור ולא יהיו נכנסים ויוצאים אז מהני הוצאת מלואה כו' אבל בנכנסים ויוצאים חיישינן לומר שאותן שנכנסו מן האמה הם שיצאו יע"ש שהאריך כו' ואינן נוחים אצלי דגם אם יפקוק מי האמה ויבאו כולם לתוך הבור ואח"כ יצא ממנו מלואה ועוד בודאי לא יתכן לומר שאותן שיצאו הם כולם ממים שנפסלו מקודם והרי נתערבו בתוך מים שבאו לשם ומי חלקן לומר שהקודמים יצאו ולא האחרונים וע"כ דצ"ל לדרך זה [הוא דרך הראב"ד שכתבתי לעיל בריש ד' המשנה] דמפני דעיקר הדין נותן שכל שחסר קורטוב ממקוה שנפסלה ע"י שלשה לוגים תחזור להכשרה דהרי חסרו השלשה לוגים רק חומר החמירו בה לחוש להוציא כל מים הראשונים שנפסלו ולכן אף שבאמת בודאי נשאר שם ממים הראשונים לא איכפת לן מפני דמעיקר הדין אין מים הראשונים פוסלים כאמור וא"כ גם אם האמה נכנסת ויוצאת לא איכפת לן אף שבודאי לא יצאו כל מים הראשונים מפני דמן הדין אינן פוסלים, ואין שום תועלת בפקיקת מי האמה לראב"ע לתוך הבור יותר מאם היו נכנסים ויוצאים אידי ואידי נשארים שם ממים הראשונים איזה גבול יש לזה אם עיקר הקולא בזה הוא מפני דמן הדין אינן פוסלים אין הפרש בין מרובה למועט, וגם מ"ש בד' הת"ק דמקיל בנכנס ויוצא דתולין לומר שכל מים הראשונים יצאו אינו כן ואיך נתלה לומר כן בדבר שהחוש מכחיש זה אבל עיקר הטעם בד' ת"ק הוא מפני דמעיקר הדין אינן פוסלים רק לפ"ח וכמש"ל בזה בשם הראב"ד והש"ך אשר ע"כ לדעתי אין דבריו מוסברים כלל, וגם לפמש"ל שדעת הרמב"ם באמת גם לת"ק להצריך להוציא ממים הראשונים עד שלא ישאר מהם ג' לוגים לפ"ח א"כ למה יחלוק ע"ז ראב"ע, ואם היה גירסת הגאון ז"ל אמיתית הייתי אומר בה מרגניתא דפלוגתת ראב"ע ות"ק הוא דראב"ע חשש אם מי האמה נכנסים ויוצאים שיחשבו כל מי הבור בזוחלים וזוחלים במי מקוה פסולים ולכן צוה לפקוק היינו אחר שיצא מלואה ועוד בעינן לפקוק את מי האמה שלא יחשבו עוד כזוחלים ות"ק סובר דזה לא מיקרי זוחלים אף שלמעלה הם זוחלים מ"מ למטה בתוך הבור אינן זוחלים וכל שנשאר מ"ס בבור אף באשר יצאו מים הזוחלים לא איכפת לן בזחילתן למעלה והוא דעת הרא"ש בה"מ סי' י"א והביא ראיה מד' משנתנו באמה נכנסת לו ויוצאה ממנו דמטהרים מי הבור אף שעדיין הם זוחלים למעלה יע"ש וראב"ע יפלוק ע"ז ויפסול מי הבור מפני שהן זוחלים למעלה אף שישאר מ"ס אם יגרע כל מים הזוחלים וכדעת היש אומרים המובא ברמ"א בסעיף נ"ג, וזה היה פירוש מספיק במשנה אם היתה הגרסא מסכמת לזה, אבל אין בנו כח לשנות סדר גרסת המשנה השנויה ביד רבותינו הגאונים ז"ל:

ב ולכן הנראה לדעתי פי' ד' המשנה דת"ק אמר או עד שיעמוד בחצר מ"ס ויטהרו העליונים מן התחתוני' ודי בטהרתן וחבורן שעה א' ואף שאח"כ יופסק חבורן לא איכפת לן כיון שנטהרו שעה א' נטהרו השאובים לעולם וכדעת הטור והש"ע בסעיף נ"ב ונ"ה] וראב"ע פליג אא"כ פקק היינו שישארו מחוברים לעולם אז נטהרו השאובים אבל כשיפסק חבורן שבו השאובים או המים שנפסלו ע"י שאובים לפסולן הראשון והוא דעת הרמב"ם ספ"ו מה"מ ומוכרח כך גם לדעת הראב"ד כמש"ל באות ח' ט' בזה באורך ויהיה מחלוקת הרמב"ם וראב"ד עם הטוש"ע פלוגתת ת"ק וראב"ע וזה לדעתי פי' הגון ומקובל בד' המשנה, ויתברר מזה להצדיק פסק הש"ע בזה דמסתמא קיי"ל כת"ק דראב"ע שנשנה בלשון רבים, ועדיין איני מחליט לסמוך ע"ז למעשה דכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה נגד דעת הרמב"ם וראב"ד ז"ל ויתבאר עוד להלכה לפנינו בעז"ה, ובתשובת הרא"ש כלל ל"א סי ב' האריך שם להוכיח דשאובים שנתחברו לכשרים אף רגע א' נשארו בהכשרן לעולם אף שנפסקו אח"כ ומשם נובעים דברי הטור וש"ע בסי' נ"ב נ"ה והביא ראיה שם מד' המשנה הזאת שאמרה ויטהרו העליונים מן התחתונים וכתב הרא"ש שם ומסתמא עליונים ותחחונים אינם מחוברים אלא בקלוח הראשון שיורדים המים מן העליון אל התחתון כו' וסיים שם עוד אבל במשנה דקתני ויטהרו העליונים מן החחתונים משמע אע"פ שהאתר גבוה כ"כ מחבירו שאינו מתחבר אלא בקלוח הראשון הוכשר דאל"כ אמאי נקט עליונים והתחונים כו' יע"ש. ובאמת לשון ויטהרו העליונים כו' מוכיח כן שקראן בשם טהרה ולא אמר לשון הכשר או לשון חבור דבא להורות שיטהרו נשיקה כטהרת מים טמאים שמשיקין אותן בתוך טהורים שנטהרו בחבורן לשעה קלה כן גם אלו נטהרו בחבורן לשפה חדא הרי דגם הרא"ש הבין במשנה הזאת שפירושה דאף שיופסקו אח"כ המים אפ"ה נשארו בטהרתן אפס שלא טלה על דעתו לפרש דראב"ע פליג ע"ז מפני דפסיקא ליה להרא"ש דלכ"ע הדין כן דשאוב נטהר בחבורו ברגע אחת וכמו שהביא שם מהך דפ"ו מ"ג מהא דג' מקואות והשאוב מן הצד דהמקומת טהורים שפי' הרא"ש דגם השאוב נטהר לעולם וכבר כתבתי לעיל שאין ממשנה דפ"ו ראיה כלל וכמש"ל באות ח' לדעת הרמב"ם שם, א"כ יתכן הרבה לומר דראב"ע פליג ע"ז וסובר דבעינן חבור לעולם ופלוגתא דתנאי היא:

ג ואוסיף לומר אשר בנידון משנתנו יודו כ"ע דהלכה כת"ק שדי בחבורן פ"א אף שנפסקו אח"כ אף לדעת הרמב"ם וראב"ד שכתבתי לעיל באות ח' ט' היינו דוקא במקוה שכולו שאוב אבל זו שנפסלה ע"י שלשה לוגים לכ"ע די בחבור פ"א, אף להסוברים דגם כולו שאובים הוא דרבנן מ"מ הרי כתבתי לעיל בפ"ב דגם לדידהו חמיר שאובים ממקוה שנפסלה ע"י שלשה לוגים לענין ספק דספק טבל בכולו שאובים טמא מספק, וא"כ מה שהוכחתי לעיל באות ט' מד' הראב"ד דפוסל שאוב שנחחבר בכשר ונפסק אח"כ היינו דוקא בכולו שאוב וכן הרמב"ם לא החמיר רק בכולו שאובים אבל בנפסל ע"י ג' לוגים לכ"ע די בחבורן שעה א', ואין ראיה מדברי הרמב"ם בספ"ו ומד' הראב"ד להחמיר בנפסל ע"י ג' לוגים, ובפרט לפמש"ל באות ט' דמן הדין די בחבור לשעה רק מפני שנראין מפורדים בפ"ע יש באן חשש מראית העין אין להחמיר רק בכולו שאוב שנראה:

פסולו לעין ולא במקוה שנפסלה ע"י ג' לוגים שדי להכשירה בחבור קל לפי שעה, וגם הא דמטהר ת"ק בטהרת העליון מן התחתון אף שהוא קטפרס ואנן תנינן בטהרות פרק ח' דקטפרס אינו חבור כמבואר בגיטין ט"ז וגם שהוא גוד אסיק ופלוגתא היא בחגיגה י"ט הובא בר"ש כאן אפ"ה בהא דמתני' במקוה שנפסלה ע"י ג' לוגים הקילו בכל אלה אף אם נימא דבכולו שאוב לא הקילו, והמשך ד' המשניות לדעתי כך הוא דבאה המשנה לבאר החילוק בין בור שבחצר שנפסל על ידי ג' לוגים ובין בור מלא מים שאובים שיש חילוק בטהרתן בשלשה אנפי ולהראב"ד הוא בד' אנפי. אחת בור שנפסל ע"י ג' לוגים נטהר במלואו ועוד אף שנפלו אליו מים אחרונים טרם שניקו הראשונים אפ"ה לא חשבינן מים פסולים רק אותן שנפלו בראשונה ולא אכפת להוציא שיעור מים האחרונים אף שנפסלו גם הם בנפלו לתוך מקוה פסול וכנ"ל באורך, ולהראב"ד יש כאן קולא שניה דלא בעינן רק שיעור מלואן ועוד אף שנשאר לפ"ח ממים שנפסלו יותר מג' לוגים אפ"ה די במלואן ועוד מפני שלא נשאר מן השאובים רק פחות מג' לוגים, [וכתבתי לעיל דלהרמב"ם בעינן באמת שלא ישאר לפ"ח ממים שנפסלו רק פחות מג' לוגים אבל בהא מודה דמים שניים לא איכפת לן לנקותן אף שבאו בעוד שהמקוה היה פסול כו] ב' אם ירצה לטהרה על ידי חבור למים כשרים די בחבורן לפי שעה אף שיפסקו אח"כ. ג' אף שאלו הם עליונים ונתחברו לשיעור מקוה בתחתון אף שהוא קטפרס וגוד אסיק אפ"ה די בזה והדר קתני בבור מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו כו' ולא נקט טהרתן בבאו עליו מים כשרים כ"א ע"י האמה מפני דכל המים שיבאו עליו כולן יפסלו גם הם ובעינן לנקותן שלא ישאר מהם רק פחות מג' לוגים ורק ע"י מי האמה שיש בהן מ"ס שאותן המים לא נפסלו בבואן לתוך הבור הכשר הבור בהתחשב שלא נשאר בו ג' לוגים מן השאובים אז הכשר הבור גם אם יפסק אח"כ מי האמה, וממילא מובן מזה דמה שנתחברו פ"א לשיעור מ"ס לא מהני אם נפסקו אח"כ כי לא יוכשרו רק עד שיהא מחוברים לעולם או שע"י מי האמה יוציאו מים הראשונים שהיה בבור כד' המשנה וממילא מובן דגם קטפרס לא מהני להכשיר כולו שאוב, וגם מובן מזה להחמיר לפסול אם יבא מים שלא ע"י אמה של מ"ס שאז כל המים שיבאו בשניה בעינן לנקותן ג"כ כאמור ולהראב"ד נתוסף כאן גם חומרא דבעינן שלא ישאר לפ"ח ממים הראשונים כנ"ל באורך, וראב"ע פליג על מה שהקיל ת"ק בחבורן שעה אחת וסובר דזה לא מהני אא"כ פקק שיהא מחוברים לעולם ואף במקוה שנפסלה ע"י ג' לוגים לא מקילינן בזה אבל בהא דקטפרס לא פליג ראב"ע ומודה דזה מהני בנפסלה ע"י שלשה לוגים אם רובה מן הכשר:

איברא דהרא"ש ז"ל אינו מודה בכל הני ג' חלוקים שכתבתי שהרי איהו כתב בה"מ סי' י"א דהך האמה נכנסת כו' היינו חרדלית של גשמים ומבואר הוא לקמן ספ"ה דחרדלית של גשמים היינו קטפרס ובב"ק ס"ז כתב הרא"ש דהאמה אין בה מ"ס דאם היה בה מ"ס היה מטהר מים השאובים בחבורן לשעה וא"כ מוכת מדעתו דס"ל דחבור לשעה מועיל אף בכולו שאוב וכן קטפרס מהני לטהר שאוב כולו וממילא מוכת דאף באין בה מ"ס ובכולו שאוב מים השניים הבאים אח"כ לא נפסלו ודי להוציא מים שנפסלו מקודם, ומד' הרמב"ם וראב"ד כתבתי לעיל דמוכת דבשאוב לא מהני חבור לשעה אם נפסק אח"כ, וגם נראה מדברי הרמב"ם פ"ה ה"ו דקטפרס לא מהני לטהר השאוב אף בנפסלה ע"י ג' לוגים שהרי כתב שם וכן אם עשה מקוה שיש בו מ"ס מים כשרים וערבו עם מקוה הזה הפסול טהרו אלו את אלו, הנה השמיט לשון המשנה לטהר העליון מן התחתון מפני דסובר דקטפרס לא מהני לדידן דפסקינן כחכמים דפליגי עם ר"י בחגיגה י"ט כמו שפסק שם בפ"ח ה"ח לענין ג' גומות כו' כמ"ש הכ"מ שם וסובר דגם בשאוב לא קיי"ל כמשנתנו וכן הבין בכ"מ פ"ה וגם נראה קצת מלשונו דבעינן לחברן תבור עולם ולא מהני בהשקחן לשעה ואף דאיירי שם בנפסלה ע"י מעט שאובים, [אבל לענין לפסול מים השניים כתבתי לעיל שדעתו נראה גם כן להקל בזה] מ"מ פירושי זה במשנה יהיה כעין פשר בין הרמב"ם להרא"ש להקל בנפסלה ע"י מיעוט שאובים שדי בחבור לשעה וקטפרס ולהחמיר בכולו שאוב בקטפרס וחבור לשעה כמש"ל:

ד וסמך לדברי דפסול ג' לוגים שאובין קיל ומטהרינן ביה בקטפרס ובחבור שעה אחת אף שנפסק אח"כ מתוספתא דמכלתין פ"ה הובאה בר"ש לקמן פ"ז מ"ה מקוה שיש בו מ"ס מכוונות וירדו ב' וטבלו זאח"ז הראשון טהור והשני טמא כיצד הוא עושה עודהו הראשון במים אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו וטהור ר' יהודה אומר עודהו רגלו של ראשון במים אחר יורד וטובל וטהור ע"כ, הרי דלח"ק דפליג על ר"י וסובר דלא מצרפינן את המים שעל גוף הראשון למי המקוה למ"ס והוא תנא דמתניתין שם מ"ו ואפ"ה מתיר ליתן שאובים לתוכן דלענין פסול שאובים מקיל ת"ק לצרף את המים שעל גוף הראשון לחשבן כאלו מחוברים למקוה ולא תפסל ע"י שאובים אף דלענין השלמת מ"ס לא מצרפינן להו לת"ק מפני דשיעור מ"ס הוא מן התורה אבל לענין פסול שאובים מצרפינן להו אף לת"ק, ואין לומר דהת"ק לא הקיל כ"א בעת שהראשון היה טמון כולו בתוך המים או שעדיין לא טבל דא"כ עצה זאת היה יכול לעשות ליתן בכתף קודם שיבא הראשון לתוך המקוה ומה השמיענו בעצה הזאת שיתן בכתף אחר שעודהו הראשון במים, אלא ודאי דבא להשמיענו דגם שטבל הראשון וחצי גופו או רובו הוא למעלה מן המים מצרפינן המים שעל גופו לחשבן כמי המקוה שלא תפסל ע"י מה שיתן בכתף, והרי הח"ק דר"י לא סבירא ליה גוד אחית וגם מים שעל הראשון נקראים קטפרס לדעת הר"י בתוספות חגיגה י"ט ובגיטין ט"ז [שפירשו להר"י דר"י ס"ל דמשקה טופת הוי חבור וכן קטפרס הוי חבור למקואות יע"ש] ואפ"ה מקיל ת"ק לענין שאיבה דמצרפינן מים שעל גוף הראשון להתיר ליתן בכתף ומוכח כמש"ל דלענין פסול ג' לוגים לכ"ע מקילינן בגוד אחית וקטפרס ובטופת לחוד, וכ"כ הראב"ד בבעה"נ בסוף פ"א להדיא וז"ל וא"ת כיון דלרבנן לית להו גוד אתיח כי ממלא בכתף כו' אמאי אינו נפסל כו' התם משום דשאובה דרבנן הוא ומש"ה אמרינן ביה גוד אתית כו' הרי דעתו להדיא כמ"ש וגם מגוף משנה דלקמן פ"ז מ"ו יש להוכיח כן שנחלקו ת"ק ור"י אם טבל השני בעוד הראשון מחובר ברגליו למים אם מצרפינן המים שעל גופו למ"ס ולמה לא נחלקו אם הראשון יטבול שני פעמים במקוה מצומצמת שיפסל לגמרי למי המקוה מפני דפעם הראשון שטבל הרי נחשבו המים שעל גופו וראשו כשאובים מפני שהועלו ע"י אדם ונתלשו בידי אדם נחשבו כשאובים כדלעיל בתוספתא המובאה בר"ש פ"ב מ"ו וכמ"ש הב"י להדיא בד"ה תניא בתוספתא כו' דאם בשעת טבילה נכללו בראשו ג' לוגים ואח"כ סחטן פסול כו' והארכתי בזה לעיל וא"כ אם יטבול שנית הרי המים שעל גופו וראשו יבאו לתוך מקוה חסרה ויפסלו אח המקוה, אף שי"ל דכל היכא שבלועים בתוך שערו ובאו למקוה לא יפסלו דומה לדין ספוג ודלי שהיה בהן ג' לוגים ונפלו למקוה דלקמן פ"ו מ"ד מ"מ אם סחטן אח"כ לתוך המקוה בטבילתו שנית יפסלו לכ"ע את מי המקוה, והו"ל לפלוגי ר"י ות"ק אם טבל שנית וסחט את המים שעל ראשו לתוך המקוה אם תפסל המקוה דלת"ק תפסל לגמרי מפני שבאו לתוכן ג' לוגים שאובים אלא ודאי דלזה לא חיישינן לכ"ע מפני דלענין שאובים מתשבינן המים שעל גופו כמחוברים למי המקוה לכ"ע ומותר גם ליתן עוד שאובים לתוכן כדלעיל בתוספתא הנ"ל ובטור סוף סימן ר"א:

גוף האדם לחשבן כמחוברים לענין זה שלא תפסל בג' לוגים וכפשט ד' התוספתא הנ"ל באות ד', [אבל אם היו רק רגליו במים אפשר דאין להקל בזה מטעם שכתב הכ"מ ותוי"ט שיתכן שנפסק חבורו שנתייבש לגמרי המים שעל שטח גופו, [אבל הראב"ד פי' דלת"ק הותר למלאות בכתף גם אם רק רגליו של ראשון נוגעות במים וכמשי"ת בעז"ה לקמן פ"ז מ"ו] משא"כ אם גופו במים ורואין אנו בו טופח די בזה] אבל במקוה שכולו או רובו שאוב אין להתיר בקטפרס. ויתר דיני קטפרס לענין חבור מקואות וגם ביאור ד' הרמב"ם פ"ח מה"מ שלכאורה דבריו שם סותרים זא"ז וגם ביאור ד' הרא"ש בה"מ אות ט"ו שפסק דלחבור שאוב לא מהני כשערה שסותרים דבריו לדברי המשנה דלקמן פ"ו מ"ח הכל יתבאר לפנינו בעז"ה בפ"ו מ"ח אם יגמור ה' עלי ורבינו נ"ט האריך בכאן בדין קטפרס ואנחנו נבארה להלאה בעז"ה: (מ"ג) והאמה נכנסת לו כו'. התוי"ט בשם הר"ש והרא"ש פירשה דאין במי האמה מ"ס והבאתי דבריהם לעיל, ובאמת מוכרת כן לפ"ד הרא"ש דאם נתחבר פ"א למ"ס אז תוכשר לעולם וכ"פ בש"ע סעיף נ"ב אבל כבר אמרתי שהרמב"ם והראב"ד אינם מסכימים לזה ולדעתם נוכל לפרש דאיירי כאן ביש באמה מ"ס ודיינינן אם נפסק אח"כ חבורן איך יטהרו מי הבור וזה בהתחשב כו' וביאור ענין חשבון זה הארכתי בזה לעיל גם אם המים שבאו אח"כ נפסלו ג"כ כ"ז נת"ל ואם אחר שיצאו המים הפסולין עדיין מי האמה נכנסים ויוצאים אם יש בזה פסול זחילה עיין בש"ע ורמ"א סעיף נ' ויתבאר לפנינו בעז"ה פ"ה מ"ה:

א שם במ"ג ומטיל ממקומות הרבה ר' עקיבא מכשיר כו' טעמו של ר"ע הוא דבעינן שיבאו ממקום אחד דוקא ולא נתבאר יסוד דבריו, ובעדיות פ"א בעדותן של הגרדיים על ג' לוגים כתב הראב"ד הטעם דגזרו על ג' לוגים שזהו מדה האחרונה האמורה בנסכים רביעית ההין [אף שיש בתו' מדת הלוג למנחות אינו לנסך רק לבלול את המנחה אבל ביין הבא לנסך לא היה מדה פחותה מרביעית ההין והלל שהיה אומר הין מים שאובים הוא שהקילו בזה והעמידו על מדה גדולה האמור בתורה] והתוס' כתבו בב"ב ס"ו דשיעור ג' לוגים הוא שיעור המספיק לרחיצת כל הגוף וראייתם מד' הש"ס בשבת י"ד שהיו נותנים עליהם ג' לוגים מים שאובים ואחריהם נמשך הרא"ש בריש ה"מ, אבל הגרסא בשבת לפנינו שם ליתא הך דהיו נותנים ג' לוגים רק היו נותנים עליהם מים שאובים [ע' בהגהת הגאון ר' ישעיה ז"ל שם] וכן הדעת נותן דג' לוגים לא יספיק לכל הגוף ושיעור שטיפת הגוף הוא תשעה קבין מים שזהו שיעור האמור בברכות כ"ב [ובמשנתנו לקמן] לטהרת בעלי קריין שזה שיעור שטיפת כל הגוף והוא ל"ו לוגים, ולכן שמאי שאמר בעדיות בפסול שאובים למקוה בט' קבין הוא מפני שזהו שיעור שטיפת כל הגוף וכ"כ הראב"ד שם וכ"כ הר"ן בפ"ב דשבועות שזהו טעמו של שמאי וטעמן של הגרדיים מפי שמעיה ואבטליון הוא על מדה פתוחה האמורה בתורה וכן עיקר, ונראה להוסיף דנסוך המים בחג במקדש היה צלוחית של ג' לוגים כמבואר בסוכה פ"ד מ"ט ולכן השוו מדת שאובים של מים לשיעור נסוך המים, וא"כ יתכן בטעמו של ר"ע דנסוך היין ומים במקדש היה מכלי א' ולא היו מנסכים לוג לוג שזה דרך בזיון, וכן מוכח בסוכה שם שהצלוחית היתה מחזקת ג' לוגים ובמנחות פ"ט מ"ב חשבו מדת הלח במקדש הין כו' ורביעית ההין כו' והיה מנסכו כאחד דכך כתיב מדתו בתורה ולא כתיבא לוגים בתורה ובודאי הדין נותן לנסכו כאחד מכלי א', ואף דבשמן אמרו שם במנחות ובלוג היה מודד לכל המנחות שאני שמן שהיה נכלל במנחה והיה מתחבר אח"כ כא' אבל יין או מים שנסכו אותן בפ"ע בודאי הדין נותן לנסכו כא', ומה שאמרו במשנה דיומא כ"ו ע"ב דנסכי איל קרב בשנים ושל פר בשלשה היינו שהיו נושאים אותן שנים או שלשה אבל הכל בכלי א', ועוד דשם איירי בהולכתן לכבש כמ"ש הרמב"ם פ"ו מה' מעה"ק אבל נסוכו ע"ג המזבח היה מכלי אחת ואפשר אף בכהן א', ומה שכתבו התוס' בב"ב צ' ע"א בד"ה במקדש נמי כו' שהיו יכולים למדוד הנסכים בלוגים יע"ש היינו לערותן אח"כ בכלי א' ומכלי א' מנסכן ע"ג המזבח ולכן סובר ר"ע שגזרת שאובים השוו אותן לנסוך המים ויין ובעינן שיפלו כא' מכלי א' אבל בשני כלים בטל חשיבותן זהו הנ"ל בטעמו של ר"ע וזה נכון:

ולהנחה הזאת נראה דמודה ר"ע אם שפך הג' לוגים מכלי א' בהפסק מעט מעט דפסלי המקוה דגם במקדש ודאי אם היה מנסך מעט מעט לא היה בזה חשש ולא מצינו שיהא בזה עיכוב בנסוך במקדש רק משני כלים או משני מקומות חשבן ר"ע כמערה משני כלים ובזו לא פסלי, וגם מגוף ד' ר"ע לכאורה יש להוכיח כן מדלא נקט רבותא אף מכלי א' וממקום א' אם עירה מעט מעט לא פסיל, אבל יש לדחות ולומר להיפך דמכלי א' אם עירה בהפסק פשיטא דלא פסיל דאין כאן חשיבות ביאת מים כא', והגע עצמך לר"ע דלא מחלק בין כלי אחד לשנים וג' וד' א"כ אם יפסול ר"ע בהפסק יפסול גם אם יערה בכמה ימים מעט מעט ובזה ודאי הדעת נותן דאם מכלי א' משני מקומות לא פסל לר"ע כ"ש שלא יפסול מכלי א' בהפסק כמה ימים, ולפ"ז נימא דגם בשעה א' אם מערן בהפסק לא פסל לר"ע דהרי אינו מחלק בזה ורבותא קמ"ל דאפי' בכלי א' משני מקומות לא פסלי, ואף דבנסוך מותר לערות מעט מעט שאני התם דכולה חדא עבודה היא ולא הסיח דעתו אבל בג' לוגים אם שפכן בהסח הדעת לא מצטרפי וא"כ אם עירן בהפסק מעט מעט ולא הסיח דעתו והיה כונתו להוסיף עד גמר הג' לוגים יודה ר"ע דפסול, ויתבאר עוד לרבנן לקמן בעז"ה:

ב וטעם ד' רבנן דמתניתין דסברי דבעינן הג' לוגים מג' כלים נראה ג"כ דסמך ג' לוגים הוא על ד' המקרא ברביעית ההין לנסך כמ"ש הראב"ד אבל סברי דלא קפדינן בזה בכלי א', אבל לא יותר מג' כלים דבעינן חשיבות מים וכל פחות מלוג בכלי לא חשיב כך מבואר בד' רש"י דתמורה י"ב וכן הבין הב"י ברש"י והביא כן בשם הראב"ד דפחות מלוג בכלי לא חשיב ואם היה בכלי אחת שני לוגים ובשני כלים לוג א' לא מצטרפי לפסול ובבעה"נ שלפני כתוב ג"כ לפי חשבון כלומר לפ"ח הלוגים כחשבון הכלים דהיינו בשנים ושלשה כלים [ולשון הראב"ד שהביא הב"י בזה בד"ה ודע שכתב רש"י כו' אינו בבעה"נ שלפני] מבואר ג"כ כונתו כן דבעינן לוג לכל כלי וכ"כ התוס' בתמורה י"ב ד"ה יוסף בן חוני כו' וז"ל ולפ"ח דקתני מתני' כו' אא"כ נפלו מכלים לפ"ח הלוגים שפוסלים את המקוה דהיינו שלשה כו'. [ונראה שהוציאו כן מד' הראב"ד שהביאו שם דברי הראב"ד להלכה יע"ש והם מחברי תוס' דורות האחרונים] מבואר ג"כ כונתם דבעינן לוג לכל כלי דוקא [והרע"ב בתמורה פי' באופן אחר יע"ש] וכן הסכים הש"ך להלכה בסקמ"ז דבעינן לוג לכל כלי דוקא ובאמת שפירש התוס' וראב"ד מוכרח במשנה דאם הכונה במשנה לפ"ת היינו ג' כלים לא ד' כפי' הרע"ב שם אין לזה זכר במשנה כלל ואיה נזכר ג' או ד' במשנה אבל אם הפי' כתוס' וראב"ד א"ש דלפ"ח הכונה כפ"ח הלוגים הפוסלים וע' תוי"ט שם, וכ"נ לפסוק להלכה כהסכמת הש"ך דפחות מלוג בכלי לא חשיב אף שיש בכלי השני להשלים לג' לוגים, וגם אם נפלו משני כלים מאחת חצי לוג ומאחת שני לוגים ומחצה לא פסלי דהכלי שהיה בה חצי לוג לא חשיבא לפסול, שוב ראיתי בס' האשכול בסימן נ"ג דעתו להחמיר אם נפל מג' כלים אף שאין לוג בכל כלי ועכ"ז אין לחוש לדבריו, אבל:

מספקינא בזה אם היה בהכלי לוג שלם רק שנפל ממנה פחות מלוג ד"מ ג' כלים באחת שני לוגים ובשנים היה לוג לוג ונפל מאחת לוג ומחצה ומשנים לוג ומשלישית חצי לוג מה דינה דהרי כאן באו השלשה לוגים מג' כלים וגם היה בכל אחת כשיעור לוג שיש כאן חשיבות מים בהכלי אפשר דפוסלים או נימא דבעינן שיבא חשיבות לוג מכל כלי לתוך מקוה ואם בא מכלי א' פחות מלוג אינן פוסלים, וכן נראה עיקר להקל גם בזה:

(פסקא ב') (ג) וסיימו ע"ז במשנה ד' בד"א בזמן שהתחיל השני עד שלא פסק הראשון ובד"א בזמן שלא נתכוין לרבות ופירשה הראב"ד בלשונו המובא בב"י ד"ה עוד כתב אמתניתין כו' [ולא נמצא זה בבעה"נ שלפני] דבנמלך איירי דמתחלה לא היה בדעתו ליתן כל הג' לוגים ואפ"ה אם התחיל השני עד שלא פסק הראשון נחשבו כאחת ואם לא התחיל השני עד שפסק הראשון אינן מצטרפים כיון שהיה נמלך ולא היה בדעתו מתחלה להשלים כל הלוגים, ואם מתחלה היה בדעתו להשלים להג' לוגים אז אפילו קורטוב בכל השנה מצטרפים מבואר שפי' הך דאם נתכוין לרבות היינו שהיה דעתו להשלים כל הג' לוגים אז מצטרפים לעולם רק בנמלך בעינן שיהיה רק מג' כלים ויתחיל השני עד שלא פסק הראשון, וזה כפי' הטור ורי"ו בהא דאם נתכוין לרבות, והב"י כתב שפי' הפשוט במשנה הוא כהרמב"ם דהך אם נתכוין לרבות היינו שכיוון לרבות את מי המקוה ותמה על הטור ולא הרגיש שהראב"ד מפרש כהטור, והרע"ב פי' כהרמב"ם הביאו הש"ך בסקמ"ט ולהרמב"ם אין נ"מ אם היה דעתו מתחלה ליתן כל הג' לוגים או לא כל היכא שלא כוון לרבות את מי המקוה כגון שלא שיער ולא ידע שנצרך לה להשלים למ"ס ורצה מאיזה כונה להטיל ג' לוגים בעינן שיתחיל בכלי השני כ"ז שלא פסק הראשון, ולכאורה הדעת נותן להכריע כפי' הראב"ד והטור שלפירושו הך דהתחיל השני עד שלא פסק הראשון והך דכיוון לרבות כולא חדא טעמא הוא דבעינן שיתאחדו הג' לוגים כאחד בשפיכתן מן הג' כלים ולכן בכיוון ליתנן מתחלה כל הג' לוגים נחשבו ע"י מחשבתו כא' אף שבשפיכתן נתרחקו מ"מ מחשבתו מקרבן, ולהיפך אם היה נמלך מתחלה ולא היה בדעתו ליתן כל השלשה לוגים רק שבפועל מלאכתו נתקרבו שהתחיל השני עד שלא פסק הראשון ג"כ מצרפינן אותן כא', אבל להרמב"ם הא דכיוון לרבות את מי המקוה דמצרפינן אותן לעתים רחוקות גזירה אחריתי היא שגזרו עבור שכיוון לרבות מי המקוה ע"י שאובים, והא דהתחיל השני עד שלא פסק הראשון ענין אחר הוא דלא מצרפינן הג' לוגים באם לא כיוון לרבות רק דוקא בהתחיל השני עד שלא פסק כו' בין אם היה דעתו מתחלה על כל הג' לוגים או לא א"כ ענינים נפרדים המה וגם למה באמת בהיה דעתו מתחלה על כל הג' לוגים למה לא יצורפו ע"י מחשבתו גם אם לא התחיל כו' כמו דמצרפינן ע"י ג' כלים לרבנן ולא בעינן מכלי א' א"כ יוכרע לכאורה פי' הראב"ד, אבל כד מעיינינן נראה פי' הרמב"ם והרע"ב אמיתי ומוכרח לפי מה שהסכימו הר"ש והרא"ש לפרש הך בד"א שלא נתכוין לרבות דקאי רק על מקוה ולא על שני דינים הקודמים בטהור שנפלו עליו ג' לוגים ולא על בעלי קרי בתשעה קבין וכן הרמב"ם פ"ט מהלכות אה"ט ה"ב לא הזכיר גבי טהור שנפלו עליו ג' לוגים לחלק בין כיוון לרבות או לא וכן הרע"ב פי' כן [ומוכרח כן בלשון כיוון לרבות ואם היה קאי על טהור שנפלו עליו ג' לוגים הול"ל בד"א שלא כיוון להטיל כל הג' לוגים ולא בלשון לרבות כו'] ואם היה הפי' כראב"ד דלרבות היינו שחשב מתחלה לכל הג' לוגים ולכן מחשבתו מצרפן א"כ גם בטהור שנפלו עליו ג' לוגים היה הדין נותן כן דמחשבתו יצרף הג' לוגים כמו בנמלך ונתן השני עד שלא פסק הראשון כו', דמה טעם לחלק בין פסול מקוה להטלת ג' לוגים על טהור הרי התנא השוה אותן לענין דבעינן משלשה כלים ויתחיל השני כו' ככה יש להשוותן לענין אם חשב מתחלה על כל הג' לוגים דמחשבתו תצרפן, [ואפשר שהראב"ד באמת פי' כן דקאי גם על טהור כו' וא"כ הרי בטלה דעתו נגד דעת הרמב"ם והר"ש והרא"ש והרע"ב והתימה על הטור איך סתם נגד דעת אביו הרא"ש ז"ל ואין לומר דבאמת יהיה קאי הך בד"א שלא כוון לרבות גם על טהור שנפלו עליו כו' דא"כ יהיה קאי גם על בעל קרי שנפלו עליו ט' קבין שיהיה טהור ע"י מחשבתו לכל התשעה קבין גם אם נתנן במשך זמן רב וזה אין סברא כלל, ומוכרח כפי' הרמב"ם דמחשבה לכל הג' לוגים לא מהני מידי ולעולם בעינן שיתן השני עד שלא פסק הראשון רק בכוון לרבות את מי המקוה גזירה אחריתי היא שגזרו בג' לוגים לתוך המקוה דעבור שכוון להשלימה בשאובים יפסלו אותה ואינו שייך כלל ענין זה לטהור שנפלו כו', זאת שנית הרי הסכימו כולם לפרש אם כוון לרבות אפילו קורטוב בכל השנה מצטרפים היינו גם מד' כלים ויותר וכ"פ בטוש"ע סעיף ט"ו וכן הדין נותן דאין סברא לומר שיצרף קורטוב בכל השנה דוקא מאלו הכלים שהכינם לכך עם מים שיחזיקם לזה כל השנה [דאם החליף מים אחרים הרי הם ככלים אחרים ואין כאן מג' כלים כמובן]. ואם כפי' הראב"ד דמחשבתו מצרף את כל השלשה לוגים יחד גם אם לא התחיל השני כו' אכתי למה יצטרפו יותר מאם היה מערן כאחד דבעינן דוקא מג' כלים ולא מד' וגם בחישב עליהן מתחלה די לצרפן כאחד כאם היה מערן כאחת והיינו דוקא מג' כלים רק למשך זמן מה אבל למה יצטרף יותר מג' כלים [ואפשר דגם בזה הראב"ד לא פירש כן ויסבור באמת דבעינן דוקא מג' כלים עם מים אחדים שהתחיל מתחלה לשופכן אבל הרי כולם פסקו דגם מד' כלים מצרפינן] אבל לפי' הרמב"ם נכון הדבר דגזרה אחריתי היא מפני שכיוון להשלים המ"ס ע"י שאובים, ולכן הנראה לדעתי שמוכרע הוא פי' הרמב"ם והרע"ב, וכן פי' האשכול בסימן נ"ג דכיוון לרבות קאי על מי מקוה, אבל מה אעשה ובש"ע סתם כהטור לכן דעתי מסכמת בשעת הדחק לסמוך על פי' הרמב"ם דגם בכוון מתחלה לכל השלשה לוגים כל היכא שלא כיוון לרבות את מי המקוה לא מצרפינן אותן כ"א מג' לוגים ובהתחיל השני עד שלא פסק כו' ובכיוון לרבות אח מי המקוה יש לפסול אף מד' כלים ובכל השנה:

תוכן העניינים

גלות עליות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה