אור ברסלב

גושפנקא דמלכא על הרמב"ם· רבי פארוז קרסינטי

פרק ג'

פרק ב'

ה"י המנהג הפשוט וכו' וחוזר ומברך שהחיינו וכו'. כתוב בהגהות מימוניות ולא חילק בין ראשון לשני וכו' וכ"כ רבי' שמחה ואפילו החולקים על רש"י היינו דווקא בקידוש אבל בתקיעה מודה דאין יוצאין בתקיעה של אתמול וכו' ע"כ לשונו.

לכאורה קשה דגם בקידוש אימא הכי ואחר החיפוש ראיתי דבריהם בפ' כ"ט מהלכות שבת עשירים וכאן הם עניים וז"ל ואע"ג דקדושה אחת דיינו עיקר קדושה יום ב' וכו' דיו"ט א' מספיקא עבדינן ליה דשמא יבואו עדים מן המנחה ולמעלה וכוונתו לומר דלענין קידוש היתה הקדושה מאתמול דעושים ב' קודם ולא מקרי יום תרועה אלא יום שני ודוק: הלכות לולב פרק ז' ה"ז כמה נוטל מהן לולב א' וכו' ושני בדי וכו' משנה בפרק לולב הגזול (ד' ל"ד) ופסק רבינו כר"ט ומפרשינן שם בגמרא היינו טעמא דר"ע משום דכתיב כפת וכו' והתוס' בסנהדרין (ד"ד) ד"ה כולהו כתבו וז"ל וא"ת וכו' ובפ' לולב וכו' משום דכתיב כפת וכו' והקושייא בדבריהם גלויה לעין כל דממ"נ אם מכחשי לדרוש מקרא ואי לא מכחשי לדרוש תרווייהו מקרא ומסורת.

ושוב ראיתי מהרש"א שנדחק בזה והניח הדבר בצ"ע. ואחר החיפוש וימצא כתוב בספר יבין שמועה למהרי"ש אלגאזי ז"ל שנדחק גם הוא בדברי התוספות הללו ופי' דבריהם בד"א.

ומ"ש ונראה דדווקא וכו' הוא שנוייא אחרינא לתרץ קושייתם הא' אבל לר"י ן' ברוק' לא מכחשי דיש לקיים שניהם דא' ללולב ואחד למזבח וכן דעת ר"ע ודרש מקרא ומסורת אבל לכאורה קשה דזה הפך דבריהם ממ"ש בפרק כל שעה וז"ל דכולי עלמא מודו דדרשינן מסורת משום דסמכינן אקרא פרי עץ הדר דלא משמע אלא חד וי"ל דאה"נ דלגבי לולב לא דרשינן אלא מסורת ודוקא לולב א' דסמכינן אקרא פרי עץ הדר אבל לגבי מזבח ליכא סמיכות אלא דקשה לדבריהם להאי תירוץ בתרא אמאי קחשיב ר"ש והא לא מכחשי אהדדי דומסורת אצטריך לסוכה תחת סו' כמ"ש הם עצמם במס' סוכה דלא לחנם נכתב המסורת ולדברי מוהר"ש דקאמר לאו שנויא הוא ניחא דתלמודא דידן כר"ל ודוק: והואיל ואתו לידן דברי התוספות אלו נימא בהו מילתא עמ"ש בריש דבריהם ונראה דדוקא הכא וכו' לאו תירוצא הוא אלא מילתא באנפי נפשה דלא תקשי דבריהם אדבריהם כדמפרשי ואזלי דהא הכי מרבי ור"ש וכו' בחתיכה וכו' משום דמצוה כתיב וכן משמע מדבריהם במ' סוכה (ל"ה) הוזכרה שם הפירכא הנז' אבל קשה לי על דבריהם דמנא להו דר"ש מחייב בחתיכה אחת עד שהוצרכו דדריש מקרא ומסורת והא בברייתא לא קאמר אלא אכל ספק חלב ויכולני לומר היינו בחתיכה מב' חתיכות וכן פסק הרמב"ם ז"ל בחתיכה מב' חתיכות אבל בחתיכה א' יכול אני לומר דאית ליה לר"ש דפטור.

ואפשר לומר דההכרח הוא משום דמצאו מפורש בדברי ר"ש ור"ע היכא דלא מכחשי דרשינן מקרא ומסורת כמו עני ועוני בבגדו בבוגדו ואם כן מוכרח אתה לומר בפרק ספק אכל דלא מכחשי דרשינן מקרא ומסורת ודוק: ואחר החיפוש וימצא כתוב בברייתא אחרת. וז"ל תנו רבנן היו לפניו שני חתיכות וכו'.

בא נכרי ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השניה פטור ור' מחייב תסתיי' מהכא דר' אית ליה אפי' בחתיכ' א' אבל יכולני לדחות דשאני התם דמקודם היו שני חתיכות והוקבע איסורא אבל אם היתה מתחילה חתיכה א' דוקא מנא להו דחייב עליה קרבן אשם לר' ולר"ש ולר"ע: ומ"ש באותו דבור ואפשר לקיים שניהם וכו' לחייב בשניהם וכו' והמסורת לחייב וכו' לכאורה יש לדקדק דגם בסוכות ובסכת יש לקיים שניהם שבא המקרא דבסוכות לחייב בארבעה דפנות ומסורת בא אפילו לג' דפנות ומכ"ש ד' ושניהם מתקיימין.

ואפשר לומר דלא דמי דיש לחלק ביניהם דשאני מצות ומצוות מקולא לחומרא אבל בסוכות ובסכת מחומרא לקולא והו"ל מכחשי ודוק: הלכה ח' כמה שיעור אורך כל מין וכו' לולב וכו' כתב הרב המגיד משנה וגמרא אמר ר"י אמר שמואל שיעור הדס וכו' ור"י אמר אפי' שדרו של לולב וכו' ומבואר שם עוד דלר"י וכו'.

הוצרך להוסיף ומבואר שם עוד משום דנראה מובן מדבריו הראשונים דרבי' אית ליה דאין צריך לקמן בדרבי' ז"ל ותרתי קמ"לן בתחילת ההלכה כתב לולב אין פחות מד' טפחים ואם אגד לולב צריך שדרו וכו' ומדברי הגמרא משמע דקאמר ר"י שדרו וכו' היינו כשהן אגודין ומנ"ל דקאמר כמה שיעור לכך הוצרך הרב להוסיף שם עוד וכו' ודוק:הלכות קדוש החדש פרק ד' ה"ב על ג' סימנים מעברין את השנה על התקופה ועל האביב וכו' אם תהיה תקופת ניסן בי"ו בניסן או אחר זמן זה וכו' ועל סימן זה סומכין ואין חוששין לסימן אחר וכו' והראב"ד ז"ל השיבו וז"ל הא ליתא וכו' ואי משום ההיא דשלח ליה רב הונא כי משכת תקופת טבת עד ט"ז בניסן עברוה לההיא שתא התם בתקופת טבת וכיון דמשכה עד ט"ז בניסן משכה תקופת תמוז עד אחר החג ואמטו להכי מעברינן משום דבעינן אביב בתקופת ניסן תו בעינן החג בתקופה חדשה וכי קתני בברייתא על אחד מהן אין מעברין בתקופת תשרי וכיון דאיכא אביב כתקנו אין מעברין על התקופה לבדה דלא דחינן תרתי מקמי חדא עכ"ל.

משמע מדבריו דמאי דקאמר רב הונא דכי משכה עד ט"ז בניסן היינו עד ועד בכלל ונפלה תקופת ניסן יום ט' דהשתא תקופת תמוז משכה עד כ"א עד ועד בכלל ותקופת תשרי יום כ"ב וליכא מקצת החג ולכך מעברין משום דאיכא תרתי משום האביב ומשום תקופת תשרי ולכך השיג על רבינו דכתב אם תהיה תקופת ניסן ביום ט"ז מעברין דהשתא תקופת תשרי נופלת ביום כ"א בתשרי ואיכא מקצת החג ואף על פי דלפעמים אפי' כשנופלת תקופת ניסן ביום ט"ז נופלת תקופת תשרי ביום כ"ב כגון אם נפלה ביום י"ו בתחילת היום או בחצי היום כמ"ש התוספו' מכל מקום כשנופלת בלילה תקופת תשרי אינה נופלת אלא ביום כ"א וליכא אלא חדא והתניא בברייתא על שנים מעברין ועל אחת אין מעברין זה כוונת הרא"בד: אבל דעת רבינו אינו כן בפירו' דשמעתתא ומאי דקאמר דכי משכה עד ט"ז בניסן היינו עד ולא עד בכלל ותקופת תשרי נופלת בכ"א בתשרי וכדעת אחרים דאית להו מעברין על תקופת ניסן לבדה דמסייע להו קרא שמור את חדש האביב כדפי' רש"י בש"ס ר"ה וההיא ברייתא אפשר לומר דפליגא כדמשמע מפרש"י.

אי נמי כדפירשו התוס' דההיא ברייתא בתקופת תשרי ולא פליגא וכן משמע מדברי התוס' בש"ס דר"ה כדפי' רש"י וכ"כ רש"י דמאי דקאמר דכי משכה עד ט"ז היינו עד ולא עד בכלל וכ"כ התוספות בש"ס הכא אבל בש"ס דר"ה כתבו להפך כמו שהבין הראב"ד. ונראה דמה שהכריחו להראב"ד להבין כן הוא משום דקשייא ליה מאי שנא דכולהו נפקי מקראי כמו שהקשו התוספות.

ואפשר דרבינו סובר דשאני תקופת דניסן דכתיב בה לשון שמירה הקפיד בה רחמנא ביותר ולכך אפי' לחודה מ"ע. אלא דקשה דאמאי רבינו לא הזכיר בלשונו לשון הזהב תקופת תשרי והו"ל תקופת תשרי בהדי תקופ' ניסן והא כדאיתא והא כדאיתא וראיתי למוהר"י עייאש ז"ל בספרו שכתב דרבינו ס"ל דקי"ל כאחרים דלא חיישי לתקופת תשרי דלא דרשי חג האסיף כמו שפי' התוס' לדעת רש"י ז"ל ודוק: וחזה הוית להמפרש על הרמב"ם שפירש שם אם יתאחר התקופה עד י"ו בניסן יודע שנתאחר בישול התבואה ויתכן שלא ימצא שעורים להקריב מהם העומר לפיכך תלו התקופה בי"ו בניסן.

ואפשר לומר דהמפרש הוקשה לו הקושייא שהקשה הראב"ד על רבי' ולכך הוצרך לומר אם יתאחר התקופה עד י"ו בניסן יודע שנתאחר בישול התבואה ונמצא שהם שתים ולכך מעברין אבל אחר האמת דמאי דקאמר לפיכך תלו התבואה בי"ו בניסן דבריו אינם מדוייקים אם כוונתו לומר לאפוקי אם נפלה קודם ארבעה עשר פשיטא דאין מעברין דליכא שום חדא ואם כוונתו לומר לאפוקי אם נפלה בט"ו הא קאמר בש"ס דמעברין לאדר: וראיתי לתוספות בסנהדרין (ד"ג ב') ד"ה שמור וכו' שכתבו והא דאמרינן כי חזית דמשכא תקופת טבת עד י"ו בניסן וכו' עי"ש נראה לי דקשייא להו על מאי דקאמר יום תקופה גומר והא אמרינן דכי משכה תקופת טבת עד י"ו משמע ונפלה תקופת ניסן עד י"ז ואי יום תקופה גומר אפי' נפלה ביום י"ו מעברינן משום דיום תקופה גומר ולכך כתבו אפילו נופלת ביום י"ו.

ומאי דקאמר עד יום י"ו היינו עד ולא עד בכלל וכן לרש"י מפרשים כך וכמ"ש רש"י גופיה בשלהי ר"ה: עוד כתבו התוס' ומיהו התם קשה למה לי טעמא וכו' משמע דהכא לא תקשי למה לי טעמא ואמאי והא גם הכא נמי קאמר טעמא משום אביב של תקופה שיהיה בחידושה של לבנה ומלמעלה למטה קא חשיב ותיפוק ליה משום תקופת תשרי וי"ל דא"כ היינו ר"ש או ת"ק אלא דקשה דבכלל דבריהם דבריו: עוד כתבו התוספו' ולפי' ר"ת אתי שפיר וכו' ותפול תקופת תשרי בעשרים בו וכו' ע"כ ר"ל לר"ת דקאמר לעיל דלא חיישי אחרים לאד"ו דעבר יום אחד ותפול תקופת תשרי בך' בו אם לא מהאי טעמא של תקופה בחידושה של לבנה אבל לפי' רש"י דפירש לעיל דאחרים חיישי לאד"ו קשייא מאי דקאמר ונפלה בתחי' הלילה וכו' משום דכי נפלה בתחילת הלילה או בחצי הלילה נופלת תקופת תשרי בכ"ה ואין צריך לעבר משום תקופת תשרי אבל אם נפלה בתחי' היום נופלת תקופת תשרי בכ"ב בו וצריך לעבר משום תקופת תשרי: עוד כתבו בסוף דבריהם אף ע"ג דתקופת תשרי וכו' עי"ש ר"ל דלא חיישינן לתקופ' תשרי דקימ"לן כאחרים דלא דרשי חג האסיף כדפירשתי דבריהם בסוף ולא מעברין אלא משום שמור את חדש שיהיה בחידושה וכו' ולכך אם משכה עד י"ו מעברין אבל אם נפלה בחמיסר אין מעברין אפילו נופלת בתחי' היום או בחצי היום דהשתא נופלת תקופת תשרי בכ"א בו ויום תקופה גומר דאזלי לשטתייהו כדלעיל והתחלה היא ביום כ"ב וליכא מקצת החג דלא חיישינן לתקופת תשרי אלא מעברין לאדר כדי שיהיה האביב בחידושה של לבנה אף על גב דתקופת תשרי נופלת בכ"א בו דהא מעברינן בקייטא חד ירחא חסר טפי מכסדרן כמ"ש לעיל דחיישינן לא"דו ולא חיישינן לתקופת תשרי: הלכה י"ג יש לב"ד לחשב ולקבוע ולידע וכו' אבל אין אומרים שנה פ' מעוברת אלא אחר ר"ה הוא שאומר שנה זו מעוברת וכו' ע"כ הכי איתא במסכת סנהדרין (די"ב) ת"ר אין מעברין את השנה לפני ר"ה וכו' וקשייא לן בגווה והיכי מצי מעברי אלא דאף ע"ג דידעינן חשבון התקופה מ"מ לא ידעינן באביב ובפי' האילן אם מתאחר בישולם או לא ואמרינן לעיל בגמ' על ב' מהם מעברין ועל א' וכו' וז"ל דהכי קאמר אין מעברין את השנה לפני ר"ה ואחר שיגיעהזמן ובא האביב ופירות האילן בזמנן מודיעין לבני.

הגולה וקמ"לן דאין מעברין וכו' משום דחיישינן שמא מתאחר האביב ופי' האילן וצריך לעברו וחיישינן שמא יש שכחה בדבר ואתו לזלזולי בחמץ ולפני ר"ה דקאמר לאו דווקא אלא דאפי' אחר ר"ה אין מעברין אלא באדר ואיידי דבעי למימר בסיפא אחר ר"ה נקט ברישא לפני ר"ה ודווקא העיבור אבל החישוב מחשבינן כדמשמע בש"ס בסמוך והיינו דקאמר רש"י אין יושבין לעיין ולומר אלא דקשייא לי לפי' זה אמאי מפני הדוחק אין מעברין קודם ר"ה דהא לית ליה אין מעברין משנה לחברתה.

וי"ל קצת דמ"מ ליכא שכחה כ"כ: ומסיים שם בגמרא אימתי רגילים לעבר וכו' ויש לדקדק מאי קאמר אימתי רגילים מאי רגילות איכא והא אין מעברין אלא מפני הדברים הנז' לעיל ואם בערב שבת מעברין בלא הנך דברים הוו"ל למנותם שם הנך דלעיל ואם כוונתו לומר דכשרואין שצריכה שביעית לעבר או מוצאי שביעית רגילין לעבר ע"ש מהיכן ידע דצריכה שביעית לעבר עד דמעברין ע"ש במקומה דאע"ג דידעי התקופה לא ידעי האביב ועוד דאמרינן לעיל אין מעברין משנה לחברתה ופירש"י שם אם השנה הבאה צריכה לעבר אין מעברין וכו' ואם כוונתו לומר היינו בשאר שנים הו"ל לפרש וי"ל בדוחק דהך ברייתא פליגא וס"ל דמעברין אפילו התקופה בלא אביב ולפ"ז מתיישב מ"ש לעיל ומדברי רש"י לקמן משמע דע"י התקופה יודעין זמן האביב והשתא מתורץ מה שהקשינו לעיל ואחר זמן ראיתי בתוספות ר"ה דמעברי' אתקופת טבת לחוד אם משכה עד ט"ז בניסן מעברין ומתניתא דידן בתקופת תשרי והשתא תתיישב הסוגייא כולה: הלכה י"ד הגיע יום ל' באדר וכו'.

לא יעברו אותה כלל וכו' ואם עברוה ביום ל' של אדר ה"ז מעוברת באו עדים וכו' הרי אלו מקדשין וכו' הכי איתא בפ"ק דסנהדרין (די"ב) עברוה מאי עולא אמר אין מקדשין וכו' יעו"ש בסוגייא. וכוונת עולא אבל אם עברוה מעוברת.

אבל קשה לי דמי הגיד לו לש"ס דמאי דקאמר עולא אין מקדשין היינו ביום שלשים דילמא עולא קאמר אם עברוה ביום כ"ט ואם תשיבני דעולא קאי אדשמואל ולא להתיר הספק שיש בדברי שמואל הו"ל למימר בפשיטות מעוברת ואם תשיבני דמלתא אגב אורחיה קמ"לן הול"ל אם קידשוה אינה מקודשת אבל השתא הניח לנו מקום לטעות כדאמר בש"ס.

ואי לא מסתפינא מחברייא הייתי אומר כוונת הש"ס כמו שפי' בה"י דתרי לישני נינהו ונסתפק הש"ס בדברי שמואל ובאגב נסתפק בדברי עולא ודברי עולא לא קאי אדברי שמואל ומשני רבא אמר בטל העיבור. ר"נ אמר מעובר ומקודש ולהאי פירוש' אתי שפיר לרבה דהוצרך חזקיה לבקש רחמים משום דאפי' בדיעבד אינה מעוברת ולר"ן משום דאין מעברין לכתחילה אבל לפי' קמא קשה לרבא למה חזקיה בקש רחמים משום דעבר וקידש ולר"ן משום דאין מעברין לכתחילה אלא דדוחק הוא לומר דבקש רחמים משום דלכתחילה אין מעברין כדפירשנו: אבל קשייא לי מאי האי דקאמר ר' נחמן מעובר ומקודש דמלת מקודש תפלה היא דהוו"ל למימר מעובר לחוד דכשתאמר מעובר ודאי מקודש וכשתאמר אינו מעובר אינו מקודש לפי' דפיר' מקדשין לשם אדר שני ואפשר לומר דר"ן בא לומר דמקדשין לכתחי' ולכך קאמר מקודש לרמוז לנו דמקדשין לכתחי' ואפשר לומר דהיינו טעמא דרבינו דפסק דאם באו עדים ביום ל' דמקדשין משמע מקדשין לכתחילה והוא הפך הש"ס דהא בהדיא קאמר עולא אמר אין מקדשין ור"ן קאמר מעובר ומקודש בדיעבד: וחזה הוית להרב זבחי השלמים למוהר"ם גלאנטי ז"ל שהקשה על רבי' דפסק דמקדשין לכתחי' והוא הפך הש"ס ותי' הוא ז"ל דמאי דקאמר הש"ס אין מקדשין היינו אם לא באו עדים ביום ל' אלא אחר ד' או ה' ימים והם כבר עברו את השנה ביום ל' והשכימו בנשף ביום ל"א ועברו את החדש ואחר מכן באו עדים ואמרו שראו החדש בליל ל' כגון שהיו בארץ רחוקה בההיא קאמר בש"ס אין מקדשין ר"ל דאין חוזרין ומקדשין החדש יום ל' אלא מניחין הענין כדמעיקרא דהחדש מעובר ומונין מיום ל"א דאי מקדשין יום ל' מן הלילה כבר נראה הלבנה לשם ניסן ואינו יכול לעשותו אדר.

והרמב"ם דקאמר מקדשין לכתחילה היינו אם באו עדים ביום ל' אחר שעיברו השנה והיינו דקאמר מקדשין את החדש ביום ל' ובזה קאמר אין מעברין את החדש לשום צורך והיכא דבאו עדים אחר ל' יום אין מקדשין והניחו החדש מיום ל"א כמו שהיה והיינו דקאמר בש"ס מעברין החדש לצורך כי אין לך צורך גדול מזה יעו"ש:.

ולפי דבריו מלת מקודש מדוייקת דהיינו מקודש מיום שלשים אם עברו וקידשו כדברי העדים שאמרו שראו הלבנה בליל ל' אלא דקשייא לי אמאי דקאמ' אם באו עדים אחר ד' או ה' ימים אין מקדשין דמן הלילה כבר נראית הלבנה לשם ניסן ואינו יכול לעשותו אדר דא"כ גם כשבאו ביום ל' אין מקדשין דמן הלילה נראית הלבנה לשם ניסן.

ואם תשיבני אין מעברין לשום צורך וגם אם באו אחר ל' מקדשין יום ל' דאין מעברין אלא לצורך ועוד דלפי דבריו מאי פשיט ממלתיה דעולא דאנן קיימי ביום ל' ומלתיה דעולא היינו אחר ל' אבל ביום ל' מקדשין לכתחילה ומיהו הא לא תקשי לך דמכל מקום ילפינן מדיוקא דקאמר דביום ל' מקדשין מכלל דאם עברוה מעוברת ועוד לפי דבריו רבינו השמיט המצאת הש"ס ולא כתב לן אלא דברים היוצאים מדיוקא ודוק: בס"ד חידושים על הרמב"ם חלק שני הלכות אישות פרק ג' הי"א האב מקדש את בתו שלא לדעתה כל זמן שהיא קטנה וכן כשהיא נערה רשותה בידו וכו' משנה ריש פ' האיש מקדש ד' מ"ג דתנן התם האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו וכו' עי"ש נדרשתי לאשר שאלוני בעניין קדושי קטנה אחת בת ה"ר ישועה שקרון שקידשה ה"ר יצחקאדרעי בשחוק וקלות ראש על ידי אביה הנזכר שחטף אביה הנז' להרב יצחק הנז' והיה כמצחק בעיניו לאמר לו תן לי פורים שלי שכבר אמרת לי בב"הכ שתתן לי פורים ולזה חטף מידו סך מה והם עסוקים בשחוק ודברי הוללות זה עם זה ונמצא עמהם עד אחד ואמר העד הנז' להר"י הנזכר הנח לו המעות בידו ותאמר לו הרי הם קדושין על בתו אז ענה הר"י הנזכ' ואמר לה"ר ישועה הנז' ראהום קדושין עלא בנתך והעיד העד הנז' דבשעה שאמר לו הר"י הנזכר ראהום קדושין עלה בנתך גאוובו ה"ר ישועה הנזכר וקאלו ואנא נציב אביר מנך אבל ה"ר ישועה הנז' הכחישו בפניו ואמר לו שהוא לא דבר מאומה אלא שהעד עצמו הוא שאמר דבור זה והווא יציב אביר מינך והמה עדיין עסוקים בשחוק וקלות ראש בדברים אלו ועמד העד הנזכר ואמר להם אתם מדברים דבר זה בשחוק ועכשיו בדינא ודייני ויאמרו לכם שהם קדושין גמורים ענה הר"י הנז' ואמר לה"ר יצחק הנז' נחנא ראנא נטחכו ונלעבו חתא לדאבא די ראנא נצירו פלקדושין דצאח לאיא כוייא ראהוא לראמך ורמאלו לרהמו עד כאן חתם העד הנזכר עדותו ועכשיו שגדלה הבת הנזכר והגיעה לפרק בתולה נשאת נפשם לשאול הגיעה אי מקרו קדושין או ספק קדושין וצריכה גט או לא דלא מקרו קדושין יורנו המור' לצדק' ושכמ"ה: תשובה לענד"ן דבר פשוט הוא דהקדושין אלו אין בהם ממש והבת הנז' אינה צריכה גט מארבע טעמי חדא רעותא היא משום דחסר תיבת לי דאפילו אם אמר לה הרי היא מקודשת כתי' חז"ל ולא אמר לי לא הוו קדושין ואינה צריכה גט והיא גמרא ערוכה בש"ס קדושין בפ' קמא ופסקוה עמודי ההוראה כולהו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרמב"ן והרשב"א והטור והר"ן עיין ב"י בסימן כ"ז ופסקה מר"ן בקצר בסימן כ"ז סעיף ד' וז"ל אמר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת וכו' ע"ש.

רעותא שנית היא שלא אמר לו לשון המוכיח מניה שהוא מקדש האשה הנז' דלשון ראהום קדושין עלא בנתך לא משמע מניה שהוא מקדשה דיכולני לומר לצורך בתו כדי שתתקדש אחר כן לאחר כמ"ש הרב' בסימן הנז' בשם רבו מהר' בירב בשם הרב דוראן וז"ל קח טבעת זו קדושין על בתך שאינו כלום שאינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש וכתב עוד בתשובה דבעינן שיאמר לשון המוכיח להבא וכו' יע"ש ופסקה מור"ם בסימן הנז' סע"ה וז"ל וצריך שיאמר לה לשון המוכיח להבא כגון הרי הן קדושין או קדושין יהיו אבל אמר הן קדושין לחוד אינו כלום וכו' יע"ש והנדו"ד מגרע גרע דאית בה תרתי דאינו מוכיח במה שאמר לו קדושין עלא בנתך שהוא מקדשה ועוד שהלשון קדושין עלא בנתך אינו מוכיח שהוא להבא ומשמע לשון עבר ראהום כבר והוא מגרע גרע מן הלשון דקאמר קח טבעת זו וכו' וקאמר הרב דוראן ז"ל דלא מקרי להבא ואע"פ דכתב מור"ם ויש מחמירין ואומרים דהוו קדושין אפילו חסר תי' לי דמשום חומרא דעריות יש לחוש לדבריהם היינו דוקא אם אמר לשון מתוקן כתי' חז"ל הרי את מקודש' וחסר תי' לי בהא אמרו יש להחמיר וצריכה גט אבל בנדון דידן דאיכא טענתא אחריתי דקאמר ליה לשון זה ראהום קדושין עלא בנתך דאין הלשון מוכח שהאשה הוא מקדש וגם אינו להבא דלשון ראהום קדושין עלא בנתך משמעותיה לשעבר יודו בפה מלא דלא הוו קדושין: וכן ראיתי להרב ב"ש ס"ק י"ד שכתב וז"ל אבל יש מחמיר וכו' ואפילו לדעת המחמירין מ"מ אם יש רעותא עוד או היכא דאינו אלא ספק קדושין אפילו אם היה אומר לי מקילין ע"ש: איברא דראיתי להרב ח"מ ס"ק ט"ו וז"ל לשון המוכיח להבא וכו' שאינו מוכיח בדברי' אלו שהאשה הוא מקדש כלומר שמא מקדשה לאחר והוי כמו שאינו אומר לי וכו' יע"ש.

ולא ידעתי אכנה. מאי האי דקאמר ומפרש דברי הרב דוראן ז"ל שמא מקדשה לאחר והוא פירש דבריו בפירוש שאינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש דמשמע מלשונו דאינו לשון קדושין כלל והוא מפרש שמא מקדשה לאחר והוי כאינו אומר לי דמשמע דלשון קדושין הוא והוא מקדש' אלא שאינו ניכר אם מקדשה לעצמו או לאחר ואם יפרש בדברי הרב דוראן ז"ל שאמר שאינו מוכיח וכו' שהאשה הוא מקדש פירוש לעצמו מאי קמ"לן הר"ד והוא ש"ס ערוך וכבר קדמוהו הפוסקים דאם חסר לי אינו כלום ואפילו אמר לשון מתוקן הרי את מקודשת והל"ל דלא הוו קדושין משום חסרון לי כלשון הש"ע והפוסקי' ומאי קאמר שאינו מוכיח וכו' שאשה מקדש אלא ודאי כוונת הרב דוראן ז"ל לומר דבלא חסרון לי אין הלשון מוכיח שהאשה מקדש ואפי' אם הוסיף תי' ממני והיא כמו לי אעפ"ך לא מוכח ואף ע"פ שלא הזכיר בלשונו אלא קח טבעת זו על בתך מוכרח אתה לומר דכוונתו כך כדכתיבנא דאינו לשון קדושין דמוכח מניה שהאשה הוא מקדש אפילו בלא חסרון לי ועוד מאי האי דקאמר והוי כאינו אומר לי משמע דאפילו אמר לי הוי כאינו אומר וא"כ לאו רישיה סי' ולאו סי' רישיה ואי לא מסתפינא אני אומר דטעות סופר נפל בדבריו דפי' ואמר כלומר שמא מקדשה לאחר וצ"ע: רעותא ג' היא מטעם דהוי שתיקה דלאחר מתן מעו' ולאו כלום הוא דאחר שחטף המעו' ובאו לידו בתורת גזל אמר לו ראהום קדושין עלא בנתך ושתק האב לא הוו קדושין כמ"ש מר"ן סימן כ"א ס"ד וז"ל נתן לה פקדון ואמר לה כנס פקדון זה וכו' ואם אחר שנטלתו בתורת פקדון אמ"ל הרי את מקודשת לי בו ושתקה אינו כלום יע"ש.

הרי מפורש יוצא בדבריו דשתיקה דאחר מתן מעות לאו כלום הוא ואין לחלק בין אם באו לידה בתורת פקדון או בתורת גזל וכ"כ מור"ם שם וז"ל אשה שחטפה מעות מאיש אחד ובקש ממנה שתחזירם לו ולא רצתה ואמ"ל הרי את מקודשת לי בהם ושתקה והחזיקה המעות לא הוו קדושין דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות ולאו כלום הוא ואף על פי שהעד מכחישו ואמר שענה אבי הבת ואמ"ל אנא נציב אביר מנך מ"מ ליכא אלא עד אחד וע"א בהכחשה כמאן דליתיה דמי ולא הוו קדושין: רעותא ד' היא מאחר דקדושין הוו בע"א והיא גמרא ערוכה בקדושין בפרק האומר אמ"ר נחמן אמר שמואל המקדש בע"א אין חוששין לקדושיו ופסקוה גדולי ועמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרמב"ן והרשב"א והטור ופסקה מר"ן בשלחנו הטהור סי' מ"ב סע"ב וז"ל המקדש שלא בעדים ואפילו בע"א אינם קדושין ואפילו אם שניהם מודים בדבר וכו' יע"ש משום דאין דבר שבערוה פחות משנים ואפילולדעת הסמ"ג דמחמיר ואית ליה המקדש בע"א הוו קדושין והביא דבריו מור"ם שם היינו היכא דליכא הכחשה ושניהם מודי' כמ"ש מור"ם שם אבל אם אחד מכחיש העד אין לחוש יע"ש.

שפירש כך הרשב"ץ לדעת הסמ"ג דמחמיר והכא בנדון דידן הוכחש מפי אבי הבת שאמר שלא דיבר מאומה אלא שתק ולדבריו לא הוו קדושין דהוי שתיקה דאחר מתן מעות לאו כלום הוא ואע"פ שהמקדש הוא מודה לדבריו מקרי הכחשה כמ"ש מור"ם אבל אם אחד מכחיש העד אין לחוש דהוי עד אחד בהכחשה ועוד דבלאו האי טעמא דהכחשה מאחר דאיכא ריעותי אחריני בהצטרף כולהו לא הוו קדושין אפילו ליש מחמירין: נקטינן מכל הני מילי מעליית' דכתיבנא דקדושין אלו לא הוו קדושין ולא צריכה גט לכל הדעות כולם ומי שחותמו אמת יצי' משגיאות וינחנו במעגלי צדק ואמת: הלכה י"ד היתה הבת ספק בוגרת בין שקדשה אביה שלא לדעתה בין שקדשה היא עצמה שלא לדעת אביה הרי זו מקודשת מספק וכו'.

אירע מעשה בנערה אחת שקבלה קידושין מבחור אחד בעד החלון נשקפה לעת ערב וקיבלה קידושין שלא ברשות אביה והנערה הנז' לפי קול בני אדם קלא דלא פסיק ששנותיה מספר הסמוך לט"ו שנים. וגם אביה מסיח לפי תומו שהיא בת י"ג שנים ויש מי שאומרים והם מלמדים עליה זכות שעדיין עומדת בתוך ששה חדשים שבין נערות לבגרות באופן שזה אומר בכה וזה אומר בכה ובשעת קבלת הקידושין מהבחור הנזכר העמיד עמו ב' עדים ודיבר עמה בלשון ספניול ואמר לה אם תרצה לקבל הקידושין ממני הרי העדים עומדים עכשיו והשיבה ואמרה הנערה הנז' אני רוצה בכך ואמר לה תן לי הטבעת שלי שנתתי לך מקודם ותכף הוציאה לו הטבעת של זהב וראוהו העדים ואמר לה מה שמך ואמרה לו אני פלונית ומה שם אביך אמרה לו פלוני ומה שם אמך אמרה לו פלונית ונתן לה הקידושין בידה ואמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כד"מו והעדים ראו פניה בשעה שהיה מדבר עמה ונתן לה קידושין וגם היא ראתה פניהם וכל אחד הלך לדרכו למחר בא אביה ושידכה עם בחור אחר ויהי כשמוע הבחור הראשון שנשתדכה עם בחור אחר עמד וערער ולקח עדי הקידושין עמו והלך אצל שני תלמידי חכמים וכתבו לו קבלת עדות לאחר האיום והגזום ובעדות גמורה בפני היכל הקדש וזה עדותם שהבחור הנז' אמר להם תבואו עמי למקום אחד לצרכי והלכו עמו עד אצל החלון והקיש על הדלת וצעק פלונית והיא תכף נשקפה מן החלון ואמר לה בלשון ספניול אם תרצה להתקדש לי הרי שני עדים מזומנים עכשיו ואמרה לו הן ואמר לה תתן לי הטבעת שלי שהיא אצלך ותכף מסרה לו הטבעת של זהב והם ראו הטבעת וראו פני הנערה והיא גם היא ראתה פניהם ושאל אותה מי את ומי אביה ואמה ואמרה אני פ' ובת פ' ופ' מסיבת שהם אינם מכירים אותה.

ונתן הקידושין בידה. ובשעת הנתינה אמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כד"מו והלכו להם.

ויהי כשמוע אבי הנערה ואמר שהבחור הנזכר הוציא קול של קידושי בתם וכתב ק"ע בענין זה. למחר שלחו אחר המשדך ואמרו לו תלך ותקדש המשודכה לך והלך וקידשה לפני ב' עדים כשרים.

וכששמע המקדש הא' צווח ככרוכייא ואמר שהבת הנזכרת כבר היא מקודשת לו ואיך תקבל הקידושין מאחר והלך אצל דייני העיר והראה להם קבלת עדות שהוא המקדש הא' ושלחו הב"ד אחר א' מהעדים הנז' והגיד להם בתורת ע"ג דברים כהווייתן כנז"ל בלי תוספת ומגרעת ואחר מכן שלחו אחר העד הב' וגם הוא העיד בפניהם כנ"ל ברם בדבר א' שינה בו מדברי העד הא' דמה שאמר העד הא' שהמקדש הוא השואל והיא אמרה לו אני פ' בת פלוני ופלונית והעד הב' אמר שהם שאלו לה אתה פלוני' ואמרה הן אתה בת פ' ופ' ואמרה הן ושלחו וקבצו נערות רבות והושיבו הנערה המקודשת ביניהם ואמרו לעדים תראו אם תכירו הנערה שנתקדשה ובא עד א' ולא הכירה שנתחלפה לו באחרת וכן שלחו עד שני וגם הוא לא הכירה שנתחלפה לו באחרת ואחר מכן בחרו לה ב' נשים זקנות ואמרו להן תלכו ותבדקו נערה פ' אם יש לה סימני נערות או גם סימני בגרות והלכו הנשים הנזכ' ובאו ואמרו דלא מצאו לה לא סי"ן ולא סי"ב כי אם הבשר נתמעך למטה באותו מקום ועכשיו נפשם לשאול הגיעה מה הוא משפט הנערה הזאת אם קדושי הא' הוו קידושין וקדושי השני לא הוו קידושין או להפך או צריכה גט משניהם ואם ירצו אחד מגרש וא' כונס מי זה מהם מגרש ומי זה מהם כונס: וזאת תשובתי בס"ד הנערה הזאת ששאלתם ממני לחוות דעי עם שאין דעתי מכרעת נ"ל דבר פשוט שצריך גט משניהם.

ומנא אמינא לה מדאיתא בש"ס בפ' עשרה יוחסין וז"ל קידשה אביה בדרך וקדשת עצמה בעיר. ופיר"שי בו ביום והרי בוגרת לפניו ר"ל בדקנוה אחר שקבלה הקדושין ונמצאת בוגרת רב אמר הרי בוגרת לפנינו ור"ל מדהשתא בוגרת היא אמרינן גם בצפרא בשעה שקבל אביה קדושין היתה בוגרת וקדושי אביה לא הוו קדושין שכבר יצתה מרשותו ושמואל אמר חיישינן לקדושי שניהם שמא בגרה בצפרא שמא השתא הוא דבגרה ולכך צריכה גט משניהם מספק ופריך בש"ס אימת אילימא בתוך ששה חדשים שבין נערות לבגרות בהא לימא רב הרי היא בוגרת לפנינו ומדהשתא בגרה גם בצפרא אמרינן בגרה קודם קדושי אביה ולא הוו קדו' ומיקל בערוה החמורה דילמא השתא הוא דבגרה וצריכה גט מספק משניהם אלא לאחר שש בהא נימא שמו' חיישינן לקדושי שניהם והא אמר אין בין נערות לבגרות אלא ו"ח בלבד ר"ל ודאי אחר תשלום ו"ח אמרי' ודאי בגרה וקדושי אביה לא הוו קדושין ואיך קאמר צריכה גט משניהם.

ומשני לא צריכא בההוא יומא דמשלם ו"ח ר"ל דבאותו היום קידשה אביה בצפרא והיא קדשה עצמה ברמשא ובהא קמפלגי רב ושמואל רב אמר מדהשתא בוגרת גם בתחילת היום היתה בוגרת וקדושי אביה לא הוו קדושי דיום דמשלם הוי כאחר שש ומוקמינן לה בחזקת בוגרת מצפרא ושמואל ס"ל דילמא השתא בגרה היא או בצפרא ולכך צריכה גט משניהם דיום דמשלם ו"ח לא הוי כאחר שש ומעמידינן לה בחזקת בוגרת מצפרא ומסיק בש"ס הלכה כרב דאם נתקדשה ביום דמשלם ו"ח אמרינן מדהש' בוגרת לפנינו גם בצפרא אמרינן בגרה ונ"מ אם קידשה אביה לא הוו קדושין ואם היה קידשה עצמה הוו קדושין גמורין: נמצינו למדין מדברי הש"ס דקאמר אימת בתוך ו"ח וכו' השתא הוא דבגרא וכו' ילפינןדנערה בתוך ו"ח מישך שייך להביא סימני בגרות ואם קידשה עצמה הוו קדושין בין לרב בין לשמואל אם נמצאו לה סימני בגרות והכי נמי אם קדשה אביה דהוו קדושין בין אם נמצאו לה סי"ב או לא והמה ס"ק.

וכן למדנו מדברי הש"ס דלאחר ששה חדשים אם פשטה ידה וקבלה קדושין הוו קדושין גמורין בין לרב בין לשמואל אם נמצאו לה סי"ב וקדושי אביה לא הוו קדושין ואפי' קדם וקידשה קודם שקדישה עצמה מדפריך בש"ס בהא קאמר שמואל השתא הוא דבגרה משמע דאפילו שמואל יודה לדבר זה דאוקמינן אחזקתה: והנה מצינו לרבי' הרמ"בם שהשמיט סוגייא זו מספר תורת משה ולא קבעה להלכה וכבר תמהו עליו וחד מנייהו ה"המ אבל רבינו הטור קבעה להלכה בסימן ל"ז וז"ל קידשה אביה בבוקר וקידשה היא עצמה בערב ושניהם ביום דמשלם בו ששה חדשים שבין נערות לבגרות וכו' ובדקנוה ומצאנוה בוגרת מחזיקין אותם בחזקת בוגרת וקדושי האב אינם קדושין וכו' אבל בתוך ששה חדשים אם קידשה אביה שלא לדעתה והיא קידשה עצמה שלא לדעת אביה ונמצאו לה סי"ב הוי ספק וצריכה גט משניהם יע"ש וכן פסק מרן בשולחנו הטהור כוותי' אבל אם קידשה לאחר ששה חדשים לא פסקוה ואפשר דאתיא במכ"ש באם נתקדשה ביום דמשלם ו"ח דקי"לן כרב דמחזקינן לה בחזקת בוגרת מצפרא קודם ו"ח אם נתקדשה לאחר שש דמחזקינן לה בחזקת בוגרת וקדושי אביה אינם קדושין אפי' לשמואל כמ"ש לעיל: נמצינו למדין מהש"ס ומדברי רבינו הטו"ר ומר"ן דהבת אחר ו"ח דבין נערות לבגרו' מחזיקנן לה בחזקת בוגרת אם נבדקו ונמצאו לה סי"ב ואמרינן בודאי הביאה סי"ב קודם לזה ואפילו לא נבדקה אלא לאחר מכן זמן רב אמרינן מדהשתא בוגרת וכו' דמעמדינן לה על חזקתה ואפילו ביום דמשלם ו"ח דבין נערות לבגרות כנזכר וכן אם נתקדש' בתוך ששה חדשים וקידש' אביה או אם קבלה עוד קדושין מאחר צריכה גט.

משניה' מאחר דעדיין עומדת בתוך שש וכן ראיתי להר' ב"י בסי' מ"ג בסופו שהביא דברי הרא"ש וז"ל כתב הרא"ש בתשובה סוף כלל ל"ג כיון שהגיע לכלל שנותי' ומשכחי' ליה השתא סימנים מחזיקי' ליה לגדול משהגיע לכלל שנותיו וכו' ועוד ראיה מדאמרינן בפרק מי שמת אמר שמואל בודקין לגיטין ולקידושין פי' אם הגיע לכלל שנותיו וקידש בודקים אותו אם הביא ב' שערות קדושיו קדושין והא דבדקינן ליה לאו משום דאי לא משתכחי ליה סי' לא חיישינן לקדושיו דהא אמרינן קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אמרינן חזקה שהביאה סי' אלא להכי דאם מצאו לו שערות ופשטה ידה וקבלה קדושין מאחר שאינה צריכה גט משני ואם לא מצאו לו שערות צריכה גט משניהם דחיישינן שמא נשרו: נמצא לדעת הרא"ש אדם שהגיע לכלל שנותיו דהיינו בן י"ג שנה ויום אחד אם קידש אשה ואחר מכן פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר ואח"כ בדקנוהו ונמצאו לו שערות קדושין שקבלה מאחר אינם קדושין דאמרינן כיון שהגיע לכלל שנותיו חזקה שהביא סי' משהגיע לכלל שנותיו ולכך אין קדושין תופסין בו ואינה צריכה גט ואם לא נמצאו לו סי' צריכה גט משניהם דחיישינן שמא היו לו סימנים ונשרו וכן הוא דעת ר"י ודעת התוס' בפ' מ"ש ע"ש ב"י: אלא דכתב עוד וז"ל כתב מורי מהרי' בי רב ז"ל הרב דוראן והרשב"א חולקים ע"ז וכתבו שצריך שיעידו עדים שהיו לה ב' שערות קודם ו"ח כדאמרינן אין בי"נ לבגרות אלא ו"ח וכ"ז שלא יעידו ע"ז אפילו תהיה בת ט"ו שנים היא בספק קדושי' ואם פשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם יע"ש: ולדעתי תקשי להו דהא בש"ס קאמר קידשה אביה וכו' וקידש' עצמ' וכו' וקאמר בש"ס הלכה כרב דאמרינן מדהשתא בוגרת וכו' דחזקה שהביאה סי"ב מצפרא ולא קאמר בש"ס דמיירי שראו סי"נ מקודם דאם איתא לא הו"ל לש"ס לסתום אלא לפרש וכל שכן לאחר שש ולכאורה נראה דדבריהם הפך הש"ס דקאמר הלכה כרב ואפשר לומר דהש"ס לא קאמר אלא ביום אחד דאמרינן מאחר דאית בוגרת בפנינו בסוף היום גם בתחילת היום היתה בוגרת אבל מיום ליום אחר לא אמרינן מדהשתא בוגר' וכו' אלא אם יעידו עדים שראו מקודם שתי שערות: והנה ראיתי להרב לאשקאר בתשובה והביא דבריו מהרלב"ח שכת' הוא ז"ל ע"ד מהר"י בירב דאמר דבעינן ב' שערות קוד' ו"ח להרשב"א וכתב על דבריו גם הרשב"א לא דיבר בו' חדשים קודם וכו' דבעינן סי' להחמיר וכו' ולא סמכינן אחזקה וכ"כ בפ' מ"ש וז"ל בודקי' לקדושין אף ע"פ שהוא בן י"ג ויו"א והאשה בת י"ב שנים ויו"א ולא סמכינן אשנים לאחזוקינהו בגדולי' ובני שער להחשיב קדושיו קדושי ודאי אף להקל כגון לבטל קדושי ב' שקידש אחריו בלא גט אלא בודקין אחריו אם הביא ב' שערו' יחשבו קדושי ודאי ע"כ: הנה נראה מדברי מהר"ם שכתב גם הרשב"א לא דבר בששה חדשים והביא דברי הרשב"א בפרק מ"ש דמוכח דהרשב"א לא ס"ל כהר' דוראן אלא כהרא"ש וזה היה כונת מהר"ם להשיג ע"ד מוהר' בירב וכן נראה דאחר שכתב דברי הרש"בא כתב וכן יש מן המפרשים שכתבו שם בודקין לקדושין וכו' דכוונתו לומר דהרש"בא כוותי' ואחר זה הביא דברי הרא"ש וסברת ר"י וסברת התוספות לומר לך שכולם שוים לטובה דהיכא דנמצאו.

שערות סמכינן אחזקה אפילו להקל ואמרינן מדהשתא בוגר' גם בשעת הקדוש' ראשונים אמרינן הויא בוגרת אם הגיעה לכלל שנותיה וכן מובן מלשונו דס"ל כהרא"ש מדקאמר בודקין אם הביא שתי שערות קדושי שני לא הוו קדושין וכו' דמשמע דבודאי אחר קדושי שני ואם נמצאו לו ב"ש מחזקינן ליה שהביא שתי שערות בשעה שקידש הוא וקדושיו הוו קדושין וקדושי שני לא הוו קדושין ואם לא נמצאו לו שערות חוששין לקדושי שניהם דשמא נשרו כמ"ש דבעי סימנים ואם לאו עבדינן לחומרא להצריכה גט משני דהיינו גם משני ומוכרח אתה לומר דהבדיקה דאמר היינו אחר קדושי שני דאל"ך אמאי צרי' בדיקה ומה הועיל הבדיקה והרי קדושי תורה ואפי' לא אשכחוה שערות אמרינן שמא נשרו וצריכה גט אלא ודאי בדיקה היא לאחר קדושי שני ואמרינן מדהשתא הביא ב"ש גם מקודם הביא הרי הוכחנו מלשון הרשב"א דדעתו כדעת הרא"ש דסמכינן אחזקה ואמרינן מדהשת' וכו' והיא כונת מהר"ם לאשקאר להשיג על מהר"י בירב ואפילו הרשב"ץ בעל סברא זו לא הזכיר הרשב"א ואם איתה הו"ל להביא דבריו ולהסתייע מהם: אם לא שתאמר דמהר"ב רב שמא מצא דברי הרשב"א מפו' במקום אחר וס"ל כהרב דוראן ולכך כת' בפשיטותדהרשב"א ס"ל כהרב דוראן: ואח"כ ראיתי להרשב"א בתשובה אל"ף רי"ו שכת' וז"ל לאחר שתים עשרה שנה ויו"א נקראת גדולה והיא הנערה האמורה בתור' והוא שהביאה ב"ש ומשעת גדלות זה עד ששה חדשים עדיין נקראת נערה וכו' ואפשר דע"ז סמך מהר"י בירב ז"ל דמשמע מדב' דאינה נקראת בוגרת עד אחר י"ב שנה ויום א' והביאה ב"ש ואחר מכן ו"ח ואילך נקראת בוגרת דוק מינה אם לא הביאה ב"ש קודם שש אף על פי שבגרה לא מקרית ' בוגרת:

אלא דעדיין ידי יד כהה לדחוק דדילמא כוונת הרשב"א לומר דאם הביאה ב"ש קודם שש אע"פ שלא הביאה סי"ב מקרייא בוגרת כדעת הרמב"ם אבל אם הביאה סי"ב סמכינן אחזקה כדעת הרא"ש ור"י ולא הוצרך לומר ב"ש קודם אלא לאחזוקי לה בוגרת אחר שש אפילו לא הביאה סי"ב דאין בי"נ לבגרות אלא ו' חדשים וכן נראה מסוף דבריו שכתב וז"ל ומ"מ צרי' אתה לדעת שאע"פ שלא הביאה סי' התחתון אם הביאה סי' עליון בדדין הרי זה סימן וכן היה רשב"י אומר ג' סי' נתנו חכמים באשה מלמטה וכנגדן מלמעלה פג"ה בוח"ל קמ"ל והוא סי"ב נמצא דאית ליה אם הביאה סי"ב נקראת בוגרת ואף ע"פ שלא הביאה סי"נ כמ"ש אע"פ שלא הביאה סי"ב וכו' אבל לא ידעינן אם היה משעת בדיקה או אפי' מקודם כדעת הרא"ש: נמצא דדברי הרשב"א לא נתבררו לנו והיא פלוגתא לדעת מהר"י בי רב אית ליה דדע' הרשב"א כהרב דוראן ולא סמכינן אחזקה ואמרינן מדהשתא וכו' אבל אם ראו ב"ש קודם ו"ח ולדעת מהר"ם אית ליה דהרשב"א ס"ל כהרא"ש וכן נראה מפשט דברי הרשב"א כמ"ש לעיל דסמכינן אחזקה אפי' להקל ברם אסורה נא ואראה את המראה הגדול לרבינו הטור ומרן מאי דעתייהו בדבר זה אם אית להו כסברת הרא"ש או כסברת הרשב"א והרשב"ץ והנה דבר פשוט נ"ל דלרבי' הטור ודאי אית ליה כאביו כדרכו בכ"מ דברא כרעא דאבוה הוא אלא לחזק הדבר ביותר וכן להביא ראיה למרן דאית ליה כסברת הרא"ש אני מוכיח במישו' מדבריה' הלא המה פסקו אם קדשה אבי' וקדשה היא עצמה ביום דמשלם ו"ח ובדקנוה ונמצאו לה סי"ב מחזקינן לה דבגרת מצפרא כרב אבל אם נתקדשה בתוך ו' חדשים הרי היא מוטלת בספק וצריכה גט משניהם ואם איתא דרבנן הטור ומרן אית להו כהרשב"א והרשב"ץ דלא סמכי' אחזקה הו"ל לאשמועינן אם נתקדשה לאחר שש ולא נראו בה סימני נערות קודם שש הרי היא מוטלת בספק וצריכה גט מספק משניהם אפילו נראו בה סי"ב ומכל שכן בתוך ו"ח דהוי ספק וצריכה גט משניהם ואם דינא דגמר' קמ"ל לפחות הו"ל לפרושי וכן לאחר שש אם לא נראו בה סי"נ מקודם אף ע"פ שנראה בה סי"ב הרי היא בספק וצריכה גט משני' עוד מצאתי דברי מר"ן מפורשי' בח"מ סי' ל"ה ס"א וז"ל קטן וכו' עד שיביא ב"ש אחר י"ג שנה גמורות ואם שהו מלבודקו זמן רב אחר שהיה לו יג"ש ובדקנוהו ונמצאו לו ב"ש הוא בחזקת גדול משעה שהיה לו י"ג שנים וכו' יע"ש הרי דבריו מפורשים דס"ל כהרא"ש דסמכינן אחזקה וליכא לחלק בינייהו ועוד דלא מצינו למר"ן לפסוק כהרשב"א במקום הרא"ש ומכל שכן דאין דברי הרשב"א מפורשים כמ"של ועוד דסבר' הרא"ש דסמכינן אחר זה היא סברא פשוטה בש"ס כהלכתה כרב דאמר דמחזקינן לה דבגרה מצפרא אבל לדעת הרשב"א והרשב"ץ צריך לחלק בשנויי דחיקי כדשנינן לעיל דשאני מיום ליום אחר אבל לסברת הרא"ש היא סברא פשוטה כדברי הש"ס ויפרש דברי הש"ס דקאמר אין בין נערות לבגרות אלא ו"ח היינו שלא נראו בה סי"ב אבל אם נראו בה סי"ב מחזקינן לה שהביאה סי"ב משעה שהיתה ראויה להביא דסמכינן אחזקה: נמצינו למדין מכל מאי דכתיבנא שהנערה הזאת שבאנו לכבודה דלדעת התוספות בפרק מי שמת ובראשם ר"י והרא"ש ורבינו הטור ומרן אית להו דקדושי הראשון הוו קדושין ודאי והיינו לאחר הבדיק' אם נמצאו לה סי"ב וקדושי שני אינם קדושין.

ולדעת הרשב"ץ וגם הרשב"א לדעת מהר"י בירב צריכה גט משניהם מאחר שהגיעה לכלל שנותיה אבל אם היתה עומדת בתוך ו"ח הרי היא בספק וצריכה גט משניהם ואם נשאת לשני בלא גט מהראשון תצא משום דהוי ספיקא דאורייתא וכל זה לאחר הבדיקה אם נמצאו לה סי"ב כדתנן בגמרא דנדה בפרק בא סימן פגה בוחל וצמל וכו' ואפילו אם לא נמצאו לה אלא סימן אחד משמונה סי' שהוזכרו במשנה ובברייתא והמה כתובים בדברי הרמ"בם בפ"ב מה"א לדע' רש"י הרי היא נקראת בוגרת ולדעת התוספות והרא"ש הסו' שהוזכרו במשנה המה סי"נ ושהוזכרו בברייתא המה סי"ב ובכל א' מהם אזלינן לחומרא וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מה"א הי"ד וז"ל היתה הבת ספק בוגרת בין שקדשה וכו' הר"ז מקודשת מספק וכו' וכוונתו לומר ספק אם עברו ו"ח של נערות או לא ה"ז מקודשת מספק דאין לפרש ספק אם היתה בוגרת בשעת קדושין או לא דלדידיה לית ליה אלא לאחר ו"ח שבין נערות לבגרות אם נראו בה מקודם ו"ח סי"נ הויא בוגרת אע"פ שלא נראו בה סי"ב כמ"ש בפ"ב מה"א וז"ל הבת מיום לידתה עד שתהא בת י"ב שנה גמורות היא נקראת קטנה אפי' הביאה סימ' אבל אם הביאה סי' מלמטה והיא מבת י"ב שנה ויום א' נקראת נערה ומאחר שתביא סי' התחתון תקרא נערה עד ו"ח גמורים ומתחלת יום תשלום ו"ח ומעלה תקרא בוגרת דאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד יע"ש הרי לדעתו תקרא בוגרת אע"פ שלא הביאה סי"ב והך שמונה סי' שהביא שם לדעתו הם סי"נ ואם הביא' מקצת מהם עדיין ספק נערה או קטנה עד שתביא ב"ש או עד שתביא כל הסימנים כולם והא דקי"ל אינו בא עליון עד שיבא התחתון הכוונה היא עד שיבואו כולם אבל משכחת לה שיבוא מקצ' מן העליון קודם שיבוא התחתון יע"ש בדברי ה"המ ולדעתו נראה דבתוך ו"ח אינה נקר' בוגרת ולכאורה נראה דהוא הפך הש"ס שהבאתי לעיל דקאמר אימת בתוך ו"ח בהא קאמר רב מדהשתא בוג' וכו' השתא הוא דבגרה משמע דמשכחת לה שתהוי בוגרת בתוך ו"ח ואפשר לומר דאחר שש הויא בוגרת אפילו לא הביאה סי"ב מאחר שהביאה מקודם סימ"נ אבל אם הביאה סי"ב אפילו בתוך ו"ח מקרייא בוגרת מאותה שעה אלא דיש לדחוק מאחר דלא מצינו לרבינו הרמ"בם שהזכיר בספרו סי"ב משמע דלא מקרייא בוג' אלא לאחר ו"ח ולאחר שנראה בה סי"נ ואף ע"פ דקאמר בברייתא אלו סי"ב אפשר דרבינו נזדמנה לו גירסאאחרת וכו':

ואחרי כותבי ראיתי להר' ח"מ סי' ל"ז סק"ו שנרא' דדעתו כדעת הרא"ש וז"ל וה"ה אם קידשה אביה לבדו או אם קידשה היא עצמה לבדה לעולם היא בספק וכו' מאחר דהיא בתוך ו"ח יש להסתפק אם היו סי"ב בשעת הקידו' או נימא השתא הוא דבגרה ע"כ הוי ספק ואם נתקדשה לאחר ע"י אביה ונמצה לה לאחר הקידושין סי"ב לאחר זמן רב בודאי גם בשעת הקידושין היתה בוגרת ואין חוששי' לקדושי אביה אפי' אם הבדיק' היתה זמן רב אחר קדושי אביה מאחר שהקידושין היו לאחר ו"ח ואפשר לאחר ו"ח אף שאין לה סי"ב סמיכנא אדשמואל דאמר אין בי"נ לבגרות אלא ו"ח בלבד ובודאי בוגרת היא ולא נאמרו סי"ב אלא לעשותה בוגרת בתוך ו"ח וכו' וכ"ז לדעת המפרשים דס"ין לחוד וסי"ב לחוד ואם הביאה סי"ב בתוך ו"ח היא בוגרת אבל לדעת הרמ"בם לא הזכיר סי"ב ומשמע דאינה בוגרת אלא לאחר ו"ח וכו' יע"ש: נראה מדבריו דאית ליה דסמכינן אחזקה כדעת הרא"ש ולכך אפי' בדקי' לה לאחר זמן רב משנתקדשה אמרינן דגם בשעת הקדושין הויא בוגרת אלא דהפריז על המדה במאי דקאמר ואפי' לא הביאה סי"ב סמכינן אדשמואל ואם באמת לא נראו בה סי"ן מקודם נמצא הוא דלא כמאן דלדעת הרשב"א והרשב"ץ אית להו דלא סמכינן אחזקה אלא אם נראו בה סי"ן קודם ו"ח ולדעת הרא"ש אם נמצא שהביאה סי"ב סמכינן אחזקה סוף דבר דדעתו הוא דסמכינן אחזקה וכן נראה מדכתב ע"ד הרב ב"ש היינו אם ידוע שהיה לה סי"ן כשהיתה בת יב"ש וכו' ואפשר דבא לפרש דבריו ולא להשיג עליו וכ"נ ממ"ש בסוף דבריו כלל מדברי הרשב"ץ נראה דלא איירי אלא אם נראו בה סי"ן מקודם: ובסוף דבריו כתב ופסקו שם בגמר' כדברי כולם להחמיר וכן כתב הרי"ף שאם הביאה א' מכל הסי' האלו וקדשה עצמה בחיי אביה קדושי' קדושי' וצריכה גט ואם קדשה אביה שלא לדעתה צריכה גט וכו' וכ"כ הרא"ש וז"ל ואם הביאה אחד מן הסי' הללו מחזי' לה בוגר' להחמיר שאם קידש' עצמה בחיי אביה קדושי' קדושין ואם קידשה אביה לאחר צריכה גט הימנו עד שתביא כולם יע"ש: וצריכין אנחנו לומר דהשתא דבא' מהם הוי ספק להחמיר וכו' לדעת הרא"ש דקאמר אם בדקנוה לאחר זמן שנתקדשה ונמצאת בוגרת דאמרינן בודאי גם בשעת קדוש' היתה בוגר' ואין חוששין לקדושי אביה היינו אם נמצאו בה כל סי"ב הללו אבל אם נמצאו בה מקצת מסי' הללו עדיין בספק וצריכה גט משניהם.

או אם נראה לה צמל כמ"ש רש"י דהיינו סימן מובהק בדדיה דודאי בגרה ובהא מחזקינן שבגרה כבר וקדושי אביה אינם קדושי' בה סלקינן ובה נחתינן לדעת התוס' ובראשם ר"י. ולדעת הרא"ש ורבינו הטור ולדעת מרן אית להו דהנערה הזאת דנדו"ד היא מקודשת גמורה לראשון אחר הבדיקה אם הביאה סי"ב וקדושי שני לא הוו קדושין כלל ואינה צריכה גט ממנו ואפי' אם בדק' לאחר זמן רב משנתקדשה אמרינן מדהשתא היא בוגרת גם כשהיתה בת י"ב ו"ח היו בה סי"ב הללו ולדעת הרשב"א כפי דעת מהר"י בירב ולדעת הרשב"ץ צריכה גט משניהם: איברא דמר"ן ז"ל לא הזכיר סי"ב בשלחנו הטהור ומטעם זה לא ידעינן אם הבדיקה היא בעינן ע"י אנשים כשרים או אפילו ע"י נשים ונאמנים בדבר זה אמנם אחר החי' ראיתי בדרכי משה שהביא בשם המרדכי ובשם בע"הת וכן הביא דבריו בי"ש בסי' קצ"ט סק"ו וכ"כ ב"ח בשם הסמ"ק דבדיקת דדים צריך להיות ע"י אנשים כשרים אלא א"כ הוחזקה גדולה בשנים אז בודקים ע"י נשים שהחזקה מסייעת ואף על פי דקי"לן דנשים נאמנות בשערות כמ"ש מר"ן בסי' קנ"ה לענין מיאון היינו לחומרא שלא תמאן עוד דהיא אם אמרה שהביאה ב"ש דחזקה דרבא מסייעת לה ואחזקה סמכינן ואינו אלא גלוי מלתא בעלמא כמ"ש הרב ב"ש בסימן הנזכר בס"ק כ"ג וז"ל וכללא הוא לפי דעת הפוסקים דנשים אינם נאמנות אלא לחומרא ולא לקולא וכו' ואם בדקוה אחר יב"ש ומצאו לה שערות חולצין לה משום חזקה דרבא מסייעת להן יע"ש: נמצא לדעת המרדכי ובע"הת וסמ"ק וב"ח ולדעת הרב ב"ש אית להו דבדיקת דדים שהם סי"ב אינם אלא ע' אנשים כשרים ולא ע"י נשים ואף על פי דקאמר הב"ח בשם הסמ"ק בהוחזקה לגדולה בשנים נבדקת ע' נשים שאני התם לענין חליצה שחולצת ע"י סי"ן ודאי אם הביאה ב"ש וקי"לן לא בא עליון עד שבא תחתון ולכך אם בדקוה על ידי נשים סי' הדדין סמכינן אחזקה דאחר שהגיעה ליב"ש ויום א' אמרינן ודאי הביאה סי"ן כמ"ש בדבריו כי החזקה מסייע מסתמא אחר יב"ש שהביאה סימנים יע"ש.

ולכך קאמר אם הוחזקה גדולה בשנים סמ"כ אחזקה ובודקין סי"ן אבל בנדו"ד דלא מהני לן סי"ן דאינה יוצאת על ידם מרשות אביה כי אם על ידי סי"ב אינה נבדקת כי אם על ידי אנשים להקל אם יאמרו דלא הביאה סי"ב ופוטרה בלא גט אבל להחמיר אם יאמרו שנראו בה סי"ב נאמנים אם הגיעה לכל שנותיה דאמרי' דחזקה מסייע להו דומיא דסי"ן דאמרינן נאמנת להח"מ משום חזקה דרבא דסמכינן אחזקה ואינו אלא גלוי מלתא בעלמא וראיתי לרבי' הרמב"ם בפ"ב מה"א כתב וז"ל כשבודקים הבת בין בתוך הזמן בין קודם הזמן בין לאחר הזמן בודקים על פי נשים כשרות ונאמנות וכו' בין הביאה בין לא הביאה ע"כ יע"ש וכתב ע"ד ה"המ וז"ל ת"ר כל הנבדקות נבדקות על פי נשים וכן היה ר"א מוסר לאשתו ורבי יהודה מוסר לאמו ופסק רבינו הלכה כמותו וכפסק זה נראה מן ההלכה וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל יע"ש.

וכן מצינו למר"ן סימן קנ"א פסק כן כלשונו בודקים על פי הנשים בין הביאה בין לא הביאה יע"ש ודבריהם הוא הפך כללא שכתב הריב"ש דאין נאמנים אלא להחמיר ולא להקל דהרי מפורש בדבריהם בין להקל בין להחמיר כמ"ש בין הביאה בין לא הביאה: וראיתי לרבינו הטור בדיני מיאון סי' קנ"ה כתב וז"ל ואפילו נשים נאמנות לומר שהביאה ב"ש אחר יב"ש ע"כ.

נראה מדבריו שכתב לומר הביאה ולא קתני שלא הביאה וגם נקט לאחר יב"ש ולא נקט קודם ובתוך י"ב משמע דאית ליה דאינם נאמנות אלא להחמיר ולאחר יב"ש נאמנות משום חזקה דרבא אבל להקל אם אמרו שלא הביאה הפך החזקה אינם נאמנות ואינה ממאנת וכן ראיתי להריב"ש שכתב דאינם נאמנות אלא להחמיר ונסתייע מדברי רבינו הטור וכתב וכן כתבהטור אלא ראיתי להר"בי ז"ל שכתב ע"ד וז"ל פלוגתא דתנאי היא וכו' ופסק הרא"ש כמ"ד נבדקות ע"פ נשים בין להקל בין להחמיר וכו' וכן פסק הרמב"ם וזה לשונו כשבודקים הבת וכו' נשים נאמנות וכו' נראה דדעתו הוא להשוות דעת רבינו הטור כדעת אביו הרא"ש דנשי' נאמנות בין להקל בין להחמיר ואע"פ דאין משמע כן מלשונו דנקט אם הביאה לאחר י"ב ולא נקט גם אם לא הביאה כמ"ש הרמב"ם ואם כוונתו לומר דלא כן דעת אביו הרא"ש לא היה לו לסתום אלא לפרש דזה חדוש הוא שפסק שלא כדעת אביו שלא כדרכו: מ"מ עלה בידינו מן המוגמר דכולהו רבוותא בעלי עמודי ההוראה אית להו דנשים נאמנות אפילו להקל ודון מינה ואוקי באתרין דגם בסי"ב נשים נאמנות אפילו להקל דמאי שנא וכד דייקינן שפיר נראה דשנא ושנא דלא קאמר רבינו והרא"ש אלא לענין מיאון דהוו קדושי דרבנן ונשים נאמנות בדבר דרבנן דהם אמרו קדושי קטנה הוו קדושין והם אמרו דנשים נאמנות כמ"ש בממאנת עצמה אם לא בעל אחר י"ב ובדקוה ולא נמצא לה סי"ן יכולה למאן ולא חיישינן שמא נשרו מטעם דקדושי דרבנן מקילינן אבל אם בעל לאחר י"ב אפי' אם בדקוה על ידי אנשים כשרים אינה יכולה למאן דחיישינן שמא בעל לשם קדושין ולאחר י"ב הוו קדושי דאורייתא וחיישינן שמא נשרו וספיקא דאורייתא לחומרא ופסק הרמב"ם בהל' גרושין פי"א ה"ה יע"ש וכן פסק רבינו הטור ומר"ן בסימן קנ"ה פ"ב וז"ל בד"א שיכולה למאן כשבודקין אותה ולא הביאה כשלא בעל אחר היות לה יב"ש ויום א' אבל אם בא עליה אח"ך אינה יכולה למאן אף על פי שאין מוצאין לה סי' חיישינן שמא נשרו שהוא ספיקא דאוריי' יע"ש.

הרי דאיכא חילוק בין קדושי דרבנן לקדושי דאו' וה"נ יש לחלק בענין בדיקת נשים בין קדושי דרבנן לקדושי דאורייתא והשתא מוקמינן דברי הרמב"ם ומר"ן שכתבו בין הביאה בין לא הביאה היינו בדלא בעל אחר יב"ש ויום אחד דליכא אלא קדושי דרבנן ולכך מהני בדיקת נשים דהם אמרו והם אמרו אבל בקדושי דאורייתא כנדו"ד לא מהני בדיקת נשים אלא להחמיר וכן מצאתי כדברינו זה מפורש בהמרדכי ובהג"מ והביא דבריהם הריב"ש בסי' קנ"ה ס"ק כ"ט וז"ל נשים נאמנות לומר דאין להם שערות ותמאן כיון דליכא חששא דאורייתא וכן כדלא בעיל ונשים מעידות על הנשים וכו'.

וכן יש לדייק מלשון רש"י בפרק בא סי' דף מ"ח יע"ש ואף על פי דהרמב"ם והטור ומר"ן כתבו דנשים אינם נאמנו' על השני' מבוא' בחליצה דוקא דאיכא איסורא דאורייתא אבל במיאון דקדושי דרבנן כגון שלא נבעלה לאחר יב"ש גם הם סברי דנשים נאמנות גם בשנים יע"ש: ואני בחפשי ראיתי למהרימ"ט בח"א שאלה מ"א שחלק כן קדושי דאוריי' לקדושי דרבנן וששתי כעל כל הון שנתכוונתי לדעת קדוש שנשאל בנערה שאמרו אחיה ואמה ששנותיה י"א שנים ושלחו נשים נאמנות לבודקה אם לא הביאה ב"ש כדי שתמאן וכתב וזה לשונו הרי יש כאן ספק של תורה דשמא כשקדשה כבר היתה גדולה וחיילי בה קדושי דאוריי' הילכך נראה דיש להחמיר בה להצריכה גט משני צדדים חדא דבזה לא היו נאמנות הנשים להעיד על השערות דלעולם נשים אינם נאמנות להקל באיסורא דאורייתא אי לאו מטעם דסמכינן אחזקה דרבא דאמר משבאה לכלל שנותיה וכו' להכי כי אמרה הביאה סי' ותחלוץ מהימנין לה וכו' ופי' דברי הרמב"ם עד"ז יע"ש: עוד כתב והא דבודקין למאונין בקדושי דרבנן וכו' ולא סמכי' אחזקה דרבא לאו משום דלא חיישי' לחזקה דרבא אלא כיון דקדושי דרבנן הם והם עצמם אמרו שתמאן כל שלא הביאה ב"ש לפנינו ומעיקרא הכי תקון הם אמרו והם אמרו יע"ש וכ"כ הרי"ף בפר' ב"ש ואמר הא דרבא הלכתא היא הילכך נבדקות אף על פי דסמכינן אחזקה דרבא.

וכתב עוד דהך מלתא מוכיחה מתוך שמעתי' בפרק בא סי' דקתני ר"י אמר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותם תוך הפרק אין הנשים בודקות אותם שאין משיאין ספקות ע"פ הנשים ומפרש בגמ' לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכינן אנשים וקי"לן ר"י ור"ש הלכה כר"י וכו' ואף על פי דר"י ס"ל תוך הזמן כלאחר הזמן ולא קי"לן כוותיה בהא וכו' אבל הך מלתא דס"ל לר"י כוותיה דרבא דאמר חזקה משבאה לכלל שנותיה שהביאה סימן קי"לן כוותיה ונלמוד מדבריו שאין משיאין ספיקות עפ"ן אלא היכא דאיכא חזקה דרבא דלאו הא בהא תליא יע"ש: וכ"כ בשאלה נ"א וז"ל ראיתי למהרש"ך בתשובה כ"ג נשאל על זה הדין שאין סומכין על הנשים בענין השנים שנראה שמהר"ם ז"ל בתשובות מימונייות חולק ע"ז שהאמין הנשים לומר שהיא קטנה והשיב הרב הנז' ח"ו שלא יעלה ע"הד שמהר"ם ז"ל יחלוק עד"ז כי מ"ש שסומכין על הנשים להחזיקה בקטנה משום דהוו קדושי דרבנן והימנוה רבנן בדרבנן אבל בשל תורה לא יע"ש וכן הביא משם הרב דוראן בתשובה ע"א שאמר אנו סומכין עפ"ן משום חזקה דרבא דאמר קטנה שהגיעה לכלל שנות' חזקה שהביאה סימן יע"ש: וכן ראיתי כתוב בש"ות למהריק"ש ז"ל וז"ל כתב הרי"ף בפרק ב"ש האמינום משום חזקה דרבא לומר הביאה סי' וכן לענין מיאון היכא דקדיש בתוך הזמן ולא בעיל לאחר זמן דליכא השתא חשש איסור דאוריי' כי דגם אם גדולה היא אינה צריכה גט מן התורה.

אבל כל שיש חשש איסור תורה לא מהנייא בדיקה ואין שם נאמנות לנשים יע"ש. וכן מצאתי למהר"י בירב הביא דבריו מהרל"בח בספרו שכתב וז"ל גם מענין הבת אם בוגרת היא נחקור בנדון שלפנינו אם עדות הנשים או עד אחד נאמן לומר לא היתה בוגרת וכו' ובנדון שלפנינו אפילו אם נאמר שלא היה אלא עדות מוכחשת הויא אסורה מדרבנן ובאיסור דרבנן ע"א נאמן בענין הסי' וגם עדות הנשים וזה פשוט בש"ס והביא תשובה מהר"ם הלא היא כתובה במרדכי בפרק ב"ש וז"ל וששאלת על יתומה שנתקדשה אם יכולה למאן אי סמכינן על עדות נשים שהיא בת י"א שנה ולא נכנסה לי"ב שנה ודאי סמכינן כיון דלא בעיל ואפי' היתה גדולה אין כאן אלא קדושי דרבנן והימנום רבנן בדרבנן יע"ש: נקטינן מכל הני מילי מעלייתא דכתיבנא דנשים באיסור' דרבנן דהיינו קדושי דרבנן הנשים נאמנות בין להקל בין להחמיר כגון קטנה ממאנת שקדיש בתוך יב"ש ולא בעיל לאחר יב"ש ויום א' דעדיין קדושי דרבנן הם נאמנות אם אמרו לא הביאה שערות ויכולה למאן והיא להקל ומכ"ש אם אמרו שהביאהשערות ואינה יכולה למאן דהמה קדושי דרבנן והימנום רבנן בדרבנן.

לא כן בקדושי דאורייתא אינם נאמנות כי אם להחמיר אך היכא דאיכא חזקה דרבא כגון נערה בת יב"ש ויום א' נשים נאמנו' לומר שהביאה ב"ש וחולצת על פיהן דסמכינן אחזקה דנערה הבאה לכלל שנותיה חזקה הביאה סי' וסמכינן אחזקה אפילו להקל וזה הוא דעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרא"ש והרשב"א ורבינו הטור ומרן כמו שכתב' לעיל דוק ותשכח ודלא כהריב"ש שכתבנו דבריו לעיל שכתב לפי דעת הפוסקים דנשים אינם נאמנות לענין מיאון להקל אלא להחמיר: ומסימני נערות נילף לסימני בגרות דהם קדושי דאורייתא דנשים אינם נאמנות אלא להחמיר כגון נערה העומדת בתוך ו"ח שבין נערות לבגרות וקדשה עצמה נאמנות להחמיר לומר שהביאה סי' בגרות להצריכה גט אבל אם קדשה אביה ובדקוה נשים ואמרו שהביאה סי"ב אינם נאמנות להקל ולהוציאה בלא גט וכן אם קדשה אביה לבדו וקדשה היא עצמה אינם נאמנות בין אמרו הביאה או לא הביאה דהויא להקל וחזקה דרבא ליכא דעומדת היא בתוך ו"ח וצריכה גט משניהם ולא סמכינן אבדיקת נשים כי אם על פי שנים עדים אבל לאחר ו"ח נאמנות אפילו להקל כגון אם קדשה אביה וקדשה היא עצמה ובדקוה הנשים ואמרו הביאה סי"ב נאמנות וקדושי אביה לא הוו קדושין דסמכי' אחזקה דרבא נערה שהגיעה וכו' וכדעת הרא"ש והתוס' ור"י ורבינו הטור ומרן דאמרינן מדהשתא בגרה וכו' או לדעת הרשב"א והרשב"ץ כגון שראו ב"ש קודם וכו' דאמרינן מדהשתא בגרה וכו' אלא דאפשר בהך שראוה שהביאה ב"ש מקודם לא בעיא בדיקה דילמא אית להו כהרמב"ם דלא בעי סי"ב אלא לאחר שהביאה ב"ש ולאחר ו"ח מקרייא בוגרת כמ"ש המפרשי' לדעת הרמב"ם וכ"ז הוא לדעת הגאוני' והרמב"ם והרי"ף דאית להו דמהני בדיקה אבל לדעת ר"ת והובאו דבריו בספר הישר ולדעת בע"הת וקבעה רבינו הטור להלכה וכן פסק מר"ן בס"ס קנ"ה דלא מהני בדיקה וז"ל י"א דהאידנא יש להחמיר שלא תמאן אחר יב"ש אע"פ שנבדקה ולא נמצאו לה ב"ש וכו' ופי' טעמו משום דקי"לן גומות אף על פי שאין שערות דאין אנו בקיאים להבחין דבר זה שלא יהיו בו גומות ועוד שמא הביאה ב"ש בגובה או בכריסא או על קשרי אצבעותיה ומי לבדוק.

וה"ה לסי"ב או אתי' במכ"ש דהוו קדושי דאורייתא ואנן לא בקיאינן בהו דבש"ס גופ' פליגי בהו חד אמר עד שיתקשקשו הדדין וח"א עד שיטו וחד אמר עד שתקיף העטרה ואנן לא בקיאינן בהו כמ"ש האחרוני' ע"ד הרמב"ם דמהאי טעמ' השמיט הרמב"ם מספרו סי"ב ולא כתב כי אם אחר שתביא ב"ש ולאחר ו"ח מקרייה בוגרת ולפי דעתם דאית ליה להרמב"ם דאנן בקיאי בסי"ן ולא בקיאי בסי"ב ועיין בס' מהרימ"ט ובספרי אחרונים ולפי דעת ר"ת ובע"הת ומר"ן והטור דלא מהני בדיקה לעולם ובספק עומדת עד שתביא ב"ש לאחר יב"ש ויום אחד ולאחר ו"ח אז מהנייא בדיקה או משכחת לה בלא בדיקה כדעת הרמב"ם או אם גדולה ביותר שיש סימ' מובהקים בדדיה שגדלו במאד מאד.

נמצא דהנערה הנזכ' שאמרו עליה ששלחו נשים זקנות ובדקוה ולא נמצאו לה לא סי"ן ולא סי"ב המה מהבל ימעטו ואינם נאמנות במה שאמרו שלא הביאה סימנים וצריכה בדיקה עוד בעדי' כשרי' לדעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרא"ש והרשב"א לאפוקי דעת ר"ת ושע"הת והטור ומרן דלא מהני בדיקה האידנא והיא בספק בלא בדיקה: ואחר כותבי כ"ז לענין הל' חפשתי עוד באמתחות ספרי אחרוני' ומצאתי כתו' בש"ות למהר"ם מלובלין ז"ל בשאלה קל"ט שנשאל בנערה אחרת כנד"ד שהיה עומדת בתוך ו"ח שבין נערות לבגרות ואירע מעשה שבחור אחד דחף לה טבעת באצבעה ואמר לה הרי את מקודשת לי וכו' והלכה לה והיו שם שני נערות ואמרו לה מה את עושה הרי את מקודשת לו ואז החזירה לו הטבעת ובדקוה ע"י נשים ולא נמצא לה שום סי' וזאת תשובתו הרמתה וז"ל דכ"ע אין הנשים נאמנות בבדיקתן לסמוך עלייהו להקל אלא היכא דאיכא חזקה דרבא דהיינו לאחר יב"ש ויום אחד אז נאמנות לומר שיש לה סי"ן לחלוץ וכו' משום חזקה אבל כשאומרות שלא הביאה לא סמכינן עלייהו להקל דהיינו למאן במקום דאיכא חשש קדושין דאוריי' וכו' ואחר שכתבתי זה מצאתי שכ' ג"כ הסמ"ג דהא דאמר בפ' בא סי' לאחר הפ' הנשי' בודקות דהיינו להחזיקה בגדולה אבל להחזיקה בקטנה להקל אינם נאמנות דכיון שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימ' ולא תמאן וכו' והשתא מדרב יהודה בתוך הפרק דסי"ן נשמע לדידן בתוך ו"ח לסי"ב דהא חזינן לר"י דאית ליה דאם נמצאו לה סי' הויא לה גדולה ואין סומכין אבדיקת הנשים משום דליכא חזקה דרבא וכו' ובתוך הפ' נאמנו' הנשים להחמיר כיצד גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ אבל אין נאמנות לומר גדולה היא שתחלוץ וכו' וה"ה נמי לדידן בתוך ו"ח של בגרות אע"ג שאינה בחזקת שהביאה סי"ב כיון שראויה להביא סי"ב ולהחזיקה בוגרת אין סומכין על הנשים שאומרות שלא מצאו לה סי"ב שלא להחזיקה לבוגרת לענין אם קבלה קדושין בלא דעת אביה שתצא בלא גט ועוד יש להצריכה גט מטעם אחר דבזמן הזה אפילו עדים כשרים אין לסמוך להקל כשאומרים אין לה סי"ב דאין אנו בקיאים וכו' דפסקינן כרב מלכיו גומות אע"פ שאין שערות וכו' שערות אע"פ וכו' ומי יוכל להבחין דבר זה וכו' וכשיש לה סי"ן ראויה היא ג"כ לסי"ב ובסי"ב אין אנו בקיאים כי שמא יש כאן אחד מהם וכגון שנתמעך הכף וכיוצא שאין מרגישין בזה ואין לסמוך בזמן הזה להקל אלא כשאמרו שמצאו סי' רבוי שערות והוצא שאין להסתפק בו לענין וכו' וכ"ש דאין לסמוך על הנשים וכו' יע"ש נמצא שכל מה שכתבתי הרי הוא מפורש בדברי קדשו ונתכוונתי לדעת קדוש לכן שמח לבי ויגל כבודי:

וכן ראיתי למהרימ"ט שכתב דלא בקיאינן בסי"ב ומהאי טעמא השמיט הרמב"ם מספרו סי"ב אלא לאחר ו"ח משהביאה סי"ן נקראת בוגרת יע"ש: וכן ראיתי להרשב"א סימן אלף רי"ו והביא דבריו הרב"י וז"ל אשה שנסתפקו במספר שנותיה שנתקדשה ונבדקה ולא נמצא לה סי' אפשר גם בזו אנו חוששין שמא נשרו אלא שיש להתיישב בזה לפי שיש שני ספיקו' ספק הגיעה וכו' ואת"ל הגיעה ספק אם הביאה וכו' ונשרו וכו' ואפי' הכי איני רואה בזה להקל כי עוד יש להתיישב בדבר וק"וח לנדו"ד שהגיעה לכלל שנותיה אלא דלפי דבריהם לא מצאו לה סי"ן דחיישינן שמא נשרו או השירה אותם בידים לפטור עצמה בלא גט ואין להאריך עוד בדבר זה:עוד הנה שמעתי באומרים לי שרצו לבטל קדושי הנערה הזאת מפאת שנתקדשה בעדים פסולי' והפיסול הוא משום עבירה חדא שמגלחים זקנם ועוברי' על מה שכתוב בתורה ולא תשחית את פאת זקנך ועוד עבירה היה בידו שחשדוהו שבא על הגויה ושותה סתם יינם והו"ל כאילו קידש שלא בעדים דקדושיו אינם קדושין ולעד"ן דלא מפסלי לעדות בדבר זה אף על פי שעבירה היא בידם: דאיתא בהרמב"ם בהל' ע"א בפ"ב ה"ז וז"ל דרך כהני עכ"ום היה להשחית זקנם לפיכך אסרה תורה להשחית הזקן וכו' ואינו חייב עד שיגלחנו בתער שנאמר ולא תשחית גילוח שיש בו השחתה לפיכך אם גלח זקנו במספריים פטור ואין המתגלח לוקה עד שיסייע וכו' יע"ש.

וכתב הכ"מ שם וזה לשונו ומכל מקום איכא למידק במה שאמר אם גלח זקנו במספריים פטור דמשמע דאיסורא מיהא איכא דמותר מבעי ליה דומיא דהקפת הראש ונראה לומר דסרכא דלישנא דמתניתין נקט ולאו דוקא דלכתחילה נמי שרי. וכן פסק בקצר דאינו חייב אלא בתער אבל במספרי' מותר לכתחילה וכו' יע"ש.

וכן יש לדון למתגלח נמי דמותר כמו המגלח דאינו עדיף מן המגלח דעיקר הקרא הוא למגלח כמו שמצינו בהקפת הראש כתיב לא תקיפו פאת ראשכם דעיקר הקרא למקיף והניקף נתרבה כמ"ש לא תקיפו לרבות הניקף כמקיף אם סייעו כן יש לפרש נמי בהשחתת הזקן וכן נראה נמי מלשון הרמב"ם דנקט המקיף והמגלח ואחר מכן נקט הנקיף והמתגלח אם סייעו חייבים מלקות או אם נאמר בשנים הכתוב מדבר מ"מ לא עדיף מניה וגם המתגלח מותר לכתחי' על ידי מספריים.

אלא דראיתי לרבינו הטור ומרן דלא הזכירו המסייע כי אם בהקפת הראש ולא בזקן ואי לא מסתפינא הייתי אומר דאית להו דהמסייע פטור בזקן ואינו חייב כי אם בהקפת הראש משום רבויא דקרא דלא תקיפא אחד המקיף ואחד הניקף לאפוקי בזקן כתי' לא תשחית ולא כתיב לא תשחיתו או יכול לומר דסמכו על רישא דהקפת הראש וקצרו במענה לשונם ושנים המה מכח הקישא לא תקיפו ולא תשחית ולדבר זה צריך חיפוש בש"ס ובספרים וגם צריך לראות אם הריבוי דלא תקיפו אם קאי אמקיף או אניקף ולא עת האסף מ"מ נקיטנן דאינם חייבים מלקות אלא בתער וכן המתגלח אם סייע אינו חייב מלקות אלא בתער אבל במספריים אפילו סייע מותר לגמרי וכן ע"י תער ולא סייע אינו חייב מלקות דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ואף על פי דאיכא איסורא בצד מה שנתגלח בתער ולא סייע מ"מ מלקא לא לקי.

ואיכא למימר דהעדים הנז' ספק אם מתגלחים בתער או במספריים ואת"ל בתער דילמא לא סייעו ופטורים ממלקות ואין אתה יכול לומר דמסתמא סייעו דמאחר דמתגלחים ברצונם וגם נותנים שכר דא"כ מאי האי דקאמר ואם סייע חייבים אלא ודאי משכחת לה דאפי' הם מתגלחים ברצונם הטוב לא מקרי סיוע אלא בעי' סיוע גמור ואמרינן בהו דילמא לא סייעו ופטורים והו"ל ספק ספיקא ופטורים ממלקות ואינם נפסלים אלא מדרבנן כמ"ש מור"ם בח' חה"מ וז"ל עבר עבירה שאין בה מלקות אינו פסול אלא מדרבנן וקי"ל המקדש בפסולי דרבנן קדושיו קדושין מאחר דכשרים מדאורייתא וכ"כ הרמב"ם בפ"י מה' עדות וז"ל הרשעים פסולים להעיד מן התורה שנאמ' אל תשת ידך עם רשע להיות עד וכו' איזהו רשע כל שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות מן התורה שנא' אל תשת ידך עם רשע התורה קראה למחוייב מלקות רשע שנא' והיה אם בן הכות הרשע עבר עבירה שחייב עליה מלקות מן התורה פסול מן התורה יע"ש ופסקה מרן בקצר בה"ע יע"ש משמע אפילו עבר עבירה שאסורה מדאורי' ואין בה מלקות אינו פסול מן התורה דהתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע עד וכתיב והיה אם בן הכות הרשע גילה לנו אמאי דקאמ' אל תשת ידך עם רשע עד היינו שמחוייב מלקות מן התורה וכ"כ במישרים והביא דבריו ב' וז"ל ואם היה מן התורה ואין בה מלקו' אינו פסול אלא מדרבנן ואפילו אם ימצאו עדים ברורים שמגלחים בתער שמא לא סייעו וליכא מלקות אלא איסורא בעלמא ומהאי טעמא נמי לא מיפסלו אם נחשדו על הגויה דגם היא לית בה מלקות ואיסורא מדברי קבלה וכן אם שתו סתם יינם אין נפסלים אלא מדרבנן ואפי' איסורא דאוריי' ליכא וקי"ל המקדש לפני עדי פסולי דרבנן קדושיו הוו קדושין והיא דעת הרמב"ם והרמב"ן והרא"ש והרשב"א והריב"ש והר"ן ורבינו הטור ומר"ן בסי' מ"ב וכן דעת כל אחרוני' ז"ל ודעדיפא מינה אני אומר דאפי' אם באמת איכא עדים שמגלחים בתער ומסייעים כשרים אפילו מדרבנן משום דנחשב דלא עבדי איסורא מסיבת האיספניול שהם נ"ון עמהם והמה מבזים אותם בדבר זה ובזוי' בעיניה' עד שכמעט אינם רוצים לשאת ולתת עמהם ומלעיגים עליהם וגם הורגלו בכך ואוחזים מעשה אבותיהם בידיהם ומטעם זה אינה נחשבת עבירה בעיניהם ואף על פי דבאמת עבירה היא בידם ואל ישעו בדברי שקר מ"מ אינם נפסלי' לעדות בשביל זה ולא אמרינן עלייהו מאן דעבד הא עבד הא ומקרו חשודים ופסלינן לנו מאחר שהיא היתר בעיניהם כמ"ש מור"ם סי' קי"ט בטור י"ד ס"ז וז"ל מי שהיה חשוד בדבר דלא משמע להו לאינשי שהיא עבירה לא מקרי חשוד יע"ש וכן מצינו קוברי מת ביום טוב דעבדי מלאכה ועוברים על לאו דאורייתא וכשרים להעיד כיון שיכולים למצוא טענה של זכות אפי' ברחוק עשר אמות כמ"ש הרא"ש דהנהו קבוראי אין נראה שרוב העולם יטעו בזה אלא כיון שאפשר לתלות תולין כמ"ש הרמב"ם שאם עשה מעשה בשבת צריך להודיעו שהיום שבת שמא שוכח הוא ואע"פי שאין רוב העולם טועים בזה יע"ש בהריב"ש והביא דבריו הרב"י סי' ל"ד וכן מצינו בלאו דלא תחמוד דלא עברי על הלאו מטעם דמשמע להו לאינשי לא תחמוד בלא דמי משמע אפילו בדבר דאיכא ביה מלקות ואיסורא דאורייתא מאחר דנראה להם כהיתר פטורים עליו וכשרים לעדות וכ"כ בתשובת מהר"יל ז"ל וז"ל עכשיו נתפשט המנהג להלוות מעות היתומים ברבית קצוצה אף על פי דשלא כדין עבדי מ"מ אין לפסול אפוטרופוס גבי משום דעבדי כמנהג יע"ש.

ואין לחלק בין מצוה לרשות דומיא דלא תחמוד דלית בה מצוה אלא בדבר שנראה לאינשי דאינה עבירה מאיזה טעם או מטעם מנהג אף ע"פ שהיא עבירה בידם לא מפסלו: נמצא דעדים אלו אינם נפסלים משום תגלחת זקנם כנזכר וכן אינם נפסלים מחמת שחשודים על הגויה מטעם דאיסורה אינו אלא מדבריקבלה ולית בה מלקות דאורייתא וכן נמי לא מפסלו בשתיית סתם יינם: זאת ועוד אחרת במה ששמעתי שמזלזלים בכבוד שבת שעושים עובדין דחול אינם נפסלים בזה מאחר דאינה מלאכה גמורה ואפילו פיסול דרבנן ליכא כמ"ש כתוב להרב וז"ל מ"כ באחד שקידש בפסולי עדות והתירה רב חיים הארוך וחלקו עליו חכמי טוליטו"לא וגזרו עליו נדוי שיחזור בו וכו' דאינו פסול מן התורה אלא מי שעבר עבירה שחייב עליה מלקות ואע"פ שלא התרו בו וגם על חילול שבת אם עבר על המוקצה או אפי' על הוצאת שבת בזמן הזה אין פסולים אלא מדבריהם וצריך הכרזה וכאן לא הכריזו עליו ומספק אין לנו לפוסלו כי שמא לא חלל שבת אלא בשל דבריהם ואפילו הכריזו עליו המקדש בפסולי עדות של דבריהם מקודשת ואפי' היו פסולי עדות דאוריי' אם לא נתקבלה עדות פסולם בפניהם עדות הפוסלים בטלה יע"ש: והנה צריך לדעת מאי האי דקאמר בזמן הזה אין פסולים אלא מדברים וצריך הכרזה וכו' דמאי צריך הכרזה הכא גבי קדושין דהא הרמב"ם ז"ל כתב בה"ע בפרק י"א וז"ל לפי כך כל עדות שהעיד קודם שיכריז עליו מקבלים אותה כדי שלא לאבד זכות העם שהרי לא ידעו שהוא פסול וכ"כ מר"ן בסימן ל"ד וז"ל והפסול מדבריהם העדות שהעידו קודם שהכריזו עליו כשרה ונתן טעם לשבח הסמ"ע וז"ל לא רצו להפסיד ממון הבריות וכו' יע"ש וטעם זה לא שייך הכא בקדושי' ואחר החי' ראיתי למהרח"ש שכתב וטעם זה לא שייך הכא בקידושין מ"מ יראה דכיון דאמרו חכמים דצריך הכרזה מההוא טעמא ממילא לא נפסלו בשום מקום עד שיכריזו אפי' לענין קדושי' וכ"כ בתשובת מוהרשד"ם סי' ל"ו וכ"כ בתשובת ב"י יע"ש: נקיטנן ממאי דכתיב' שהעדים אלו כשרים לגמרי מטעם דכתי' ועוד דאיכא למיחש בהו שמא חזרו בתשובה אפילו אם פסולים באמת כמו שכתב למור"ם בסימן מ"ב וז"ל המקדש לפני פסולי תורה י"א דחיישינן לקדושין דילמא חזרו בתשובה ובערוה החמורה איכא למיחש לכל הדעות נמצא דלא מפסלי אלא בפסולי דאוריי' במקום דאיכא מלקות ובעינן דידעינן בהו שהם פסולים בודאי אבל אם הם ספק פסולי דאוריי' כשרים לעדות וצריכה גט כמ"ש הרמב"ם ופסקה רבינו הטור ומרן בס"ס מ"ב יע"ש עוד נשאר לי דבר א' לפרשו וללבנו בקדושי הנערה הזאת והוא במה ששמעתי באומרים לי דאחר שנתקבלה עדותם בפני שלשה ונמצאת עדותם מכוונת ונכתבה קב"ע בדבר זה לא רצו דייני העיר לפסוק הדין על פי קבלת עדות ושלחו אחר העדים והעידו בפניהם פעמים שלש ונמצא שנוי בדברי עד א' הפך מה שהעיד פעם ראשונה והוא הפך דברי העד הב' ונמצאת עדותם מוכחשת ועל דא קסמכי שתהא עזרה להם לבטל קדושי הנערה הזאת קדושין ראשונים ולפוטרה בלא גט ולדבר זה צריך ארבעה חקירות בדבר חקירה ראשונה היא עדות שנתקבלה בפני שלשה ובפרט אי איכא בהו אחד דגמי' בענין פסלות העדים וכשרותם ויודעים לכוין הדברים וזהירים בקבלתם שלא ילמדו מותך לשונם לשקר כנדו"ד אי הויה קבלה וממילא עדות ראשונה היא העיקר ובהא נמצאת עדות' מכוונת או לא הויא קבלה והעיקר עדות שניה שנתקבלה בפני ב"ד ונמצאת עדותם אינה מכוונת ואת"ל דעדות ראשונה הויא עדות ה"מ אם נתקבלה בפני בעל דין אבל בנדון דידן דלא נתקבלה בפני בע"ד לא הויא קבלה וחזרת העדות הויא כדין ואזלינן בתר השתא.

ואת"ל דקבלת עדות שלא בפני בעל דין לא הויא קבלה ובתר השתא אזלינן צ"לח אם עדי הקדושין צריכין ד"וח כדיני נפשות או לא בעי' ד"וח כדיני ממונות ואת"ל דאין צריך ד"וח צריך לחקור אם קדושי הנערה הנזכ' מקרי דין מרומה וצד"וח או לא מקרי דמ"רו ואת"ל דלא מקרי דין מרומה כגון הכא דעבדו ב"ד וח"וד בדבר מטעם דסברו דהוא דין מרומה והוכחשו דעד אחד אמר שם טוב הארוס הוא אמר ושאל את פיה ואמר לה מה שמה ואמרה לו אני פלונית ומה שם אביה ואמרה פלוני ומה שם אמה ואמרה פלונית והעד השני אמר שהם שאלו את פיה ואמרו לה אתה פלונית ואמרה הן אביך פלוני הן אמך פ' ואמרה הן ונמצא דיש שנוי בין ז"לז בענין השאלה מי הוא השואל ובענין השמות שאחד אמר שמה ושם אביה ואמה בפי' ואחד אמר שאמרה הן כשאמר לה שמה פ' ושם אביה פ' ושם אמה פ' אמרה הן מי אמרינן אע"פ שח"וד הוי כד"מר ומה הוכחשו בבדיקו' לא הויא הכחשה א"ד עכשיו שח"וד הוי כדין ואפי' הוכחשו בבדיקות הויא הכחשה ואת"ל דדינם כדין צריך לחקור אם הויא הכחשה או לא הויא הכחשה ולא מקרייא הכחשה אפי' בבדיקות.

ואני משיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: וזה החלי בס"ד כתב הרב' בסכ"ח וב"ח בח"מ וז"ל ונ"י כתב בשם הרב בעל העיטור תשו' להרי"ף אם בא לפני ב"ד שטר קב"ע והעדים באותה העיר רואים אם אותם בקיאי' בדקדוק העדים ובחקיר' הולכים אחר קב"ע ואין חוששין לעדות העדים ואם לאו אין סומכין עליהם ע"ק העדות אלא סומכין על העדים.

והלכתא קב"ע צריכא ג' מומחי' יודעים הלכות עדות. כשר ופסול וזהירין בקב"ע לכוין כל עדות אחד ואחד וכו' יע"ש ופסקה מרן בקצר בסי' הנז' סעיף כ"א יע"ש נמצינו למדין מדברי הנ' והעיטור ולפסק מר"ן דק"ע בעי' שלשה דגמירי בה' עדות בפסלות וכשרות העדים ואפי' אם יהיה בהם אחד דגמיר לא מהני דבעי' כולהו תלתא דליהוו גמירי ולפי זה קב"ע דנדו"ד לא הוי קבלה ואע"פ דאיכא חד בהו דגמיר תרתי מנייהו לא גמירי ודינא הוא דמה דחזרו בית דין וקבלו עדותם כדין עשו דקבלו עדותם פעם שנית ולא סמכו על קבלת העדות אלא על פי העדים: ברם אח"החי מצאתי כתוב למהרי"קש בתשובות סי' כ"ז שכתב וז"ל הא דבעינן דייני דבקיאי וגמירי לענין קב"ע וכו' ולפחות צריך בהם חד דגמיר וכו' הוא לענין די"מ מן הראייות שהביא מדברי בעל העיטור וזולתו אמנם בדיני נשים זאת מצאנו תשובה להרשב"א ז"ל וז"ל עדות נשים אינה צריכה ד"וח וכיון שאינם צד"וח אף על פי שקבלו עדותם בפני הדיוטות שאינם בקיאי בד"וח לית לן בה ושוב אינם יכולים לחזור ולהעיד לבטל עדותם ראשונה ע"כ ותשובה זו קיימוה וקבלוה מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בתשובותיו סימן כ"ד ומהרי"בל ז"ל בח' א' מפסקיו כלל ג' סי' י"ח דאפי' היכא דליכא בהו חד דגמיר יע"ש ומדכתב הרשב"א ז"ל בפני הדיוטות שאינם בקיאין בד"וח וכו' הכוונה גלויה וידועה דהדיוטות דקאמר לאו לאפוקי סמוכין לחודקאמר אלא לומר לך דאף על גב דלא בקיאי וגמירי לית לן בהו:

וכ"כ הרי"בש בסימן רס"ו וז"ל גם ד"וח אין צריך בגיטין וקידושין דהא בדי"מ לא בעי חו"ד כדי שלא תנעול דלת בפ"לו וגיטין וקידושין לדי"מ דמו דהא ילפינן דבר דבר מממון ואיכא בהו טעמא שלא תנעול דלת ומהאי טעמא לא בעי' סמוכין אלא הדיוטות וכו' יע"ש ואחר שכתב טעם אמאי לא בעי ד"וח כתב דמהאי טעמא נמי לא בעינן סמוכין וכו' הרי ד"וח לחוד וסמוכין לחוד ואם כן כי אמרי דלא בעו דייני דבקיאי בד"וח אפילו היו מקבלי' העדות הדיוטות גמורים דלא ידעי לח"ולד קבלתם קבלה גמורה ואע"ג דבדי"מ נמי לא בעי ד"וח ועכ"ז הצריכו לפחות שיהיה בהם אחד דגמיר אין מזה קושיא שהם ז"ל לא דימו אותם לדי' ממונות אלא לענין דלא בעו ד"וח ומ"מ די"מ צריך שידעו בית דין לחקור את העדים שמא וכו' אבל בעדות נשים דחומרא דאתי לידי קולא הוא וכיון דאין צד"וח גם הב"ד שמקבלין העדות לה בעינן שידעו לח"ולד ומשום הכי בעדות ממון הצריכו שיהיו בקיאי בד"וח ובדקדוק העדים וחקירתם כמ"ש בתשובת הרי"ף ז"ל ובעדות הנשים לא הצריכו כמ"ש בתשובת הרשב"א ז"ל וגדולה מזו כתב הרב המאי"רי ז"ל שהיה בתחילת אלף הששי נודע בשערים שמו וז"ל בחדושי יבמות ולמדת של כל דברי הכל וכו' וה"ה לכל ענייני גיטין וקדושין שאינן צריכין ד"וח וישנן בב"ד הדיוטות וכו' עד ואפילו בדין מרומה שכיוצא בו אף בממון צריכין ד"וח בגיטין וקדושין לא ואילו היו צריכים ד"וח היו מצריכין בהם זמן מן התורה ואע"פ שבגיטין תקנו זמן לא מן התורה אלא מדרבנן משום בת אחות' ואף על גב דהרשב"א והרי"בש סברי דבדין מרומה בעי' ד"וח אפי' בעדות נשים מ"מ מצינו מי שמקל בעדות נשים טפי מדי"מ ולפיכך אין תימא אם יסבור הרשב"א ז"ל דבעדות נשים סגי בב"ד הדיוטות דליכא בהו חד דגמיר ע"כ יע"ש עוד כתב דאין לחלק ולומר דע"כ לא מכשרי הרשב"א והריב"ש ז"ל אלא דייני דלא בקיאי בד"וח אבל דייני דלא ידעי הלכות עדות אין קבלתן קבלה כדאמר הרי"ף בדי"מ דהא ודאי ליתא דאי לא בקיאי בח"וד דהוי מלתא זוטרתי כוון המעשה וכוון הזמן וכוון המקום כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב בה"ע ק"ו הדברים דלא בקיאי בדקדוק העדים לעיין דברי כל אחד וכ"ש שאינם בקיאים לדון ולא ידעי הלכות עדות כשר ופסול כמו שהצריכו בדי"מ.

ומה גם עתה שכתב הריב"ש בסי' רס"ו דאפי' בדין מרומה לא בעי דר"וח כדין ממש אלא שצריך הדיין לחקור בו כל מה דאפשר וכו' דהשתא תליא הא מלתא בפקחות הדיין ומדינותו דודאי הגמור מאן דלא בקי בהכי אינו מן הישוב ואין צריך לומר שאינו בקי בדינין וכיון דמכשיר הרשב"א בעידי דיני נשים דייני דלא בקיאי בד"וח וכ"ש מאן דלא גמיר וכן דעת מהרי"בל באותה תשובה דבעי לאכשורי לההוא דלא גמיר א"כ אפילו אם יחשב דין מרומה דבעי' ד"וח מ"מ לא בעי' כולי האי כמו דיני נפשות עוד יש קצת ראיה ממה שהכשירו לענין חליצה כשחלצה לפני דייני עמי הארץ שאינם יודעים להקרות יע"ש: נקיטנן מכל מילי מעליית' דכתי' דלדעת הרשב"א והרב המא"ירי והרי"בש והרא"ם ומהר"בל אית להו דעדות נשים אפי' נתקבלה בפני ג' הדיוטות דלא גמירי ואינם בקיאי בד"וח הויא קבלה וסמכינן עלה ואם חזרו העדים ושנו בעדותם הויא חזרה ואמרינן בהו אחר שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכן היה דעת מהרי"קש וכ"ש וק"ו לנדו"ד דאיכא חד או תרי דגמיר בפיסול העדים והכשרם ויודע לדקדק בדברי העדים בד"וח כמ"ש וחתום בקבלת העדות אחר איום וגיזום וחקרו בכוון המעשה מי היה בדקדוק הקדושין ובדקדוק הזמן ובדקדוק המקום ובאותו דבר עצמו ששנה בו אחד מן העדים כבר בשעת קב"ע דקדקו בו כראוי ונמצאת עדותם מכוונת אלא דהשתא חזר בו ואמרינן ביה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכן ראיתי למהרח"ש בתשוב' י"ט שכתב וז"ל אמנם בדין מרומה לכ"ע צריך ד"וח ולענין אם יכולים העדים לחזור או לאו העולה מדברי המפרשים הביאו גם הרא"ם בסימן כ"ד דבדברים שאין צריך ד"וח ונשלם עדות העדים אף שלא נחקר עדותם להרשב"א ז"ל בתשובה כיון שנשלם העדות אף שלא נחקר שוב אינם חוזרים ומגידין וכ"כ הר"ן ז"ל בתשובה וכן דקדק הר"בי בסי' כ"ח בטור ח"מ מלשון ר"י שהביא המרדכי וכן י"ל מדברי הריב"ש יע"ש.

תוכן העניינים

גושפנקא דמלכא על הרמב"ם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה