גור אריה על ויקרא· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק יד · פסוק מ
בעודם בו. אבל אם אינם בו – אינם מטמאים את מקומם, דקרקע עולם אינה מקבלת טומאה (נידה ריש נח.), אבל בעודם בו – המקום מטמא, כמו בית המנוגע, דכל הנכנס בו טמא מפני שהנגע בבית בו. וכן בעוד שהאבנים אשר הנגע בם במקומם, מטמא המקום בשביל הנגע שיש באבנים: