גור אריה על ויקרא· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק כה · פסוק כה
אלא מחמת דוחק עוני. ולא שיקח המעות ויתן לתוך אפונדתו, בתורת כהנים:
ואין הלוקח יכול לעכב. כרבי יהושע בפרק קמא דקדושין (כא.) דסבירא ליה "וגאל ממכר אחיו" רשות, שאין הלוקח יכול לעכב עליו, ולא כרבי אליעזר דסבירא ליה "וגאל ממכר אחיו" חובה. אי נמי, אפילו לרבי אליעזר נמי צריך לפרש הכתוב כך, דהוי ליה לומר 'יבוא גואלו הקרוב אליו', ומאי "ובא גואלו הקרוב אליו", אלא כך פירש הכתוב "ובא גואלו הקרוב אליו וגאל ממכר אחיו", ואין אדם יכול לעכב. וקרא אחריני יליף רבי אליעזר דהוא חובה, מדכתיב (פסוק כד) "גאולה תתנו לארץ", הכתוב קבעו חובה, כדאיתא התם (קדושין כא.):