גור אריה על שמות· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק ה · פסוק טז
ולבינים אמרים לנו הנוגשים עשו כמנין הראשון. אבל אין פירוש "ולבנים אומרים לנו עשו" כלומר דאיך נעשה לבנים כאשר לא יתן להם תבן, דהא בודאי עשו לבנים, ולא היו מבקשים רק שלא יצטרכו להשלים המנין הקצוב. ועוד, דלא היו הנוגשים מכים אותם רק שלא השלימו, ולא בשביל שלא עשו כלל:
אילו היה נקוד בפתח הייתי אומר שהוא דבוק דבר זה חטאת עמך כו'. פירוש שאם היה כולו בפתח אפשר לפרש על מעשה הנזכר, דהיינו מה שאומרים "כלו מעשיכם" (פסוק יג) הוא חטאת של עמך, דכיון שהוא סמוך אפשר לפרש אותו שם התאר. אבל עכשיו שהוא קמץ, ואין לפרש אותו רק בלשון הזה – 'ודבר זה מביא חטאה על עמך', שוב לא יתכן לפרשו שם התאר, שאם כן היה פירושו ודבר זה – דהיינו מה שאומרים "כלו וגומר" – מביא דבר שהוא חטאת לעמך, וזה לא יתכן, שאיך יאמר כי דבר זה מביא דבר שהוא חטאת. אבל כאשר נפרש שם דבר כמו חטא הוי שפיר, כי דבר זה מביא חטא, כי פירוש חטא הוא חסרון, כי על ידי זה שאומרים "כלו מעשיכם" יבא להם צער וחסרון, וזה פשוט. והרא"ם פירש את דבריו בדרך זר, ולא יתכן כלל, אבל דבר זה פשוט: