גור אריה על ויקרא· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק יז · פסוק ט
זרעו נכרת וכו'. וזה ההפרש שיש בין כרת למיתה, כי המיתה עליו בלבד, לאפוקי כרת – הוא וזרעו נכרתין, כי כאשר הוא נכרת הוא יותר מן המיתה, כי המיתה לא הגיע לזרעו, כי כן דרך – דור מת ודור אחר בא, אבל כרת – משורש החיים נכרת, ונלקה עמו הפרי, כמו שאם יוסר שורש האילן גם הפרי נלקה עמו: