גור אריה על שמות· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק ז · פסוק כז
ואם מאן אתה ואם סרבן אתה. כלומר שהוא שם התואר. דאין לפרש לשון פעל עבר, מפני מלת "אתה" הכתוב אחריו, שאם היה פעל עבר היה לנסתר, ואיך יאמר אחריו "אתה", ולפיכך צריך לומר שהוא תואר כמו סרבן:
מאן כמו ממאן כו'. פירוש מפני מלת "אתה" צריך לפרש אותו כמו ממאן, שהוא בינוני. וכתב לשון "מאן" שהוא לשון מפעל, שבא כנוי האדם שהוא תאר השם על שם המפעל, כמו "שלו" (איוב טז, יב) "שקט" שהוא לשון מפעל, ובא לכנוי האדם, נמצא שכנוי האדם – שהוא שם התואר – יבא בלשון מפעל: