גור אריה על שמות· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק יד · פסוק כה
בהנהגה שהיא כבידה להם. לא חס ושלום בכבידות למנהיג אותם, כי למנהיג היה בקלות, אלא בהנהגה שהיא כבידה להם. ומפני שלא הוצרך למכתב "וינהגהו בכבידות", דודאי כיון שהגלגלים נשרפו אנו ידעינן שאותם שהיו יושבים שם בה נעים ואיבריהם מתפרקים, ולמה הוצרך למכתב "וינהגהו [בכבידות"], ותירץ דבא לומר שהיו נמדדים מדה כנגד מדה וגו':
במצרים. ולא בארץ מצרים. ומפני שהיה לו לכתוב 'נלחם עם מצרים', אי נמי דהוי למכתב 'נלחם בנו', מאי "במצרים", אלא 'כשם שאלו לוקים כו":