גושפנקא דמלכא ליקוטים· רבי פארוז קרסינטי
קצת חידושים להרב המחבר ז"ל · ח
במדרש וז"ל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ע"כ דברי ישראל והקב"ה משיבם ומעבודה קשה והוא בהקדים משרז"ל על פסוק והארץ היתה תהו ובהו עולה ת"ל שהם ה' אלהים שנגזר ע ישראל בשעבוד מצרים ת"ל שנה והם דינים קשים ומרים ונקרא תהו שישבו בלי תורה שבכתב ובהו בלי תורה שבעל פה אבל הקדוש ב"ה מיתק ד' אלהים בארבע גאולות דכתיב והוצאתי והצלתי ולקחתי וגאלתי ולזה תיקנו ד' כוסות בליל פסח כי כו"ס גימט' פ"ו כמנין אלהים ולא עבדו במצרים אלא פ"ו שנה כמנין אלהים שלא נמתק אבל ארבע נתמתקו כדכתיב ותעל שועתם אל אלהים מן העבודה דהיינו ה' אלהים שנגזר עליהם כי לא יכלו לסבול וה' ריחם עליהם כדכתיב וישמע אלהים א' ויזכור אלהים ב' וירא אלהים ג' וידע אלהים ד' הרי כולם נתמתקו בלשונות אלו כמו שאמר ליודעי חן שלשונות אלו מורים על המיתוק וישראל חשבו שעדין לא נתמתקו ד' אלהים ועדין חייבים להשלים ד' מאות ול' שנה שעולה כחשבון מקצ"ר וזה אומרו ולא שמעו אל משה מסיבת מקצ"ר רוח שעדין חייבים להשלים ת"ל שנה והם לא עבדו רק פ"ו כמ"ש רז"ל דהענוי התחיל משנולדה מרים וכשיצאו ממצרים היתה בת פ"ו שנה דגמירי מרים גדולה מאהרן ג' שנים ואהרן גדול ממשה ג' שנים וכתיב ומשה בן פ' שנה בעמדו לפני פרעה ולכך קראו אותה מרים ע"ש וימררו את חייהם וז"כ המדרש והקב"ה השיבם ומעבודה קשה שלא ישעבדו בהם רק כמנין עבוד"ה שגימ' פ"ו עם הכולל רמז למה שנשארו במצרים אחר שהתחילו המכות ובטלו מהם השיעבוד: