גור אריה על שמות· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק כ · פסוק כא
אשר מצאנך ומבקרך וכו'. דאין לפרש דכל אחד ואחד מילתא בפני עצמו, "את עולותיך ואת שלמיך ואת צאנך ואת בקרך", שהרי "צאנך ובקרך" הוא עולות ושלמים ולא מידי אחריתי, ועולות ושלמים הם "צאנך ובקרך", אלא "צאנך ובקרך" 'אשר מצאנך וכו":
אשר אתן רשות להזכיר כו'. דאם לא כן הוי למכתב 'כל מקום אשר תזכיר את ה", מה "אשר אזכיר וגו'":