אור ברסלב
גחלי אש דרוש לד

גחלי אש· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש

דרוש לד

דרוש לג

במה שפר ושעיר של פ"ו ופר כהן המשיח שוים לפר ושעיר של יו"כ ובמה מחולקין:

בגמרא זבחים (דף מ"א) איתא דמקשינן כולהו להדדי, וקבצתי בזה הדינין במה שפר כהן המשיח ופר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז שוין לפר ושעיר של יום כפור, ובמה מחולקין, וההערות שלי בענין זה:

במשנה איזהו מקומן תנן: א) שחיטתן בצפון, ב) קבול דמן בכלי שרת בצפון, ג) דמן טעון הזיה על הפרוכת, ד) ועל מזבח הזהב, ה) מתנה אחת מהן מעכבת, ו) שיירי הדס היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ז אם לא נתן לא עכב, ת) אלו ואלו נשרפין בבית הדשן, ט) ומוסיף הרמב"ם ושניהם מטמאין בגדים בעת שרפתן, י) ואיתא עוד שם בגמרא לאת, ודם, וטבילה, את פירשו שאם עלתה לו אומם באצבעו (פירוש ווארצעל) לא הוי חציצה דדרשינן את הטפל לבשרו, יא ברם שיהא בדס שעור טבילה למעוטי אם קיבל פתות מכדי טבילה בכלי זה ופחות מכדי טבילה בכלי זה ועירבן שפסול, יב) וטבל ולא מספג, פירוש מקנת בדופני הכלי, יג) נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה דכתב אהל מועד ואם נפחתה תקרה לאו אהל היא כדפירש"י שם, יד) מזבח. שלא נתחנך בקטורת לא מזה עליו שנאמר מזבח קטורת הסמים, שני הדינים האחרונים מביא הרמב"ם בהלכות עבודת יו"כ בפ"ה הלכה כ"ג כ"ד, ומשמע מזה שס"ל ז"ל שדוקא בפר ושעיר יו"כ שני הדברים הללו מעכבין, וקשה לי, הלא בגמרא ובתורת כהנים משמע בפירוש דשוין להדדי לזה, וצ"ע שלא העירו נושאי כליו, דהלא עיקר קרא בתורה ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים בפר כהן המשוח כתיב, וכן כתיב אצל פר העלם דבר ומן הדם יתן על קרנות המזבח אשר לפני ד' אשר באהל מועד, הרי דשניהם כתובים אצל פר כהן המשיח ופר העלם דבר, אכן כיון דמקשינן אהדדי צריך ג"כ פר ושעיר של יו"כ שני דברים הללו וצ"ע. טו) וכן נתרבו ליותרת ושתי הכליות שנוהג בשניהם דלמדין מפר כהן המשיח, טז) פר ושעיר של יו"כ וכן שעירי ע"ז שהפריש אחרים תחתיהם ירעו עד שיסתאבו עד שיפול בהם מום, יז) גזרה אחר כפרה משום לפני כפרה, יח) בשניהם שלא לשמה פסולים, יט) בשניהם שלא מכוונות כשרות, פירוש שלא מכוונות דדין כולן לתת את ההזיות על הפרוכת מבחוץ כנגד שני בדי ארון מבפנים, ואף בבית שני שלא היו שם שני הבדין מ"מ היה צריך לתת את ההזיות כנגד הארון מבחוץ, מ"מ בדיעבד אם לא כוון כשרים, ואף דהרמב"ם לא ביאר הדין הזה אלא בעבודת יו"כ אצל פר ושעיר של יו"כ, מ"מ הדין שוה בשניהם, כן כתב המל"מ בהלכות מעשה הקרבנות (פ"ה ה' י"ז), כ) בעת מתן דם בפנים, כל העם פורשין, ויתבאר מזה עוד. ובזה שוין, ועתה נראה במה מחולקין: א) פר כהן המשיח דוקא לכתחלה כ"ג ובדיעבד אפילו בהדיוט, אבל של יו"כ דוקא בכ"ג, כן כתב הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות, וכתב המל"מ וה"ה בפר העלם דבר של צבור ג"כ הדין כך, לכתחלה בכ"ג ובדיעבד בכ"ה אעפ"י שהרמב"ם השמיטו. ב) ביו"כ לובש בגדי הבד בעת הזיותיו, אבל בפרים ושעירים הנשרפים לובש דוקא בגדי הזהב, ופשוט, ג) בעת דליכא כהן המשיח אלא מרובה בגדים אף לכתחלה סגי בפרים ושעירים הנשרפים בכהן הדיוט, משא"כ עבודת יו"כ דוקא בכ"ג לכל הפחות המרובה בבגדים והוא פשוט, כן כתב המל"מ שם. ד) פרים ושעירים הנשרפים מזין על הפרוכת בלחוד ולא על הכפורת אבל פר ושעיר של יו"כ צריך ג"כ הזיות לפני ולפנים. ה) בפרים ושעירים הנשרפים נותן על המזבח הזהב על ד' קרנות המזבח בלבד, אבל בפר ושעיר של יו"כ נותן ג"כ ז' הזיות על טהרו של מזבח, ו) בהזיות של יו"כ מה שנותן על הפרוכת ועל מזבח הזהב נותן למעלה ולמטה ויש כאן ח' הזיות, אבל בפרים ושעירים הנשרפין אינו נותן אלא ז' הזיות דאין כאן למעלה ולמטה, אבל בתוס' ישנים יומא (דף כ"ז) כתב, וז"ל, וצ"ע אם היה בפר ושעיר של ע"ז שמונה או שבע, עכ"ל, וקשה לי ע"ז דאיתא בתו"כ אצל פר כהן המשיח ג"כ שם שבע פעמים שיהיה מונה שבע פעמים לא אחת ושבע, והפירוש בזה דלאו אמנין קפיד קרא דהמנין לא נכתב בתורה כלל אלא מונה כדי שלא יטעה כרו שיתבאר עוד לקמן בזה באורך, אלא הפירוש הברור הוא דלא תימא כיון דאתקשו אתקשו להדדי ה"א שגם אצל פר וכהן המשיח יתן שמונה הזיות כמו ביו"כ קמ"ל דלא, הרי ודאי שאינו צריך אלא שבע הזיות, וצ"ע על תוס' ישנים. ז) בגמרא יומא (דף נ"ח ע"ב) ת"ר ויצא אל המזבח מה ת"ל אמר רבי נחמיה לפי שמצינו בפר הבא על כל המצות שכהן עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת יכול אף זה כן ת"ל ויצא היכן היה לפנים מן המזבח, ותניא אידך לפני ה' מה ת"ל אמר ר' נחמיה לפי שמצינו בפר ושעיר של יו"כ שכהן עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה יכול אף זה כן ת"ל מזבח קטורת הסמים לפני ה' באהל מועד, מזבח לפני ה' ואין מהן לפני ה', עכ"ל הגמרא והרמב"ם אצל פר ושעיר של יו"כ מביא הדין שצריך להיות לפנים מן המזבח, אבל בפרים ושעירים הנשרפין לא מביא כלל שצריך להיות חוץ מן המזבח, וצ"ע למה, הלא פשוט בגמרא ואין חולק בזה וביו"כ ודאי מעכב אם שינה הסדר דחוקה כתיב, ולא עוד אפילו אם יצא עם הדם חוץ למזבח נפסל, כמו שיתבאר עוד, אבל בפר ושעיר הנשרפין בדיעבד אם שינה ונתן לפנים מן המזבח אולי כשר, והדבר צריך אצלי תלמוד, מ"מ קשה שלא הביא הרמב"ם כלום מזה וצ"ע. ת) המל"מ כתב במעשה הקרבנות עוד יש חילוק בין פרים הנשרפים בין של יו"כ דבפרים הנשרפין לא היה צריך להזות דוקא כסדרן ושלא כסדרן מהני בהו, אבל של יו"כ צריך להיות כמצליף פירוש כשורה זו ואחת למעלה מכולם דכתיב על פני הכפורת ועל הכפורת ולפני הפרוכת הרי שחלק הכתוב הזיות הללו שיש מהם על הכפורת ויש מהם לפני הכפורת, וכבר הכריחו חכמים דעל הכפורת לאו דוקא, א"כ למאי הלכתא פלגינהו רחמנא להני הזיות אלא ודאי דבעינן שיהיו זו למטה מזו כשורה ותהא אחת למעלה מכולם שעליה רמז רחמנא על פני הכפורת, וגבי שעיר על הכפורת והזה האחרות זו למטה מזו ואי הוי כתיב יזה ת' פעמים ה"א דליכא קפידא בכסדרן השתא דכתיב אחת ושבע להכי פלגינהו שיהיו כסדרן, אבל גבי פרים ושעירים הנשרפין דלא פלגינהו קרא להזיות דכתיב יזה שבע פעמים לא בעינן כסדרן, והביא ראיה לזה מגמרא יומא (דף נ"ז) שאמר ר' יוסי שראה בעיר רומי הפרוכת עם ההזיות עליהן של פר ושעיר של יו"כ, ופריך ודלמא בפר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז, דחזא דעבידי כסדרן, ותנן נמי שר"א בר יוסי ראה ברומי הפרכת והיו עליה כמה טיפי דמים של פר העלם דבר, ופריך ודלמא בפר ושעיר של יו"כ נינהו, דחזינהו דעבידי שלא כסדרן, עכ"ל, הרי לדעת מל"מ מחולקין הן ביו"כ דוקא כסדרן ובפרים הנשרפים שלא כסדרן, ואף שהמשנה למלך הביא ראיה מפורשת מגמרא, מ"מ קשה לי ע"ז דלא לישתמיט תד מן הפוסקים שיביא זאת והוא מפורש בגמרא לכאורה באין חולק, והרמב"ם מביא כל הדינים ולא הזכיר זאת, ועוד יש לתמוה ע"ז דבגמרא זבחים (דף מ"א ע"א) איתא אצל שלמדין זה מזה, וז"ל הגמרא, ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן דהאי פר והאי שעיר הושוו מעשים למעשים מה דכתיב בהו, מקום שהושוה קרבן לקרבן דהאי פר והאי פר אינו דין שהושוו מעשים למעשים, ואתא ליה פר יו"כ לאת, בדם וטבילה מפר כהן המשיח ואתי ליה שעיר יו"כ משעירי ע"ז מק"ו, עכ"ל הגמרא, ופירש"י ז"ל הושוו מעשים למעשים שפירש הכתוב בהזאות הכתובות בהן לא שינה את זו מזו אלו על הפרוכת ואלו על הפרוכת, אלו על הקרנות ואלו על הקרנות, אלו באצבע, ואלו באצבע, ואע"ג דלא כתיב ביה בשעיר את בדם וטבילה אין זה שינוי דאיכא למימר לא פירש הכל, דהא במאי דפריש לא שני ואם זה נכנס לפנים וזה לא נכנס לפנים, זה טעון שמונה הזיות וזה טעון שבע, מיהו למה דכתיב בהן לא שינה אם ריבה עבודות בזה מ"מ מעשה עבודות שהצריך לשניהם לא שינה, עכ"ל, הרי בפירוש במה ששוין לא שינה, ולפי דברי המל"מ הרי שני ושני, דאלו כסדרן ואלו שלא כסדרן, ואף שהתוס' מפרשים פירוש אחר בגמרא, מ"מ לענין דין שיהיו מחולקין לא השיגו בזה כלום, הרי ודאי נראה בפירוש דבמה שכתוב בהן ליכא שנוי כלל, וצ"ע גדול לפע"ד על דברי מל"מ אלו, וכן למדנו מכאן מפירוש רש"י ג"כ שפרים הנשרפים לא צריכין אלא ז' הזיות דלא כתוס' ישנים, וכי תימא הלא המל"מ יש לו ראיה מפורשת מן הגמרא שר"א ב"ר יוסי ראה ברומי דשל יו"כ כסדרן ושל פר העלם דבר שלא כסדרן, ליתא, דאיתא במאירי שמפרש בזה"ל בפר העלם דבר שעומד מרחוק ומזה אינו יכול לכוון ההזיות בשורה אחת כסדרן, אבל בשל יו"כ דעומד מקריב ונותן מכוין, עכ"ל, כלומר כמו שנתבאר למעלה ביו"כ עומד לפנים מן המזבח שפיר יוכל לכוון כסדרן, ובפר העלם דבר שעומד חוץ מן המזבח לא יוכל לכוון, ופשוט, ועיין בהרא"ש בעבודה ד"ה כמצליף ובתפארת שמואל וקרבן נתנאל שם, הרי בפירוש שדין אחד לשניהם אלא בזה יוכל לכוין ובזה לא יוכל לכוין, דלא כמשנה למלך. ט) פרים ושעירים הנשרפין אם הכניס דמן לפני ולפנים נפסלין, דלגבייהו הוי קדשי קדשים פנימה, אבל של יו"כ מצותן הוא שיכנסו שמה ודוקא אחר שנכנס דמן שם פעם אחת כיון שיצאו יצאו ופסולין אם נכנסו עוד הפעם לפנים אבל בפעם ראשונה מצותן בכך, אבל בפרים הנשרפים בפעם ראשונה פסולין הן. י) אצל פר ושעיר של יו"כ כתיב ויצא אל מזבח הזהב אף כי כבר היה מזה בהיכל, ואנה יצא ? מ"מ התורה עשתה מזה שני מקומות, לכן אחר שיצא אל מזבח הזהב נפסל הדם אם חזר ונתן על הפרוכת ממנה, והטעם משום דהתורה הקפידה ביו"כ עד שיצא מכולי מזבח שלא יעמוד בין המזבח לפרוכת בעת הזית הדם על מזבח הזהב, לכן כשיצא משם ה"ל הפרוכת מקום אחר ונפסל אם חזר ונתן שם, משא"כ בפרים הנשרפים דשם לא היה עומד בעת שמזה על הפרוכת ולא יצא כלל, כן פירש"י ז"ל ביומא והראב"ד בהלכות פסולי המוקדשין (פ"ד הלכה ז'), ואף דבגמרא בעיא דלא איפשעא היא ולחומרא בשל תורה, ועיי"ש, ועי' ברמב"ם פ"ב מפסולי המוקדשין בכ"מ שם מה שכתב בשם הר"י קריקם, ובלחם משנה שם. יא) הנה הדין בכל חטאת אשר יובא מדמה פנימה נפסל כגון בחטאות החיצוניות דאינן נכנסים לפנים אם הכנים אותן לפנים, נפסלין תיכף, ואיתא בזבחים (דף פ"ב ע"ב) ע"ז אמר רבא כל מידי דחשיב עליה לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל ופירש"י ז"ל שם דהיכא דחשיב עליה מתחלתו להכניס לפני ולפנים ותחלת הבאתו להיכל ע"מ פנים היתה לא מיפסל רק דמטי לפנים ואם החזירו כשר, והדין הזה להלכה הוא דאין מולק, ולמדנו מהכתוב דיאמר קודש ואל יאמר פנימה, וכן הביא הגרעק"א ז"ל בהגהותיו על משניות, והרמב"ם השמיטו וכבר תמה עליו בלחם משנה ובמל"מ, והדין הזה פשוט שנוהג בכל מיני חטאות בין בדם החיצוניות ובין בפנימיות ובהחיצוניות כפשטא שחשב להכניס דם החיצון לפני ולפנים והכניסו להיכל ונזכר אח"כ והוציאן לחוץ לא מיפסלא בהכי כדאמרן, מ"מ משכחת לה ג"כ בדם שנכנס לפני ולפנים שהיה שם מתחלה כדינו ויצא להיכל והזה הזאות שבהיכל ואח"כ יצא חוץ למזבח להזות על מזבח הזהב וחשב מקודם להכניסם לפני ולפנים עוד הפעם והלך עד הפרוכת, ואף אם הכניס עוד הפעם לפרוכת נפסלה כמו שכתבנו למעלה היינו אם חושב להכניסם שם, אבל אם חישב להכניסם לפני ולפנים לא נפסל, דוגמא דחטאות החיצוניות אם חשב עליה, כן נ"ל ברור ואף שלא מצאתי הדין הזה בפירוש. ולפ"ז יצא לנו עוד חילוק לענין דינא בין פר ושעיר של יו"כ לפרים ושעירים הנשרפים דלא משכחת התם הדין הזה דלא כתיב בה יציאה, ואם הכניסם לפנים מן המזבח אפילו לא חשב להכניסם לפני ולפנים ג"כ כשרין דלא כתיב ביה יציאה א"כ הכל מקום אחד, ואם הכינסם לפני ולפנים בודאי פסול, כן נ"ל ברור לדינא. ודע עוד דכל מיני הדמים דנפסלים פנימה כלומר שהביאן פנים חוץ ממחיצתן בין בדם החיצון בין בפרים ושעירים הנשרפין שהביאן לפני ולפנים בין בפר ושעיר של יו"כ אחר שגמר עבודה של לפני ולפנים והכניסן עוד הפעם, שנפסלין קודם שנתן מהם שאר הזיות, היינו דוקא אם הביאם שמה דרך פתחים דהבאה כתיב בהו ומשמע דלא מיפסל אלא דרך הבאה, אבל אם הביאן דרך משופש שלא כדרכו כגון דרך גגין ועליות בית המקדש בלולין כמו שפירש"י שם לא מיפסלא, או הפירוש דרך משופש כמו שכתבו שם התוס' כגון דרך לול שהיתה אחורי בית הכפורת, וכן פסק הרמב"ם בפסולי מוקדשין (פרק י"ב הלכה י"ג), אבל אם הכניסו בפשפש או דרך חלון או גג אינו נפסל עכ"ל:

בירושלמי פ' הוציאו לו איתא דהכל מודים דבפר משיח ועדה שאינו צריך שיגע הדם בפרכת אבל בפר ושעיר של יו"כ פליגי שתי ברייתות בזה אחת ס"ל דצריך ליגע דוקא ואחת ס"ל דאינו צריך ליגע ומסיים שם ואפילו תימא דאין צריך ליגע ואם נגע נגע והרמב"ם לא ביאר הדין הזה כאשר העיר במל"מ בזה ועיין בספר שירי קרבן שתמה עליו דמשמע מדבריו דהרמב"ם סובר דלכתחילה מיהת צריך שיכוין שיגע הדם בבדי הארון ובפרכת, והקשה הלא בפר משיח ועדה ודאי דאין צריך ליגע ואס"ד דבפר יו"כ צריך ליגע ה"ל לבאר ההבדל, ועוד דביומא (דף כ"ז) משמע דאין צריך ליגע וצ"ע עכ"ל:

תוכן העניינים

גחלי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה