אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות הזיי"ן › רעט

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות הזיי"ן · רעט

רעח

זה יכול וזה יכול ועשו שניהם מלאכה בשבת שניהם פטורין כדתנן בשבת דצ"ג ע"ב המוציא ככר לרה"ר חייב הוציאוהו שנים פטורין וילפינן לה מקרא דכתיב בעשותה העוש' את כולה ולא העושה את מקצתה כדאיתא התם בש"ס.

נסתפק הרב מהריט"א ז"ל בספרו הבהיר שמחת יו"ט דר"ט ע"א בדין זה דשנים שעשו מלאכה ז"י וז"י דפטורים אם הוא דוקא כששניהם בני חיובא נינהו אבל אם האחד נכרי או קטן דלאו בני עונשין נינהו מי אמרינן דפטור נמי דבר חיובא כיון דבלאו הכי היתה המלאכה נעשית ע"י השני או"ד לא מיעט קרא בעשותה אחד ולא שנים כי אם כששניהם שוים אבל כשהאחד לאו בר עונשין אפשר דלא מיעט קרא מטעם דעליה דידיה רמיא שלא יניח שיעשה ע"י מלאכה בשבת כיון שהשני אינו מוזהר על כך ולא איכפת ליה אם תעשה המלאכה אם לאו וכעת לא מצאתי גילוי לזה א"ד ז"ל יע"ש.

ולענ"ד אחרי המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר נ"ל דאין כאן מקום ספק כלל אלא הדבר פשוט דגם כשאין שניהם בני חיובא אלא הא' נכרי או קטן כל שז"י וז"י ועשו המלאכ' בין שניהם הגדול והקטן או הישראל והנכרי פטו' הישראל או הגדול. ואמינא לה ממ"ש רש"י ז"ל שם בטעמא דר"י דפוטר בז"י ז"י משום דלאו אורחיה בהכי אבל בזה אינו יכול וזה אינו יכול דאורחייהו להוציא בשנים בהא סבי"ל לר"י כר"מ דחייב יע"ש ועיין עוד שם דצ"ה ע"א ברש"י ד"ה וחד וז"ל ומיהו ז"י וז"י הוא דממעט דלאו אורחיה למעבדה בתרי יע"ש. הרי דטעמא דממעטינן ז"י וז"י משום דכיון דז"י וז"י לאו אורחיה למעבד בתרי ולפ"ז ממילא אתה למד דאף דהאחד בר חיובא והאחד לאו בר חיובא דהבר חיובא פטור כיון שעשאה עם אחר ולא הויא מלאכה כאורחה דע"כ לא חייבה תורה על עשיית מלאכה בשבת אלא כשעשאה כי אורחיה. ותו דהא לר"י דפוטר בז"י וז"י משום דלא הוה כל אחד ואחד אלא מסייע ומסייע אין בו ממש וכמ"ש רש"י שם ד"ה מפני שיכולה לעמוד על שלשה הילכך כל אחד ואחד הו"ל רביעי ואינו אלא מסייע וסתמא כר"י דזה יכול וזה יכול קרי מסייע ע"כ יע"ש. וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' ח"א סימן כ"ח יע"ש. וכיון דכל שז"י וז"י דפטורין הוה משום דכל אחד ואחד אינו אלא מסייע ומסייע אין בו ממש א"כ מה לי בשעשאוה שנים דתרוייהו בני חיובא או אחד בר חיובא והשני נכרי או קטן. ועם שנראה מזה שכתבתי פשוט דאף באחד בר חיובא ואחד לאו בר חיובא פטור הבר חיובא. נ"ל עוד להביא ראיה מפורשת ממ"ש התוס' ז"ל שם דצ"ד ע"א ד"ה שהחי נושא את עצמו שהקשו שם עלה דתניא התם המוציא בהמ' וחיה ועוף לר"ה בין חיין ובין שחוטין חייב ר' נתן אומר על שחוטין חייב ועל חיין פטור שהחי נושא את עצמו וכתבו התוס' זל ותימא לר"י למה פטור דאי משום שהחי מיקל עצמו וכו' ואי משום דשנים שעשאוה פטורין הא הוי ז"י וזא"י שאין הנישא יכול לישא עצמו בלא הנושא והנושא יש בו כח לנושאו אפי' היה מת וכו' יע"ש. הרי דאף בנושא בהמה חיה ועוף אי לאו משום דהוי ז"י וזא"י הוה ניחא שפיר דיהיה הנושאן פטור משום דהו"ל שנים שעשאוה דפטורין אע"ג דהנושאן הוא בר חיובא והבהמה או החיה ועוף דגם כן נושאים עצמם לאו בני חיובא נינהו וכ"ש נכרי או קטן הרי לך בהדיא דכל שז"י וז"י אף דהאחד בר חיובא והשני לאו בר חיובא כגון בהמ' וכ"ש נכרי או קטן הו"ל שנים שעשאוה ופטור הבר חיובא וזה ברור.

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה