גלות עליות· רבי דב בער ליפשיץ
ב · משנה א
הטמא שירד לטבול. ספק טבל ספק לא טבל אפילו טבל. ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו. שני מקואות. אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו. טבל באחד מהם ואינו יודע באיזה מהן טבל. ספקו:
טמא ב מקוה שנמדד ונמצא חסר. כל טהרות שנעשו על גביו למפרע. בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות. בד"א בטומאה חמורה. אבל בטומאה קלה. כגון אכל אובלין טמאים ושתה משקין טמאים. בא ראשו ורובו במים שאובים. או שנפלו על ראשו ורובו שלשת לוגין מים שאובים. וירד לטבול. ספק טבל ספק לא טבל. אפילו טבל. ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו. שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו. טבל באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן טבל. ספיקו טהור. רבי יוסי מטמא. (ס"א שהיה) שרבי יוסי אומר כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בפסולו (ס"א בטומאתו). עד שיודע שטהור. אבל ספיקו ליטמא ולטמא. טהור: