אור ברסלב
גחלי אש דרוש י

גחלי אש· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש

דרוש י

דרוש ט

לבאר דעת רבוואתא מענין לשנות מקרבן יחיד לשל צבור וענין בגדי כהונה בזה:

מקור לדינים הללו למדנו מהא דאיתא ביומא (דף ל"ה ע"ב) שהבאתי לעיל ר"ה בשם ר' יהודה ואמרי ליה רב שמואל בר יהודה אמר אחר שכלתה עבודת צבור כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד ובלבד שימסרנה לצבור, ע"כ, ופירש"י ז"ל שם ב' פירושים, עבודת יחיד, הוצאת הכף והמחתה שאינה צריכה לצבור אלא לפי שמוטלת עליו לפנות מקום לפיכך קורא לה עבודת יחיד, ובלבד שימסרנה לצבור דסוף סוף מעבודת צבור הוא, כך נראה בעיני. ואני שמעתי עבודת יחיד מקרא הפרשה שהיה קורא באצטלית לבן משלו. וקשה לי בגויה דלא תנן התם ובלבד שימסרנה לצבור, עכ"ל רש"י ז"ל. פירוש אף דודאי קריאת הפרשה לאו עבודה היא, אלא צורך עבודה היא וחזינן דקריאתה עשו כעבודה דהתירו לו לקרות בבגדי כהונה, אכן מפני שאינה עבודה ממש התירו לו לקרוא באצטלית לבן משלו ואינה צריכה למוסרה לצבור כשאר בגדי כהונה דצריכין דוקא מסירה לצבור. ונפקא מינה לשני הפירושים להלכה כך היא, דלפירוש הראשון יכול היחיד להתנדב לקרבנות צבור דוקא כגון זו דאינה צריכה אלא לפנות מקום אבל לעבודת צבור גמורה אינו יכול למוסרם, ולפירוש שני אפיל עבודה כהאי גונא ג"כ אינו יכול היחיד להתנדב וכש"כ לעבודת צבור גמורה שיהיה היחיד מותר למוסרם, אלו דוקא קריאת הפרשה דהיא כעין עבודה אבל לאו עבודה ממש היא. והמאירי כתב, וז"ל, אחר שכלתה עבודת צבור עובד בה עבודת יחיד שזה לא קאי כלל על יו"כ, ולמדת שאין בה מקום ליו"כ שהרי אין בה עבודת יחיד עכ"ל. ונ"ל פשוט שהמאירי לא הסכים לפירוש רש"י הראשון דקאי על הוצאת הכף והמחתה, דאינה עבודת יחיד אלא עבודת צבור, ולפירוש השני לא הסכים כקושית רש"י בעצמו דלא תנן התם ובלבד שימסרנה לצבור, ע"כ. ואפילו לפירוש הראשון של רש"י דעבודת צבור שאינה חשובה כ"כ כגון הוצאת כף נוכל לומר דוקא אצל כ"ג שגדול בתורה ויודע שיש לו למסור יפה, ועוד שכל כבוד כהונה שלו יוכל למסור וש"ד, אבל אדם אחר אפילו לעבודה כזאת אינו יכול למסור, כמו שכתבו התוס', והמשנה למלך בהלכות שקלים (פ"ד תמה על דברי תוס' הלא בבית שני לא היו כ"ג גדולים בתורה, ורב הונא סתמא קאמר, ועוד מה טעם שכל כבוד כהונה לא ימסור יפה אולי יחפוץ שיהיה משלו, ופירש דלעולם מסירה לצבור מהני אף לעבודת צבור אבל הצבור לא ניחא להו שיהיו בגדי כהונה באין משל יחיד אף שימסרם לצבור, משום דרוצים שיהיו הבגדים משלהם משקליהם, כדי היכפרו עליהם, ולא שיבואו משל יחיד אף שימסרם לצבור, אך בעבודת יחיד שאינה גמורה ליכא קפידא, עכ"ל. ולהרמב"ם בהלכות כלי המקדש (פ"ח ה"ז) דרך אתר, וז"ל, כל בגדי כהנים אינם באים אלא משל צבור, ויחיד שהתנדב בגד מבגדי כהונה מוסרו לצבור ומותר ולא מפליג בין עבודת יחיד לעבודת הצבור, ומסיים עוד שם, אף כל קרבנות הצבור שנדב אותן יחיד משלו כשרים ובלבד שימסרם לצבור, ופירש שם במל"מ שפסק כהירושלמי, ועוד פירש שם לדעת הירושלמי לחד תירוצא דוקא מכשירי קרבן כגון בגדי כהונה יכול היחיד להתנדב ונשתנה לקרבן צבור, אבל לא בגופו של קרבן. וכשקלים (פ"ד) איתא שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כדי שיהיה להם תבואה לצורך העומר ושתי הלחם דאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ, ר' יוסי אומר מתנדב שומר חנם, אמרו לו אף אתה אומר שאינן באין אלא משל צבור ופליגי בזה דר' יוסי ס"ל דקרבן יחיד משתנה לשל צבור ורבנן ס"ל דאינו משתנה, ופסק הרע"ב דהלכה כרבנן, ומביא בתויו"ט שהקשה בירושלמי מעצי המערכה דאיתא בתענית שהיחידים היו מתנדבים, ותירץ שזה אליבא דר' יוסי, א"נ ד"ה דכי פליגי בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כ"ע מודו שהוא משתנה משל יחיד לשל צבור, עכ"ל. ובמשנה למלך תירץ דשאני שומרי ספיחים דלעולם יש לשומר חלק בהם, כיון דעומר ושתי הלחם באין משל צבור, בהא דוקא חיישינן דלמא לא ימסרם יפה דסבור השומר דמה שב"ד אומרים לו שימסרם יפה כדי שיהיה לכל ישראל חלק בהן במצוה, ומש"ה אינו מוסר יפה דניחא ליה שיקריבום משלו, אבל גבי שקלים דרחמנא אמר דכהנים ונשים ועבדים לא יהיה להם חלק בקרבנות כי מסרו לצבור ליכא למיחש דלמא לא ימסרם יפה, משום דניתא להו שיקריבום משלהם ג"כ, דלאו ברשיעי עסקינן, מאתר שרואים דאפילו בשותפות דידהו אין חפץ לה' שיהיה להם חלק בקרבנות צבור לא חיישינן, כן מתרץ המשנה למלך קושית התוס' בב"ק דהקשו משקלים דמקבלין מנשים ועבדים, והתוס' תירצו עוד תירוץ אתר כתירוץ הירושלמי דשקלים אין גגופן קרב ואפשר עוד לומר דשאני עומר ושתי הלחם דבאין פעם אתת בשנה חביב להם מאוד ואיכא למיחש שלא ימסרם יפה, אבל בשקלים דכולא שתא הוא ליכא למיחש, עכ"ל המשל"מ.

נמצא לפ"ז לדינא יש כאן הרבה דעות, והוא, בשקלים כ"ע מודו דמשתנה לצבור, אי משום דאין גופן קרב, ואי כתירוץ המל"מ דלא חיישינן בהן שלא ימסרם יפה, ובדברים אחרים הוא כך, לחד תירוץ הירושלמי דוקא במכשירין ד"ה מודו כגון עצים ובגדי כהונה, שמשתנה אבל לא בגופו של קרבן דאינו משתנה ולתירוץ שני אפילו קרבנות ג"כ משתנים, והכי פסק הרמב"ם כמו שביארנו, הרי ב' דעות, ולמאירי דעה שלישית, דאפילו בגדי כהונה אינם משתנים לקרבן צבור כי אם לקרבן יחיד, וכש"כ הקרבנות בעצמן. דעה רביעית היא דעת התוס' דדוקא כ"ג שגדול בתורה מותר לו להתנדב בגדי כהונה אבל לא אחר. דעה חמישית היא לפירוש רש"י בפירוש ראשון אפילו כ"ג לא יכול להתנדב בגדי כהונה אלא לעבודת צבור שאינה צריכה כ"כ כגון הוצאת הכף והמחתה שאינו אלא לפנות מקום. ונ"ל דה"ה לתרומת הדשן, שצריכה ג"כ בגדי כהונה אבל אינה ג"כ אלא לפנות מקום מותר להתנדב, או להוצאת דשון מזבח הפנימי, והמנורה, ולהרמת הדשן דכולא חדא טעמא נינהו. דעה ששית היא הפירוש השני של רש"י דדוקא קריאת הפרשה דאינה אלא צורך עבודה ולא עבודה ממש סותר, אבל לשום עבודה אחרת לא. ובשומרי ספיחים פסק גם הרמב"ם והרע"ב כרבנן שאסור להתנדב חנם מפני שחביבה וטעם הדבר אי משום דבאין פעם אחת בשנה כפירוש התוס' ועוד כיון שיש להם בע"כ חלק בהם לא מהני מה שב"ד אומרים לו דדלמא לא ימסרם יפה. ונ"ל דאפשר עוד לומר דר"ה דס"ל דביו"כ דוקא לעבודת יחיד מותר לכ"ג אבל לא לקרבנות צבור, דלעולם ס"ל לר"ה דבכל השנה כולה מותר לו ליחיד להתנדב אף קרבן ציבור וכש"כ בגדי כהונה, אבל ביו"כ אסור כדעת התוס' כיון דבא פעם אחת בשנה חביבה ליה ודלמא לא ימסרם יפה, ועוד דילמא הצבור לא ניחא להו כמו שפירש לעיל במשנה למלך כיון דעבודת יו"כ חביבה להן לישראל מאוד וכפרתו כולה תלויה בה לא ניחא להו שיביאו ממעות כ"ג, כן נ"ל. ונ"ל לפרש הסברא של רבוואתא ז"ל, כמו דהרמב"ם ס"ל דאף קרבנות מותר ליחיד להתנדב ולאו דוקא בגדי כהונה, ולפירוש הירושלמי בתירוץ ראשון דס"ל דוקא מכשירי קרבן כגון בגדי כהונה ועצים אבל לא בגופו של קרבן, ולשאר רבוואתא דס"ל דאף בגדי כהונה אינן משתנין מקרבן יחיד לשל צבור כמו דעת המאירי כמו דס"ל הכי ודעת רש"י שהבאתי לעיל. ונ"ל דבהא פליגי, דאיתא ביומא (דף ל"ב ע"א), מה לבישה טעון קדוש אף פשיטה טעון קדוש, דהקשו בתוס' בשם ר"ת והא לבישה גופא בק"ו אתיא כמו דאיתא שם ומה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש, מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש, ובעיא היא בזבחים (דף כ"א ע"א) למ"ד בתר למד אזלינן אי דבר הבא בק"ו חוזר ומלמד בהיקש בקדשים, וכן כתוב בתוס' ישנים שם וז"ל פירש בקונטרס כדאמר בק"ו דלבישה טעון קידוש, ואין נראה לרבינו שמואל דדבר הלמד בק"ו אינו חוזר ומלמד בהיקש, אלא ה"פ מה לבישה של שחרית טעון קידוש מקרא וכו' אבל אי הוה למד בק"ו אפילו בגדי כהונה שאינן קרבן ממש דין קדשים יש להם שאינו למד בק"ו וחוזר ומלמד בהיקש, אבל ר"ת ז"ל חירץ דכל אותם שאומר שם בתלמוד זבחים (דף נ') אינו אלא בקדשים ממש דוקא ולא בבגדי קודש, עכ"ל. ומעתה אומר אני דבהא פליגי רבוואתא ז"ל, דאותו דס"ל שבגדי כהונה דין קרבן יש להן ולא יכול למוסרם לצבור כמו קרבן ממש, ס"ל כרבינו שמואל דלענין ק"ו שיחזור וילמוד בהיקש ג"כ דין קרבן יש להם, אבל שאר רבוואתא ס"ל כר"ת שבגדי כהונה אינן קרבן, לענין למד ה"ה דאינן קרבן ויכולים היחידים למסרם לצבור ושפיר דמי, אבל קרבנות ממש אין משתנים משל יחיד לשל צבור. כן נ"ל לפרש בעזהש"י וא"ש:

עוד אפשר לומר דר"ה דס"ל דדוקא עבודת יחיד עובד ולא עבודת צבור בהכתונת דעשתה לו אמו, ס"ל בהיפך דלעולם כל השנה כולה בודאי אין יחיד מתנדב משלו שישתנה קרבן יחיד לשל צבור כדס"ל לרבנן דאסור לשמור חנם שלא יהיה קרבן צבור בא משל יחיד אבל ביו"כ כיון דפר כ"ג ג"כ בא משלו מ"מ מתכפרין בו הכהנים, דרחמנא הפקיר מעותיו לגבי אחיו הכהנים שיתכפרו בו, וכש"כ שאם נותן להם לישראל משלו ס"ד אמינא בודאי יתכפרו, קמ"ל ר"ה דליתא, דכמו בכל השנה כולה אין קרבן יחיד משתנה לשל צבור, אף כאן כן דדוקא עבודת יחיד מותר לעשות בהם אבל לא קרבן צבור, כן נ"ל:

מיהו יש לדקדק מהמשנה הזאת בעצמה דאיתא שם ביומא (דף ל"ו ע"ב) דבגדי כ"ג ביו"כ היו בל' מנה ואם רצה להוסיף מוסיף משלו, א"כ חזינן שמוסיף משלו ומסרם לצבור ועובד בהם עבודת צבור של כל היום, וצ"ל דדוקא אם הצבור נתנו כל המעות מתרומת הלשכה אף שמוסיף משלו אין בכך כלום כיון דעיקר החיוב בא משל צבור, אבל אם נתן הכל משלו אסור, ומזה ראיה לרב הונא דמתניתין נמי דיקא כותיה דתנא אם רצה להוסיף מוסיף משלו, ומשמע אבל אם נתן הכל לאו כל כמינה לתת משלו מיחיד לקרבן צבור, וראיה לרב הונא שדוקא עבודת יחיד עושה ולא קרבן צבור, ולפ"ז יקשה על אותן דס"ל דמותר להתנדב לקרבן צבור כמו שמפורש בהרמב"ם שהבאתי לעיל, דכתב ויחיד שהתנדב בגד מבגדי כהונה מוסרם לצבור ומותר, א"כ למה נקיט אם ירצה מוסיף משלו ה"ל לאשמועינן רבותא יותר דיכול להתנדב הכל, וי"ל דאינהו יפרשו המשנה בדרך אחר שעד ל' מנה מחוייב הצבור לחת, זאת עיקר הרבותא, אבל באמת אם התנדב הכל שפיר דמי ותבוא עליו ברכה. או זאת קמ"ל כיון דהחיוב על של צבור בל' מנה ולא יתנה הסיפא שיוכל להוסיף, ה"א דשעור חכמים כך הוא ואסור לו להוסיף דרחמנא חסה על ממונן של ישראל ואסור להוציא יותר מן הדין, קמ"ל דבשביל כבוד עבודת יו"כ יוכל להוסיף כל מה שחפץ ואין שיעור למעלה. והכי תניא בברייתא דאמו של ר' ישמעאל בן פאבי עשתה לו כתונת של מאה מנה, ושל ר"א בן חרסום שעשתה לו אמו כתונת משתי רבוא, ומה התם דלעבודת יחיד מותר לעבודת צבור כ"ש דמותר, כן נ"ל:

ובתוס' ישנים הסכים לפירוש הראשון של רש"י דעבודת יחיד משמע הוצאת הכף והמחתה, וכתבו והא דקתני במשנה אלו משל צבור היינו אם הוא אינו רוצה אבל אם רוצה עושה משלו לכבוד ולתפארת, עכ"ל. ונמצא לפ"ז המשנה לצדדין קתני מה דמסיים אלו משל צבור ואם רצה להוסיף כלומר דבשל שחרית דוקא להוסיף מותר אבל שיהיה כולו, משלו אסור, ובשל ערבית להוצאת כף ומחתה אפילו כולו שלו מותר, ולפ"ז הפירוש כיון דאיתא בגמרא דכ"ע מיהא של שחרית עדיפא ולמדנו מהקרא זאת ולבשו בגדים אחרים. ורש"י פירש עוד הטעם לפי שעבודה הראשונה חשובה ומכפרת וזו אינו אלא לפנות מקום לפיכך שינה הכתוב בבגדים לפחות, עכ"ל. ואם עשתה לו אמו לשל ערבית של מאה מנה או של שתי רבוא כדאיתא בגמרא צ"ל בע"כ שהוסיפו ג"כ לשל שחרית שיהיו ג"כ יקרים יותר דחיוב תורה היא, אבל אם נאמר כפירוש השני של רש"י דקאי על קריאת הפרשה וזה אינו שייך לעבודה לא היו צריכין להוסיף על של שחרית. הן אמת דדין הזה דאיתא בפירוש בגמרא דמן התורה של שחרית יקרים יותר השמיט הרמב"ם, וכבר תמה במל"מ בכלי המקדש למה והניח בצ"ע. ונ"ל לתרץ דעת הרמב"ם משום דאיתא שה בגמרא בדף הנ"ל אמרו עליו על ר' ישמעאל בן פאבי שעשתה לו אמו כתונת של מאה מנה ולובשה ועובד בה עבודת יחיד ומסרה לצבור, אמרו עליו על ר' אלעזר בן חרסום שעשתה לו אמו כתונת משתי רבוא והוא להוצאת כף ומחתה כפירוש רש"י. ויש לתמוה כיון דרצתה הגמרא להפליג שהוציא כל כך מעות על בגדי כהונה הללו וכמו דאמרן דשל שחרית יקרים יותר צריך היה להביא יותר רבותא דלא זאת דשל ערבית היו יקרים אף זאת דשל שחרית היו עוד יקרים יותר מזה, אלא ודאי דמעשה רב והלכה היא דמותר לעשות גם של ערבית יקרים יותר. וכעין זה כתב הר"ן במגילה אצל חייב אדם לבסומי, עיי"ש, כן נ"ל ברור:

תוכן העניינים

גחלי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה