גור אריה על שמות· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק כח · פסוק לח
לרצות על הדם ועל החלב שקרבו בטומאה. ובמנחות בפרק הקומץ (מנחות כה.) מפרש טעמא מאי שנא עון זה של טומאה, וקאמר 'שהותר מכללה בציבור'. פירוש, שיש בטומאה צד קל, שהרי הותרה מכללה בציבור, שאם כל הציבור טמאים הטומאה דחויה, ועובד לכתחילה בטומאה, דכתיב בתמיד (במדבר כח, ב) "במועדו", אפילו בטומאה (פסחים עז.), וכמו שפירש רש"י בפרשת פנחס, לכך מרצה עון זה. ושם בהקומץ רבה (מנחות כה.) נתבאר: