גור אריה על שמות· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק יד · פסוק יב
ואם היה נקוד מלאפו"ם. רש"י קורא בכל פירושו – מה שהאשכנזים קוראים חולם – קורא אותם מלאפו"ם. ומה שהאשכנזים קורין 'מלאפו"ם', שהוא נקודה בתוך הוי"ו, קורא רש"י בכל פירושו שור"ק. ומה שהאשכנזים קוראין 'שורק' דהוא ג' נקודות זה על זה, קורא אותו גם כן שורק. וזה נכון בודאי, כי ענין אחד ומשפט אחד לנקודה שהוא בתוך הוי"ו ולג' נקודות, ולכך שניהם קורא אותו 'שור"ק'. וכן ראוי לקרות הנקודה שהיא על האות – מלאפו"ם, והנקודה בתוך האות וג' נקודות זו על זו שורק, שהרי כאשר יוציא הנקודה הזאת צריך לשרוק פיו, והנקודה שהיא על האות – פיו מלא ממנה, ולכך נקראת 'מלאפו"ם'. ולפיכך רוצה לומר אם היה נקוד 'ממותינו' בחולם, המ"ם היה שם דבר, עכשיו שהוא נקוד בשורק – הוא מקור שהוא שם הפעל, ופירושו מאשר נמות, כמו "מי יתן מותי" (ש"ב יט, יט) דאבשלום, שהנקודה בתוך המ"ם – הוא השור"ק כמו שאמרנו – הוא מקור, שדרך המקור להיות נקוד כך, כמו "ליום קומי" (צפניה ג, ח) "שובי" (תהלים קטז, ז) וכולם הם מקור, והוא שם הפעל: